לקראת חג הפסח, כאשר ישנן קהילות הנזהרות באכילת מאכלים שונים בשל חומרות ומנהגי אבותיהם. הרי שעיניהם נשואות לפרי – האבוקדו שמהווה חלק בלתי נפרד משולחן החג, והנה רבים וטובים מעידים על תופעת פלא באבוקדו כאשר משאירים את גרעין האבוקדו בתוך קערת המים, בשר הפרי אינו משחיר, גם כאשר הוא רחוק מהגרעין.
מן ההיבט המדעי, השחרה של אבוקדו נגרמת בשל חמצון של תרכובות פנוליות המצויות בבשר הפרי, תהליך שמואץ על ידי האנזים פוליפנול אוקסידאז. קיימות מספר שיטות מוכחות למניעת השחרה, כמו ציפוי האבוקדו במיץ לימון או השארת הגרעין בתוך הפרי, אך אין עדות מדעית התומכת בכך שהגרעין במים משפיע מרחוק על הפרי.
נידון הלכתי – האבוקדו והלכות שבת
בעלון "לבית התורני" נדון מקרה מעניין: אישה לפני לידה, הגרה בקריית הרצוג, חששה שמא תלד בשבת. אמה, הגרה בצד השני של העיר בני ברק, ביקשה לדעת מתי עליה לצאת לבית החולים בשבת. הפתרון שנמצא היה שהיולדת תניח את גרעין האבוקדו בכוס מים, בעוד האבוקדו עצמו יימסר לאם. כאשר תתפנה היולדת לבית החולים, תוציא את הגרעין מהמים, וכך ישחיר האבוקדו שבידי אמה, שתבין שעליה לצאת. ונפשה בשאלתה האם יש בכך איסור של "צובע"?
האם יש איסור צביעה במאכלים?
בשו"ת משמיע ישועה (או"ח סימן ל"ב) להגאון רבי יהושע בריזל דומ"צ קרלין נדונה שאלה זו. מסקנתו היא שאין לחשוש משום "צובע", וגם מצד "קוצר" אין בעיה. אך מאחר שהגרעין מוקצה, אין להוציאו ביד אלא להפוך את הכלי כך שייפול מעצמו. אם הגרעין היה במים מערב שבת – אין בכך בעיה, אך הכנסת גרעין אבוקדו למים בשבת אסורה משום "זורע".
כלל ידוע בהלכה שאין איסור צביעה במאכלים. לכן, מותר להוסיף כורכום לתבשיל או לטבול לחם ביין, למרות שינוי הצבע (שו"ע שכ, י"ט).
איסור צביעה מן התורה חל רק כאשר הצבע מתקיים זמן רב, כמו בצביעת בגדים או קירות. חכמים הרחיבו את האיסור גם לצביעה לזמן קצר, אך במאכלים, שהצבע אינו עיקרם, לא נאסר. (במקרה שהצביעה לצורך האכילה)
יש המחמירים שלא לצבוע משקים, כי בהם הצביעה בולטת יותר, ולעיתים משתמשים בנוזלים לצביעת חומרים שונים. לכן, יש אומרים שאסור לצבעם (בא"ח ש"ש פקודי ג-ד). אולם לדעת רוב הפוסקים, גם במשקים אין איסור צביעה (רמ"א שכ, ב), ולכתחילה עדיף להימנע מחשש המחמירים.