הרב שלום משאש נולד במקנס שבמרוקו בכ"ב בשבט ה'תרס"ט, שחל ב-13 בפברואר 1909. הוא נקרא על שם סבו, הרב שלום משאש, שכיהן כרב ודיין במקנס והיה בעל שו"ת "דברי שלו"ם". אביו היה הרב מימון משאש, מחבר הספר "אוצרות שמים", ומצד אם אביו היה הרב שלום משאש מצאצאי הרב רפאל בירדוגו, מגדולי חכמי מרוקו. דודו (גיס אמו) היה הרב הראשי של מרוקו, יהושע בירדוגו. הרב יוסף משאש, שכיהן כרבה הראשי של חיפה, היה בן דודו של אביו.
בצעירותו, הרב שלום משאש למד תורה אצל אביו ואצל הרב יצחק סבאג, שהיה דיין וראש ישיבה במקנס. כבר מגיל צעיר הוא נחשב לעילוי וניחן בחריפות בלימודיו. הוא שקד על לימודיו וקיבל הסמכה כפוסק בגיל צעיר. בהקדמה לאחד מספריו הוא ציין כי כל ימי נעוריו היו מוקדשים ללימוד תורה והלכה, וכי לא התעניין בענייני העולם הזה. בגיל 17 בלבד חיבר את ספרו ההלכתי הראשון, "מזרח שמ"ש".
הרב משאש ניהל רשת של מוסדות חינוך "תלמוד תורה" במקנס, שבהם למדו בשיאם כ-2000 תלמידים. בשנת ה'תש"ד (1944), לאחר שהחלים ממחלה, ייסד את ישיבת "כתר תורה" במקנס ועמד בראשה. בשנת ה'תש"ט (1949), בגיל 39, הצטרף לבית הדין בקזבלנקה, ובשנת ה'תשט"ו התמנה לאב בית הדין בעיר.
בשנת ה'תש"ך התמנה לרבה הראשי של קזבלנקה. בשנת ה'תשל"ב (1972), לאחר פטירת הרב מיכאל יששכר אנקווה, התמנה לרבה הראשי של מרוקו. בתקופה זו תרם לפיתוח קהילת חסידות חב"ד במרוקו והעניק לה לגיטימציה. הוא אף עמד בקשרים טובים עם הרבי מלובביץ' ועם מלך מרוקו חסן השני. הרב משאש ייסד את חברת "דובב שפתי ישנים" במטרה להוציא לאור את ספרי חכמי מרוקו.
בשנת ה'תשל"ח (1978) נבחר הרב משאש לכהן כרבה הספרדי של ירושלים. הוא כיהן בתפקיד זה כעשרים וחמש שנה. בדצמבר 2007, חברת דואר ישראל הנציחה את זכרו על ידי הנפקת בול הנושא את דיוקנו. מלך מרוקו מוחמד השישי הגיב על הנפקת הבול במכתב מיוחד לבנו של הרב משאש, ובו ציין כי דמותו ההיסטורית והסמלית של אביו הטביעה את חותמה על כל מרוקו וכי הוא נחשב לשותף לצבעים הלאומיים ולממשיך מסר הרבגוניות והנאמנות למורשת של מרוקו. במסגרת קוצר היריעה לא נביא את פסיקותיו המפורסמות ומאירות העיניים שהעמיד את דבר ה’ זו הלכה על תילה. ועוד חזון למועד.
הרב שלום משאש נפטר בירושלים בי' בניסן ה'תשס"ג, שחל ב-12 באפריל 2003, בגיל 94. הוא נטמן בהר המנוחות שבירושלים, ומאוחר יותר הוקם "אוהל" על קברו.
הרב שלום משאש זצ"ל עובדות והנהגות
1.
בנוגע לעין הרע כתב: ”והפירוש האמיתי והנכון בדברי חכמינו זכרונם לברכה: 'תשעים ותשעה מתים בעין הרע ואחד מיתת אדם'. אין זה כפשוטו שמתים מחמת שהטילו בהם עין הרע, אלא נהפוך הוא. שמתו בשביל שהם הטילו עין הרע באחרים
2.
במהלך ויכוח חריף בין הרב מרדכי ממן ובנו הנגר בנוגע לחשיבות גמילות החסדים, הופיע בביתם הרב שלום משאש. האב ובנו, שאהבו מאוד את הרב, השתתקו ואז שיתפו אותו במחלוקתם.
הרב משאש פנה אל הבן הנגר והוכיחו באומרו כי דווקא הוא, כנגר, צריך להבין את ערך גמילות החסדים. בתגובה לתמיהת הבן כיצד נגרות קשורה לחסד, שאל אותו הרב משאש האם הוא יכול לבנות רהיט רק באמצעות כלי עבודה אחד. כשענה הבן בשלילה והסביר שהוא זקוק לכלים רבים ושונים, השיב לו הרב משאש כי "כל כלי המלאכה גומלים חסד זה לזה – ורק אז יוצא רהיט מושלם! האחד נועד לחתוך והשני דווקא להדביק, זה דופק מסמרים והשני דווקא עוקרם".
הרב משאש המשיך והסביר לבן כי כך הדבר בכל תחומי העולם, אפילו הצמחים זקוקים לשילוב של זרעים, עפר, גשם ושמש כדי לצמוח. הוא סיים את דבריו באמירה "זהו שנאמר 'עולם חסד יבנה' – שהעולם עומד על מידת החסד".