מכירת חמץ במקורות
מכירת חמץ היא הליך הלכתי, שמטרתו להתמודד עם איסור הימצאות חמץ ברשות יהודי במהלך חג הפסח. בכך, החמץ כבר אינו רכושו של היהודי, ועליו לא חל איסור החזקת חמץ בפסח. מקור שיטת המכירה מוזכר כבר בתוספתא: ישראל ונכרי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל, הרי זה מוכרו לנכרי ונותנו במתנה, וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח, ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה. רשאי ישראל שיאמר לנכרי: עד שאתה לוקח במנה - קח במאתים, שמא אצטרך ואבוא ואקח ממך אחר הפסח.
לעומת זאת, היתר מכירה מתייחס למכירת קרקע בארץ ישראל לגוי במטרה להתיר מלאכות חקלאיות בשנת השמיטה. והנה רוב הרבנים החרדים האשכנזים התנגדו ומתנגדים לחלוטין להיתר זה.
אם כן, מדוע מכירת חמץ נתפסת כפתרון הלכתי לגיטימי ואף מקובל, בעוד שהיתר מכירה לשביעית מעורר התנגדות כה חריפה?
מה בין מכרת חמץ להיתר מכירה?
בשם החזון איש נאמר כי קיים הבדל מהותי בין שני סוגי המכירות: "שבלב כל אדם שאינו קניין באמת (-היתר מכירה), ובמכירת חמץ אמרינן כדי שלא יעבור ב'בל יראה' גמר ומקנה, אבל הכא בשביל הפקעת מצוות שביעית לא ימכרו כל הארץ לנכרי, אדרבה, נוח לנו לשמור את השביעית מלמכור כל הארץ לנכרי".
החזון איש מדגיש כי בהיתר מכירה, בלב האדם אין כוונה אמיתית למכור את הקרקע, והמכירה נתפסת כפיקציה בלבד. לעומת זאת, במכירת חמץ, המטרה היא למנוע עבירה על איסור 'בל יראה' (שלא ייראה חמץ ברשותו), ולכן ישנה גמירות דעת והקנאה אמיתית, למרות שהסיכוי למימוש המכירה בפועל הוא נמוך.
גם הגרי"ש אלישיב זצ"ל עמד על ההבדל העקרוני בין שני סוגי המכירות. לדבריו, במכירת חמץ ובהיתר עסקה, למוכר אין כל התנגדות אמיתית לביצוע העסקה כפי שהיא מוגדרת. אם הגוי ישלם את הסכום הנקוב עבור החמץ, הוא יקבל אותו ללא כל טענות. כך גם בהיתר עסקה, אין לבנק וללקוחותיו התנגדות שהגדרת הפעולות ביניהם תהיה כפי שנכתב בשטר העסקה.
לעומת זאת, בהיתר מכירה של קרקעות בשנת השמיטה, התמונה שונה לחלוטין. אם יבוא גוי עם גיבוי כלכלי משמעותי ויבקש לממש את העסקה ולרכוש את כל הקרקעות בארץ ישראל, "אף אחד לא יתייחס אליו, המוכרים ברצינות". כלומר, הכוונה האמיתית של המוכרים היא שלא למכור את הקרקע באמת.
הרב אלישיב אף הביא דוגמה נוספת כדי להמחיש את ההבדל: לגבי גידולים ממצע מנותק בשנת השמיטה, הוא התיר לעשות מכירה לגוי, שכן במקרה זה, המכירה היא רק על המצע המנותק, ואין כל התנגדות שהגוי ייקח את הניילון עם האדמה. זאת בניגוד למכירת הקרקעות עצמן.
יתרה מכך, יש לזכור כי בהיתר מכירה של קרקעות בשביעית קיימות בעיות הלכתיות נוספות מלבד נושא ההערמה, כגון איסור 'לא תחנם', השאלה האם המכירה לגוי אכן מפקיעה את קדושת השביעית, וסוגי המלאכות המותרות. ואין כאן המקום להאריך.