רבי אריה לייב לוין זצ"ל נולד ביום ו' בניסן ה'תרמ"ה, בעיר אורלא הסמוכה לביאליסטוק שבתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית, אשר כיום בפולין. אביו היה בנימין ביינוש לוין, שעבד לפרנסתו כיערן, ואמו עטיל לוין. כבר בצעירותו ניכרה בו אהבת התורה, והוא למד בסלוצק, בסלונים, בבריסק ובפינסק. אף על פי שבתחילה לא התקבל ללימודים בישיבת וולוז'ין בשל גילו הצעיר, לא ויתר והלך ללמוד בישיבה בהלוסק. לאחר כשנה זכה להתקבל לישיבת וולוז'ין, שם שמע תורה מפי הרב רפאל שפירא זצ"ל.
בשנת ה'תרס"ה (1905) עלה רבי אריה לארץ ישראל. בתחילה התגורר ביפו ולאחר מכן עלה לירושלים, עיר הקודש, שם המשיך בלימוד התורה בישיבת תורת חיים. הוא זכה לקבל הסמכה לרבנות מגדולי ישראל בדורו נשא לאישה את צפורה חנה ע"ה, בתו של הרב דוד שפירא זצ"ל, רב בקובנה ובנו של הרב חיים יעקב שפירא זצ"ל. הרב דוד שפירא היה גם חותנו של הרב צבי פסח פרנק זצ"ל.
החל משנת ה'תרע"ז (1917) שימש רבי אריה כמשגיח בתלמוד תורה עץ חיים בירושלים. לאחר עלייתו של רבי שלמה אלישיב זצ"ל, בעל ה"לשם", לארץ ישראל, היה רבי אריה לתלמידו. רבי אריה היה ידוע כאיש חסד אמיתי, אשר חי בצניעות רבה וברח מן הכבוד והשררה. הוא עסק רבות בצדקה ובחסד, ואף אסף לביתו ילדים עזובים.
כינויו המפורסם ביותר היה "אבי האסירים" או "רב האסירים", זאת משום שבמשך כעשרים וחמש שנה, עוד בתקופת המנדט הבריטי, נהג ללכת ברגל בכל שבת לבקר את האסירים בבתי הכלא השונים, לעודד את רוחם ולכתוב עבורם מכתבים. במיוחד נודעו ביקורי התמיכה שלו אצל אסירי ואסירות המחתרות ועולי הגרדום בירושלים, בלטרון, בעכו ובבית לחם, אך לא נמנע גם מביקור אסירים פליליים. בביקוריו אלו סייע גם לשמור על הקשר בין ארגוני המחתרות לבין אנשיהם הכלואים. הוא המשיך במנהגו הנשגב זה גם לאחר קום מדינת ישראל. בנוסף לכך, ביקר בקביעות גם בבית החולים למצורעים, והלין בביתו חולי שחפת וטיפוס.
פעם פגש אדם אחד רבי אריה ואמר לו בעזות: רבי אריה לא קשה לך שאתה אדם קצר קומה? אמר רבי אריה זו מעלה שאין אני מוכן לוותר עליה, זאת משום שאני רואה את האנשים שעומדים מולי רק עד לבם שהוא כולו טוב, וכן לעולם רואה אני רק את החצי הכוס המלאה. שאין לך מידה טובה הימנה.
רבי אריה לוין זצ"ל נפטר בערב שבת הגדול, ט' בניסן ה'תשכ"ט, במרכז רפואי הדסה שבירושלים, והוא בן 84 שנים. הוא נטמן באותו היום, לאחר חצות היום, בבית הקברות סנהדריה שבירושלים. בכך קוימה צוואתו שלא להספידו בשל קדושת השבת וחודש ניסן. על פי צוואתו, נרשם על מצבתו שהוא מבקש ממי שעולה לקברו לומר "אני מאמין באמונה שלמה שתהא תחיית המתים בעת שתעלה רצון מאת הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים". זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.