ירושלים עיר הקודש, עיר שלרוב חביבותה זכתה לשבעים שמות וכפי שמובא במדרש רבה (נשא) "שבעים שמות יש לו להקב"ה, שבעים שמות יש לתורה, שבעים שמות יש לישראל, שבעים שמות לירושלים". חז"ל ציינו לשבח את חכמתם של אנשי ירושלים שאפילו ילדיה נכונו בבינה יתרה (מדרש איכה רבה א א). ולעתיד לבוא אף "עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה, ושערי ירושלים עתידין להיות מגיעין עד דמשק" (ספרי דברים, א).
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אבל אין הדבר הזה בגדר עדות מחז"ל בלבד, ניתן אף להרגיש זאת בחוש. מי מאיתנו לא מצא עצמו נפעם מול הרחובות הקדומים מלאי ההוד וההדר של העיר העתיקה או חש תחושת קדושה מיוחדת בשכונות הוותיקות של ירושלים. רגש קודש זה חזק כל כך עד שזכה שישנה 'הפרעה' רפואית שזכתה לשם ייחודי ולהכרה מדעית כתופעה השייכת לירושלים בלבד שעולים רבים לוקים בה, 'סינדרום ירושלים' (Jerusalem Syndrome). הלוקים בהפרעה זו, בין יהודים ובין שאינם יהודים ובעיקר תיירים, מפתחים אובססיה דתית או חווים הזיות מיסטיות במהלך ביקורם בירושלים. התסמונת עשויה לכלול תחושות של שליחות משיחית, דיבור בציטוטים תנ"כיים, לבישת בגדים שהיו נהוגים בימי קדם והתנהגות חריגה. ברוב המקרים, התסמונת היא זמנית וחולפת עם עזיבת העיר או לאחר טיפול רפואי מתאים.
השבוע זכיתי לנסוע יחד עם הרב ישראל גליס מי שזכה לכינוי 'איש ירושלים'. הרב גליס הוא סופר מוכשר, עיתונאי ושדרן רדיו חרדי ירושלמי, והוא בן למשפחה ירושלמית וותיקה שלה כבר דור עשירי בירושלים. הוא נולד וגדל בשכונת מאה שערים, בנו של הרב יעקב גליס, שהיה אחד מעורכי עיתון "המודיע". למד בישיבת חברון ושימש כרכז מערכת וכתב בעיתון "יתד נאמן". בהמשך, הגיש את תוכנית הרדיו "מלווה מלכה" ברשת ב' של קול ישראל במשך 16 שנים. כיום, הוא מרצה ומומחה להיסטוריה של ירושלים, ובשנת 2022 הוענק לו תואר יקיר ירושלים.
השיחה המרתקת המשלבת בתוכה את ניחוח העבר של יהודי ארץ ישראל עם חוויות וסיפורים מגדולי ישראל של הדור הקודם אליהם הרב גליס היה קשור השאירו בי רגש הוד ותחושת התרוממות.
"איש ירושלים" - שיחה עם הרב ישראל גליס
איך למעשה התחיל הקשר שלך לעולם הכתיבה בכלל ולעולם העיתונות בפרט?
"הכל התחיל כבר אצל אבא שלי, הרב יעקב גליס, שהיה עורך של עיתון 'המבשר', אחר כך של עיתון 'היומן' ולאחריו של עיתון 'המודיע', שם היה כמה שנים טובות.
"זכור לי שבעיתון המודיע פרסמו ביום ראשון שלאחר ההכרזה על הקמת המדינה, שהיתה אז ביום שישי,כותרת ראשית עם המילים 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה', היום לא היית רואה כותרת כזו, אז עוד חשבו שהולך להיות משהו מיוחד ולאחר זמן נחלו אכזבה".
מתי היה הרגע שהבינו שהמדינה לא תהיה כמו שחשבו אז בעיתון?
"כבר לאחר חודשיים מזמן ההכרזה הבינו שהמדינה לא מתנהלת על פי ההלכה. זה התחיל בנסיעות שיצאו מכיכר הדוידקה לים בשבת והמשיך לניתוחי מתים והפלות שאופשרו, החלו הפגנות והבינו שהמדינה לא תהיה כמו שהם חשבו וממילא התאכזבו".
ומתי הקשר האישי שלך לעיתונות החל?
"אבי היה עורך בשעות הלילה במשרדי המודיע שהיו ברחוב יהודית ליד מחנה יהודה, ואימי שהיתה בהריון באותה תקופה החלה לחוש צירים והגיעה מהר למשרדים כדי לקרוא לאבא שלי שיצטרף אליה לבית החולים, אבי אמר לה שהוא לא יכול עכשיו ויקח לו קצת זמן כי הוא חייב לסיים את הכותרות לעיתון של מחר, אימי חיכתה שם וכשהוא סיים הם מיהרו יחד לבית החולים ושם בכניסה נולדתי אני, כך שכבר ביום הלידה הייתי קשור לעיתונות.
"ישנו סיפור נוסף שקשור ללידה שלי, סבא שלי מצד אמא שלי היה מזקני חסידי ברסלב, הוא היה מתפלל במירון ושימש כבעל תפילה עבור הקיבוץ של חסידי ברסלב שהיו במירון במשך למעלה מחמישים שנה. בכל פעם היה מתלווה אליו למירון אחד מהילדים. באחת הפעמים הצטרפה אליו אימי, היא נכנסה לעזרת נשים והחלה לומר תהילים בצעקות, קראו מיד לסבי ואמרו לו שירגיע את הבת שלו שצועקת בעזרת נשים, הוא הגיע ושאל אותה למה היא בוכה, היא אמרה לו שיש לה רק בנות והיא רוצה גם כן בן, הוא אמר לה שה' שמע אותה וזה בסדר, ולאחר תשעה חודשים מאותו היום נולדתי אני".
איזה נושא היה הראשון שעליו התחלת לכתוב?
"באחד הימים הוחלט להוסיף לעיתון המודיע מדור בשם 'המודיע צעירים', כתבו שם בין היתר הבן של ר' דוד זריצקי, רות לוין בתו של ר' מאיר לוין. ואבי ביקש ממני לכתוב שם גם כן. בחרתי לכתוב על המקומות הקדושים עם מעט היסטוריה, וכך היתה ההתחלה.
"לימים הכתבות נעשו למדריך למקומות הקדושים שיצא בהוצאת כרטא, הספר יצא בכמה מהדורות מאז והוא מתעדכן, המהדורה האחרונה יצאה לפני כשנתיים, בכל פעם מתווסף פרט נוסף כזה או אחר כמו למשל רשימת מקוואות באיזורים שונים עם מספרי הטלפון של הבלנים".
עיסוק נוסף שעסקת בו הוא בתי כנסת בארץ ישראל, את הכל ערכת בספר 'הוד והדר - בתי כנסת בארץ ישראל', איזה בית כנסת לדעתך הוא מהמיוחדים אם לא המיוחד ביותר בארץ?
"בית כנסת יפה הוא חורבת רבי יהודה החסיד שהוא מלבד היופי המיוחד שלו גם בעל ערך היסטורי. בית כנסת נוסף שהוא מיוחד במינו הוא בית כנסת בצפון, בעכו, בשם 'אור תורה' ששייך לקהילת יהודי ג'רבה, בבית הכנסת יש מאות מיליוני אבני פסיפס ממקומות שונים בארץ ישראל שנבנו במשך שנים, בכל פעם הגבאי (ציון בעדאש. א"ל) הוסיף חלקים והרחיב את המקום יותר ויותר. יש בית כנסת נוסף בטירת הכרמל שגם הוא מעוטר בפסוקים שונים, הוא שייך לקהילה גרוזינית מקומית, הגרוזינים בכלל הקפידו ליפות את בתי הכנסת שלהם.
"בית כנסת נוסף שנחשב לאחד מהעתיקים ביותר בארץ הוא בית הכנסת של האר"י בצפת. בצפת למעשה יש כמה וכמה בתי כנסת עתיקים, מהידועים בניהם הוא בית הכנסת של ה'בת עין', בשנת תקצ"ז היה שם רעש אדמה חזק, האדמו"ר אמר אז שמי שיתקרב אליו בבית הכנסת ינצל, הציבור רץ לחלק בבית הכנסת בו עמד האדמו"ר ולאחר מכן החצי השני של בית הכנסת אותו עזבו קרס וכך כולם ניצלו".
מאיפה הגיעה המשפחה שלך לירושלים? היכן הם היו קודם לכן?
"לפני כארבע מאות שנה הם היו בגרודנא שהיתה באיזור בלארוס (רוסיה הלבנה) ומשם עלו לארץ".
ממה הם התפרנסו בארץ?
"הם עסקו בדברים שונים, חלקם היו גבאי צדקה, חלקם שוחטים ומנקרים וחלקם גם היו מתפרנסים מכספי הכוללים שהיו אז. מקצוע נוסף שהיה רווח בירושלים בשנות ה-30 הוא ליטוש יהלומים, היו בירושלים כמה מפעלים לליטוש יהלומים וגם שם היו עובדים.
"סבא רבה שלי היה מנקר בירושלים וגר בשכנות לר' יהושע ליב דיסקין, הוא קיבל ממנו הסכמה על השחיטה שלו, בהסכמה הוא כתב על סבא שלי ר' יעקב ועל ר' ברוך ברוורמן שהם יראים ושלמים ואף הולכים לטבול בכל יום קודם לעיסוק שלהם בשחיטה. בחצר בית המטבחיים הייתה באר ושם הם היו טובלים.
"לפני כמה שנים ערכו שיפוץ באותו המקום שהיה נמצא בית המטבחיים, שאלתי את מי ששיפצו שם האם הם מצאו את המקווה, הם ענו שלא וחזרו שוב בשביל לחפש אותו, לאחר יומיים אמרו לי שהם מצאו אותו. התברר שבשנת תרפ"ט בנה שם ערבי קיר שכיסה את המקווה והם הסירו את הקיר ומצאו אותו וגם ראו שם שישנו מעיין נובע.
"מעניין לציין שבאותו המקום גר גם הרב דוד בן שמעון בעל ספר 'צוף דבש', הוא כותב בהקדמת הספר שבחצר שבה הוא גר יש מקווה ממעיין וכשימצאו את פתח המעיין תתחיל הגאולה, הנה מצאנו ב"ה".
מה היה טיב היחסים בין היהודים לערבים בארץ במהלך השנים שקדמו לקום המדינה?
"זה היה תלוי בתקופות, רוב הזמן הכל היה שקט, לפעמים היו עליות של יהודים ממקומות שונים בעולם, בפרט מארצות ערב, שהגיעו ועוררו מהומות ביחסים עם הערבים, אבל רוב הזמן הייתה ידידות.
"אני זוכר שאחרי מלחמת ששת הימים ירדתי עם סבא שלי לעיר העתיקה ופגשנו שם ערבי זקן, סבא שלי ניגש אליו והתחיל לדבר איתו בערבית ואילו אותו ערבי היה עונה לסבא שלי באידיש, תוכל לתבין מזה כמה שהיחסים היו טובים".
ידוע שהיו לך קשרים טובים עם רבים מגדולי הדור שעבר, אשמח לשמוע ממך על דברים מיוחדים שראית אצלם.
"זכיתי להכיר את ר' שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, היתה פעם אחת שהייתה שמחת בר מצווה אצל משה גרילק, הבן שלו נשוי עם הנכדה של ר' שלמה זלמן. במזרח אז ישבו חתן בר המצווה והאבא, הרב לאו, הרב גרילק ור' שלמה זלמן. אני עברתי לומר מזל טוב והגעתי לר' שלמה זלמן, במקום ללחוץ את ידי הוא הוריד את היד שלו, חשבתי שאולי הוא התעייף ועשיתי סיבוב נוסף, הגעתי שוב אבל גם אז ר' שלמה זלמן הוריד את היד וסרב ללחוץ לי יד. למחרת הגעתי אליו הביתה ושאלתי אותו לפשר הדבר, הוא ענה לי שאני כותב בעיתון ועוסק בלשון הרע ורכילות, הוא הוסיף שאם אחליט שלא לכתוב יותר על נושאים שיש בהם לשון הרע ורכילות הוא יתן לי יד, אמרתי לו שאני מקבל על עצמי מיד, ר' שלמה זלמן הושיט לי יד ובירך אותי במזל טוב לבבי, ואכן מאז הפסקתי ועברתי לכתוב בעניינים היסטוריים בלבד".
למה התכוון ר' שלמה זלמן?
"אני הייתי אז פובליציסט וכל נושא שהוא שעסק בפוליטיקה לא מצא חן בעיניו. למשל, הגיעו אליו פעם ואמרו לו ש'מדברים בחצר שלו' על נושא מסויים, הוא מיד ענה שבחצר שלו יש רק חתולים".
אצל מי עוד מגדולי ירושלים היית?
"זכיתי להכיר את הרב אלישיב וגם ראשי ישיבות ליטאים כמו ר' יחזקאל סרנא, ר' זיסל ברוידא ור' אברהם פרבשטיין, הייתי קשור מאוד לכל ראשי ישיבת חברון.
"בנוסף, זכיתי לישון בבית של הרב יצחק כדורי במשך שנה שלימה קודם שנישא הרב כדורי בשנית. היתה תקופה שהבן שלו, ר' דוד, היה מלמד בקטמון ואני הייתי מגיע לישון עם הרב כדורי.
"סיפור מיוחד שזכור לי התרחש בבית כנסת 'שושנים לדוד', היינו מגיעים לשם בליל שישי קבוצה של בחורים מישיבת חברון ויושבים ולומדים שם, לקראת חצות היינו אומרים תיקון חצות עם כל המתפללים שם, חכם משה שרבאני חילק ללומדים עשרים וחמישה גרוש לכל אחד ולאחר מכן ערכו סעודה במקום, היו מגישים לנו חילבה, פיתות, ביצים ועגבניות והבחורים היו יושבים ואוכלים.
"בחדר הסמוך ישב הרב יצחק כדורי ומסר שיעור בהלכה מתוך ספר 'כף החיים', אני הייתי מביא את האוכל לחדר שלהם ומכין אותו עבור הרב. באחד הימים לאחר סיום הסעודה ליוויתי את הרב כדורי לבית, הלכנו בחצר בית הכנסת הארוכה כשלפתע נעצר הרב כדורי וביקש ממני לחכות רגע במקום. שאלתי אותו אם קרה משהו והרב לא ענה לי, לאחר חמש דקות הוא ביקש ממני לחזור ולקבץ את חברי השיעור מחדש, כשכולם הגיעו התברר שבשיעור הקשו הלומדים קושייה על דברי ה'כף החיים' ולא הייתה להם תשובה, הרב כדורי אמר שהוא ביקש מה'כף החיים' לומר לו מה התשובה לשאלה וכשהיינו בחצר ה'כף החיים' הגיע אליו ואמר לו את התשובה ואכן מה שענה הניח את דעתם של הלומדים".
מה ראית אצלו בבית? היו לו הנהגות מיוחדות?
"היו הרבה סיפורים מופלאים, באחד הימים כשנכנסתי אליו הוא פנה אלי לפתע ללא שאמרתי דבר ואמר 'היא לא צנועה'. זמן קצר קודם לכן חייג אלי חבר מארצות הברית ואמר שגילו אצל אישתו את המחלה וביקש שאכנס לאחד הרבנים כדי שיתפלל עליה, יצאתי מהחדר והתקשרתי אליו מיד ושאלתי אם אשתו הולכת בצניעות, הוא ענה לי שהיא אינה מקפידה ללבוש כיסוי ראש, פעם כן ופעם לא. אמרתי לו את מה שאמר לי הרב כדורי ובקשתי ממנו שיאמר לאישתו לקבל עליה ללכת תמיד בכיסוי הראש והוא קיבל את הדברים.
"אחר כך שבתי לחדר והרב כדורי פנה אלי בשאלה האם היא קיבלה על עצמה, אמרתי לו שכן, הרב אמר שעכשיו הוא יכתוב עבורה קמע וביקש ממני שבמשך ארבע השעות שהוא יכתוב את הקמע ויעסוק בכוונות הדרושות לכך שלא אתן לאף אחד להיכנס לחדר, הוא הוסיף שלאחר שהקמיע יהיה מוכן עלי לקחת אותו לנסוע לארצות הברית ולהניח את הקמיע על האישה אבל בתנאי שלא אדבר כלל בכל הדרך מהרגע שאקח את הקמע ועד שאניח אותו אצל האישה.
"מיהרתי החוצה לחייג לחבר שלי ולספר לו את מה שאמר הרב, הוא הגיע לארץ ויחד נסענו לארצות הברית, בבידוק בנמל תעופה החבר הציג אותי כאדם אילם שלא יכול לדבר וכך הגענו לאמריקה מבלי שהוצאתי מילה, הנחנו את הקמיע על האישה ומיד לאחר מכן האישה החלה להחלים וכיום יש לה ב"ה ילדים ונכדים בריאים ושלמים".
הרב כדורי זכה והגיע לגיל מופלג, יצא לך לשמוע ממנו במה זכה להאריך ימים?
"הוא אמר לי שהוא זכה לאריכות ימים בגלל שהוא לא כעס אף פעם. הוא אכן היה אדם בריא, אני זוכר מוצאי שבת אחת שלקחו אותו לבית חולים ביקור חולים לצורך בדיקה ועשו לו צילום, אני הייתי בחוץ והגיעו גם הרב מרדכי אליהו והרב בן ציון מוצפי, הם ידעו שהרב היה אז במצב קשה. לאחר זמן יצא אלינו הרופא שערך את הצילומים והראה לנו את צילום הריאות של הרב, הן היו נקיות לגמרי אפילו שכידוע הרב היה מעשן הרבה.
"באחד הימים כשחזרתי מארצות הברית הבאתי לרב פאקט של סיגריות מרלברו, הרב סירב לקחת אותו ממני כשהוא אומר שהמלאכים לא אוהבים את הסוג הזה של הסיגריות. הוא היה מעשן רק נובלס בצורה שלא היה מכניס אותם לריאות, היו לו כוונות בעישון".
מה לגבי אכילה? היו דברים שהוא נמנע מהם?
"הוא לא היה אוכל עופות ובשר, הסיבה הייתה שהוא לא סמך על הכשרות של אחרים. הוא היה אוכל דגים.
"הוא זכה שהבן איש חי הניח לו תפילין בבר מצווה שלו, ולפי זה ידעתי לחשב בן כמה הוא, הוא סיפר שהבר מצווה הייתה בשנה האחרונה לחיי הבן איש חי וכיון שהבן איש חי נפטר בתרס"ח יוצא שהוא היה בן מאה ושמונה בערך בפטירתו.
"היו דברים שהרב כדורי שמר לעצמו ולא ביאר אותם. יצא לי להצטרף אליו לנסיעה לבבא סאלי, הגענו לבית של הבבא סאלי והרב כדורי נכנס אליו לחדר, הם סגרו את הדלת אחריהם כשהם נשארים שם לבדם ללא כל אדם נוסף, לאחר כמה רגעים שמעתי מתוך החדר את הרב כדורי אומר קדיש ואת הבבא סאלי עונה אחריו אמן, וזה כאמור ללא שהיו אנשים נוספים מלבדם שם. לאחר שהוא יצא שאלתי אותו בחזור אם הוא יכול לומר לי על מה הם דיברו בחדר, הרב יצחק אמר לי שהוא לא יכול לגלות משום ש'אתה צעיר מידי' אבל דבר אחד הוא כן היה מוכן לומר, הוא סיפר שבחדר הם דברו על 'ושמרו בני ישראל את השבת', את השבת צריך 'לעשות' ולא לתת לה להיכנס ללא הכנה, 'תעשה את השבת', תתכונן לקראתה כבר שעה קודם. הבבא סאלי אכן היה מקפיד על כך, מהצהריים כבר הוא היה מתכונן, יושב לבוש בגדי שבת וקורא שיר השירים ושניים מקרא ולא היה אפשר להיכנס אליו באותו הזמן.
"פעם אחת ארגנתי לישיבת בין הזמנים שבת בדרום, הכנתי בירושלים את הדברים לשבת ואמרתי לקבוצה שבאה איתי שמכיוון שאנחנו עוברים בדרום אז כדאי שניכנס לבבא סאלי ונאמר לו שבת שלום. כשהגענו השעה היתה אחת וחצי ביום שישי כשהגענו אליו, היה שם החתן שלו הרב יהודה הראל שגם היה חברותא שלי בישיבה, בקשתי ממנו להיכנס כמה דקות, הרב יהודה אמר לי שעכשיו כבר אי אפשר להיכנס לבבא סאלי אבל הוא ינסה בכל זאת, הבבא סאלי קיבל אותי לזמן קצר כשהוא מדבר בערבית מרוקאית שהתקשיתי להבין אפילו שאני למדתי ערבית ודיברתי אותה, זה בגלל הניב השונה של הערבית המרוקאית שהיא יותר 'ספרותית', הוא נתן לי שני בקבוקי מחיה, אחד עבורי ואח עבור חבריי שאיתי.
"שאלתי פעם את הבבא סאלי על הקשר שלו עם אדמו"רים אשכנזים שהגיעו אליו, כדוגמת האדמו"ר מלעלוב, הבבא סאלי ענה לי שעל הפנים של אותם אדמו"רים שמגיעים אליו רואים שהם מלאכים, ועל האדמו"ר מלעלוב בפרט הוא אמר שכשהם נפגשים הוא רק יושב ומסתכל עליו, בלי לדבר, ושואב ממנו מהקדושה שהוא מקרין".
אמרת שהיה לך קשר גם עם הרב אלישיב...
"נכון, זכור לי שהגעתי אליו פעם אחת כדי לשאול אותו שאלה שהייתה לי אז, הבן שלי נולד כשיש לו בעיה רפואית שגורמת לכך שהדם לא נקרש אצלו וחששו שאם יעשו לו ברית הוא יכול לאבד דם רב ולהגיע לסכנת חיים, הייתה זריקה שנתנו בשערי צדק והיא הייתה פוטרת את הבעיה הזו אבל החיסרון היה שאי אפשר למול את הילד שמונה ימים מאז הזריקה ולא ניתן היה לתת אותה מיד לאחר הלידה.
"נכנסתי לרב אלישיב ושאלתי אותו מה עלי לעשות, הוא אמר לי שאקח מוהל מומחה בשם יוסל'ה ויסברג שהיה מומחה והייתה לו משחה מיוחדת שהוא רקח שהייתה מקרישה את הדם ומאפשרת לערוך את הברית. לאחר שהרב אלישיב ענה לי ראיתי עליו שהוא מחייך, אמרתי לו 'אני רואה שהרב שמח מאוד מהתשובה', והוא ענה לי: 'כן, הגרעינים הם שלך', לא הבנתי על איזה גרעינים הוא מדבר, יצאתי מהחדר ופגשתי בחוץ את הרב אפרתי, ביקשתי ממנו להיכנס לרב ולשאול אותו למה הוא התכוון כשדיבר על גרעינים.
"הרב אפרתי נכנס לרב אלישיב ושאל אותו וקיבל תשובה, כשיצא מיד פרץ בצחוק ואמר לי שהרב אלישיב סיפר לו שכשהייתי ילד שחקתי עם ילדים נוספים ממאה שערים בגרעיני משמש (אג'ואים) ורבנו בינינו, הרב אלישיב שעבר שם וראה את המריבה שאל על מה אנחנו מתווכחים, הסברנו לו את המשחק ואת מה שקרה, לאחר ששמע הכל אמר הרב שלמעשה מצד הדין אני לא צודק והכל שייך לילד אחר ששיחק איתי, וכשהגיע לבית בדק שוב וראה שהפסק שנתן לא היה נכון ולמעשה אני צדקתי והגרעינים היו שייכים לי, הרב אלישיב נשא את זה בליבו במשך שלושים שנה וכשהגעתי אליו הוא נזכר בסיפור שהיה ומיד אמר לי שהגרעינים שייכים לי ולא כמו שהוא אמר בעבר.
"מעשה נוסף שזכור לי, בית המדרש 'תפארת בחורים' שימש כבר את אביו של הרב אלישיב למסירת שיעורים וגם הרב אלישיב מסר שם את השיעורים הידועים שלו במשך שנים רבות. לאחר שהרב אלישיב כבר לא יכל ללכת בגלל ששבר את אגן הירכיים סדרו לו קרוואן ליד הבית שישמש אותו לבית כנסת. הגיעו אז הועד של מאה שערים אל הרב ואמרו שאם הרב אלישיב כבר לא משתמש בבית הכנסת הקודם הם רוצים לשנות אותו למשהו אחר, רצו לפתוח שם משהו עבור בחורים אמריקאים. הרב אלישיב לא רצה שהמקום ייסגר והוא החל לברר למי שייך בית הכנסת במקור, ישבו אתו המשפחה כולם ודנו בזה, הרב אפרתי הציע שידברו איתי ואולי אני אדע לומר מה ההיסטוריה של בית הכנסת, בפרט משום שכבר אבא שלי עסק בנושאים האלו. המשפחה פנתה אלי ואמרתי שאכן אני יודע מה ההיסטוריה של המקום ואני אשמח להגיע אל הרב ולהראות לו את סיפור ההקמה של המקום.
"הגעתי לבית של הרב אלישיב, ישבו שם הבנים של הרב ועוד גבאים נוספים והבאתי איתי ספרון שכתוב חציו בהודית וחציו בעברית, שם סופר על שני יהודים שיצאו ממומבאי לירושלים, הם הגיעו לעיר העתיקה בלילה והעיר הייתה סגורה, היה שם עגלון שחיכה לנסיעה שהייתה לו בבוקר, הוא הציע ליהודים שפגש להגיע אתו למאה שערים אל הבית שלו ושם הציע להם לנוח כשלמחרת הוא אף הגיש להם ארוחת בוקר. הם נהנו מאוד והמקום מצא חן בעיניהם והם החליטו להישאר שם עוד, כך עברו להם כמה חודשים.
"במהלך כל אותו הזמן הם כתבו יומן ממה שהם ראו בשכונה. לאחר ששהו שם תקופה ממושכת והחליטו לחזור להודו הם פנו לוועד של השכונה והשאירו תרומה נדיבה לצורך בניית בית כנסת שיפנה לכיוון העיר העתיקה, לכיוון הר הבית. מהסכום הזה שהם תרמו הקימו את תפארת בחורים. בבית הכנסת עצמו הופיע לוח הנצחה מעל הדלת ושם נכתבו שמות התורמים ומוצאם, העיר מומבאי. כשראיתי את השלט בהתחלה זה סקרן אותי והתחלתי לחקור את זה, הגעתי לפרופסור שחקר את התרבות ההודית והוא סיפר לי שיצא לו לתרגם את יומן המסע של אותם יהודיים ממובאי ושם הופיע הסיפור.
"כשאמרתי את זה לרב אלישיב הוא פנה אלי ואמר שכבר חמישים שנה שהוא מוסר שיעורים שם ולא יצא לו לשים לב לשלט מעולם, הוא ביקש ללכת מיד לתפארת בחורים כדי לראות במו עיניו, יצאנו כולם בשתים עשרה בלילה לבית הכנסת, הרב אלישיב הגיע למקום ועלה על ספסל וראה שאכן השלט קיים. הסיפור הזה המחיש לי עד כמה הרב היה שקוע בלימוד ולא שם לב אפילו לשלט שעמד ממולו במשך שנים".
הרב גליס ממשיך: "יש לי גם כן סיפורים רבים על הרב עובדיה יוסף זצ"ל. כשהוא נפטר כתבתי מאמר בשם 'הרב עובדיה שלי' והמאמר פורסם באתר, בכיכר השבת, ולאחר מכן במקומות נוספים.
"אני הכרתי את הרב עובדיה עוד לפני הקמת ש"ס, ההיכרות התחלה מכך שאבי שחיבר ספר על מנהגי ארץ ישראל והיה שולח אותי בכל פעם כשסיים לכתוב קונטרס להעביר את זה לרב עובדיה כדי שיעיר על כך הערות. באחד הימים הגעתי אל הרב עובדיה עם הקונטרס והמתנתי בזמן שהוא עבר על הדברים והעיר, הרב עובדיה ראה שאני יושב וממתין והוא פנה אלי כשהוא אומר שבגלל שנראה שמשעמם לי הוא יספר לי בדיחה, בדיחה תורנית. לאחר שסיים הצעתי גם אני 'לשלם לו' חזרה בבדיחה משלי ושאלתי אותו 'אם זה בסדר', הרב אמר לי 'ספר', ספרתי לו את הבדיחה ובסוף שאל הרב 'מי ספר לך את הבדיחה הזאת', אמרתי לו ששמעתי אותה מאבא שלי, הרב עובדיה הסתכל עלי וביקש ממני 'תאמר לאבא שלך שלא יקרא ב'ספר הבדיחה והחידוד' של אלתר דרויאנוב. 'הבדיחה הזאת הוא לקח משם, היא נמצאת בחלק השלישי בעמוד הזה והזה', בקיאות מדהימה גם בספרים הכי שוליים.
"באחד הימים בשנת תשל"א שמעתי שיעור מהרב עובדיה בהלכות שבת, לאחר השיעור אמרתי לו שהוא יוכל להוסיף סיפורים לשיעורי הלכה ובכך למשוך את לב השומעים, הרב אמר לי 'מאיפה אביא סיפורים?', הצעתי לו לקרוא את סדרת הספרים 'שרי המאה' של י. ל מימון. הבאתי לו את הספרים וכשנפגשנו לאחר כמה ימים הוא החזיר לי את הסט כשהוא אומר 'יישר כח, סיימתי את הספרים'".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הגענו ליעד ונפרדתי לשלום מהרב גליס. השיחה החזירה אותי לימי לימודיי בישיבה, שם שמעתי וקראתי סיפורים רבים על גדולי ישראל, מעשיות שהיו כמים קרים לנפש עייפה והעניקו לי כוחות רבים להמשיך לעסוק בלימוד התורה ומוסר כדי להיות דומה ולו במעט לכל דמויות ההוד הרבות האלו. השיחה החזירה אותי לאותם הימים וגמרתי אומר לחזור ולקרוא עוד, שכן יתכן וסיפור אחד שאותו אקרא יוביל אצלי לשינוי עמוק במבט על החיים ועל מה שחשוב באמת, וחבל יהיה לדחות את זה בכמה שנים...