קולן של סופרים | הגאון רבי יוסף שאול הלוי נתנזון - שו"ת שואל ומשיב

מקצת דרכיו בקודש

רבי יוסף שאול הלוי נתנזון (נאטאנזאהן) נולד בשנת ה'תק"ע (1810) בעיירה ברז'אן שבמחוז גליציה. הוא היה הבן הבכור למשפחתו של רבי אריה לייביש נתנזון, בעל מחבר ספר "בית אל". אמו הייתה בת למשפחה מיוחסת - בתם של הרב דב בעריש הלפרין ומרים, שהייתה בתו של רבי מרדכי זאב אורנשטיין ששימש כרבה של למברג (לבוב).

כשהגיע לפרקו, בשנת ה'תקפ"ו (1826), בא בברית הנישואין עם שרה אדיל, בתו של דודו מצד אמו, הרב יצחק אהרן הלוי איטינגא, שהיה חתנו של רבי מרדכי זאב. לאחר חתונתו קבע את מושבו בלמברג, שם העמיק בלימודיו יחד עם גיסו, רבי מרדכי זאב איטינגא. לגודל יגונו של רבינו שרה אדיל, אשת נעוריו, השיבה את נשמתה לבוראה בכ"ו בסיון ה'תרי"ז (1857).

>> למגזין המלא - לחצו כאן

כעבור זמן לא רב ממועד פטירת אשתו הראשונה, באור לי"ב באדר ה'תרי"ח (1858), הקים בית חדש ונשא לאישה את האלמנה שפרה בורשטין.

מינויו לתפקיד רבה של קהילת למברג התרחש בשנת ה'תרי"ז (1857), ובתוך תקופה קצרה התפרסם שמו כאחד מגדולי הדור ומפוסקי ההלכה בדורו. פרסומו בא לו בזכות בקיאותו המופלגת בתלמוד ובספרות ההלכתית כולה. במקביל לתפקידו הרבני, הקדיש זמן רב למעשי חסד וצדקה והקים בית תבשיל בעירו, שם אף נהג לסעוד מעת לעת יחד עם העניים. ראוי לציין כי סירב לקבל שכר עבור משרתו הרבנית, שכן היה ברשותו הון עצמי שאפשר לו להתפרנס בכבוד ומשום כך לא רצה ליהנות משכר על רבנותו.

ביוזמתו הוקמה בלבוב חבורה מיוחדת שכונתה "אנשי מעמד". מטרת החבורה הייתה לאפשר לעשרה תלמידי חכמים מובהקים, יראי שמים ושלמים במעשיהם, לשבת בבית המדרש לאורך כל היום, ללמוד וללמד, ולהתפלל לשלום ישראל כולם. פרנסתם של אותם לומדים סופקה על ידי תושבי העיר.

בשנת ה'תרי"ח (1858) התעורר פולמוס סביב פסיקתו, כאשר בדק מכונה לייצור מצות והכשיר אותה לשימוש (פולמוס מצות מכונה). בעקבות החלטתו זו, הופצו נגדו טענות שהאשימו אותו בכך שגרם ליהודים לאכול חמץ בפסח. מחלוקת זו אף הובילה לקרע בינו לבין גיסו, הרב מרדכי זאב הלוי איטינגא.

הרב נתנזון הותיר אחריו מורשת ספרותית עשירה, כאשר חלק מספריו חיבר בשיתוף עם גיסו. חיבורם המשותף "מפרשי הים", פירוש על ספר "ים התלמוד", זכה להסכמות מגדולי הדור - הרב מרדכי בנט והחת"ם סופר. היקף התכתובות ההלכתיות שניהל היה מרשים - לעתים הגיעו אליו למעלה מחמישים שאלות ביום אחד שעל כולן השתדל להשיב. מסירותו להלכה הייתה כה עמוקה, עד שאפילו ביום האחרון לחייו, כ"ו באדר הראשון ה'תרל"ה, הכתיב לתלמידו תשובה לשאלה שהתקבלה באותו יום.

אף שלא נמנה על חסידי הבעש"ט, שמר על יחסים טובים עם מנהיגי החסידות ואף העניק הסכמתו לספרים חסידיים, כמו "שער היחוד והאמונה" מאת רבי אהרן מסטרשלה. יחסו לתנועה החסידית עבר תפנית משמעותית בעקבות מפגש עם רבי מרדכי מקרמניץ, שבו חזה בדמותו הקדושה בשעת תפילה - "צורה רוחנית שלא מהעולם הזה" - מראה שנחקק בזיכרונו לכל ימי חייו.

רבי יוסף שאול הלוי נתנזון השיב נשמתו לבוראה בליל יום חמישי, כ"ז באדר א' ה'תרל"ה (3 במרץ 1875), מבלי להותיר אחריו צאצאים.

ספריו

• שואל ומשיב - שו"ת בשישה חלקים.
• מגן גיבורים - על שולחן ערוך אורח חיים, עם גיסו רבי מרדכי זאב איטינגא.
• נר מערבי - ציונים והערות על התלמוד הירושלמי. נדפס ברוב המהדורות על הדף. חובר עם גיסו הרב מרדכי זאב איטינגא.
• שי למורה - הערות על שולחן ערוך אבן העזר, מודפס בצידי הדף בשולחן ערוך
• בית שאול - חידושים למשנה
• דברי שאול- חידושי אגדות
• ספר יוסף דעת - חידושים על יורה דעה, חלקים א-ב, תרל"ח-תרל"ט
• דברי שאול - על התורה וחמש מגילות
• דברי שאול - הגדה של פסח
• ביטול מודעה - ספר המגן על שימוש במצות מכונה
• ידות נדרים - על הלכות נדרים
• יד שאול - על שו"ע יו"ד
• עדות ביוסף חלק א' וחלק ב'
• אמרות טהורות -שתי דרשות
• דברי שאול - דרשות

כמו כן, הגהות ממנו נדפסו לספרים רבים, כגון "כפתור ופרח" ו"סדר הדורות".

על הספר

שו"ת שואל ומשיב מכיל שישה חלקים ובו תשובות על כל ארבעת חלקי השולחן ערוך. המהדורה הראשונה של הספר יצאה עוד בחיי המחבר בשנת תרכ"ה.

בטעם לכך שנקרה השו"ת בשם זה כותב רבינו "וכתבתי הרבה חיבורים בשו"ת אשר השבתי לשואלי דבר ואשר כתבתי לי לעצמי בדרך שואל ומשיב, לכולם קראתי בשם שואל ומשיב", כשמו כן הוא.

מעניין לציין את הענווה העצומה שהיתה לרבינו שכן בהקדמתו לחיבור כותב "אף שלא זכיתי להיות מהיחס השתולים בבית השם מהאנשים הפרטים אשר זכרם הרמב"ם אשר בלי ספק היו משבט יששכר ומאנשי צורה הגדולים בתורה והיו למאורות, בכל זאת אנכי הצעיר מצעירי הלוים שבשבט לוי הנני ורוב מבארי הש"ע היו הכהנים הלוים, בעלי הסמ"ע והש"ך היו כהנים והשט"ז והמ"א והשל"ה היו לוים ובזמננו אלו הנוב"י וההפלאה היו לוים והקצוה"ח כהן, כולם זכרם לברכה. ואם כי ערכם גדול הרבה מערכי, בכל זאת אני מסתבך בסבכי הארזים הגדולים בני לוי למשפחותם...", כך אומר רבינו כי אין הוא ראוי לפסוק הלכה מצד גדלותו אל מקורות משפחתו הם הגורמים, ובכך הוא מפחית מערך עצמו ומעלה ערכה של משפחה, בענווה הראויה לציון.

מתורתו

• רבינו כותב (קמא ח"ב סי' קנא) שבדוד נאמר "בשובו מהכות את ארם" (שמואל ב פרק ח פסוק יג) ופירש רש"י שהיה דוד קובר את מתי ארם ויש בכך מצווה. אך לכאורה כיון ויש מצוה בקבורת מת לכאורה אסור היה ליטול על כך שכר שכן 'מה אני בחינם אף אתם בחינם'. ומביא רבינו את דברי התשב"ץ (ח"ג סי' יג) שכתב שמותר ליטול שכר עבור קבורת מת משום ביטול מלאכה והרי זה כשכר הזאה וקידוש והאריך להביא ראיות להתיר. ועל כך כותב רבינו שלכאורה יש לדבר מקור מפורש בחז"ל שהרי ש"ס מפורש הוא בסנהדרין (כ"ו ע"ב) "הני קבוראי דקברי נפשא ביו"ט ראשון של עצרת שמתינהו רב פפא ופסלינהו, ופירש רש"י שהטעם הוא משום השכר שמקבלים עוברים על ד"ת והם נחשבים 'רשע דחמס' שפסול לעדות. ומ"מ כותב רבינו ממה שכל הנידון הוא ביו"ט מצד האיסור של מעות ביו"ט רואים שבחו"ל אין בכך כל איסור.

• רבינו נשאל (קמא ח"ג סי' יג) מה הדין בספר תורה שתרמוהו חמישה מראשי הקהל והתנו שהם ובניהם יהיו גבאים בס"ת זה. אך בתקופה שבה "היה קור חזק" לקחו המתפללים את ס"ת לבית שבוא התפללו כל תקופת הקור וכך עברו להם שלוש שנים וספר התורה נותר בבית הפרטי. באותה התקופה כתבו ת"ת אחר ובו השתמשו בבית הכנסת, כעת מעוניינים להשיבו לספר הראשון לבית הכנסת אך קמו מתנגדים שטוענים שברצונם להשאירו בבית הפרטי וטוענים שיש להם כעת 'חזקה' על השימוש בספר התורה. והשיב רבינו שלא שייך לומר בכהי גוונא חזקה שכן לאחר התרומה, ובפרט שגם בתורמים עצמם ישנם המעוניינים להשיבו לבית הכנסת, נחשבים כולם לשותפים בספר ובשותפים אין דין חזקה לאחד יותר מחברו (ועל כך הביא ראיות מראשונים ואחרונים) ועל כן יש להשיבו לבית הכנסת.

• נשאל רבינו (תנינא סי' ב) על אודות שעון שאפשר לכוון אותו באופן שכאשר מגיעה שעה מסוימת השעון מדליק את הנר העומד לצידו ומאריך רבינו בסוגיות גרמא ואישו משום חיציו ומסקנת הרב שאם היה הדבר בשבת עצמה היה אסור, אפילו אם לא הדליקו בידיים, אך מכיוון שלא עושים זאת בשבת אלא מערב שבת יש בזה דין גרמא ומותר ולא גזרינן אטו שבת כיוון שגם בשבת עצמה אין זה יהיה אסור אלא מדין גרמא. מ"מ תשובתו זו של רבינו שמשה יסוד לשעון שבת הידוע והמוכר לכולם.

>> למגזין המלא - לחצו כאן