רבי אברהם חיים ברים זצ"ל, נולד בעיר העתיקה בירושלים בשנת תרפ"ב. הוא היה דור שישי למשפחה גליציאנית מחסידות צאנז, ונקרא על שם אבי המשפחה הרב יצחק מאיר קלגסברון, אשר ראשי התיבות של שמו יוצרים את הכינוי ברי"מ.
בצעירותו ספג רבי חיים ברים את אווירת הקדושה של ירושלים העתיקה, וגדל בתורה ויראת שמים. הוא החל את לימודיו בתלמוד תורה "עץ חיים", ובהמשך עבר לישיבת עץ חיים, שם החל להתגלות כלמדן מופלג וכעילוי כבר בגיל צעיר. בתקופה זו התקרב במיוחד לראש הישיבה, רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, אשר השפיע רבות על דרך לימודו והשקפתו התורנית.
כשהיה בחור צעיר, זכה רבי חיים ברים לקיים קשרי לימוד עם גדולי הדור, ובשבתות למד בחברותא עם הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל.
נקודת מפנה משמעותית בחייו התורניים הייתה התקרבותו לגאון הגאונים, החזון איש זצ"ל, רבי אברהם ישעיהו קרליץ. הקשר נוצר באמצעות חברו, הרב אברהם יעקב ויינר זצ"ל. רבי חיים ברים הפך לתלמידו המובהק של החזון איש, ועד כדי כך שלשלט בעל פה בכל כתביו וביסס את לימודו על חידושיו. מתוך הערכה והכנעה לגאונות רבו, גנז את כל כתבי תורתו המוקדמים שנכתבו בדרך הלימוד הישיבתית, ואימץ את דרכו הייחודית של החזון איש.
רבי חיים ברים זצ"ל שימש במספר הזדמנויות כשליחו של החזון איש אל הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל, רבם של בריסק.
כאן המקום להזכיר את מזגו הנוח ונעימות הסבר שבפניו, וכן מרגלא בפומיה של רבנו: שמצות הזהירות מחשש חמץ בפסח, הרי הוא מצוה כשאר כל המצוות כולם, ויש לעשותה ולקיימה בשמחה ובטוב לבב כראוי לשמחה של מצוה, אולם מתוך אחריות מרובה וכובד ראש, שכך הוא מצוותה. בדברים אלו הי' רבינו פותח את ההכנות לפסח, ואלו הדברים היו נר לרגליו. יחד עם גודל הזהירות והחומרות באפית המצות, דאג רבינו לבל יחסר המזג, בעת אפיתם, והשריש שמחה של מצוה, יחד עם הזהירות מחמץ.
במהלך חייו העמיד רבי חיים ברים דורות של תלמידים, כאשר כיהן בתפקידי מפתח במספר ישיבות חשובות. הוא התמנה למשיב בישיבת סלבודקה בבני ברק, שם היה קשור לרבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל. בהמשך כיהן כראש מתיבתא (ר"מ) בישיבת רוז'ין בבני ברק, ולאחר מכן כראש ישיבה בישיבת אוהל יעקב בבני ברק, בישיבת לפלגות ראובן ובישיבת פורת יוסף.
רבי אברהם חיים ברים זצ"ל נפטר במוצאי שבת, ליל כ"ו באדר תשס"ב, ונטמן בבית הקברות היהודי בהר הזיתים.