בספר "עובדות והנהגות לבית בריסק" חלק ב', בענייני פסח, הסתפקו האם חייב האב לספר גם לבנו הגדול או שמא החיוב הוא דווקא כלפי בן קטן, שכן מעולם לא שמענו כי בן נשוי מחויב להיות אצל אביו בליל הסדר כדי שאביו יקיים בו את מצוות "והגדת לבנך".
והנה, המנחת חינוך במצווה ב' כתב כי חובת האב לפדות, להשיא אישה וללמד תורה את בנו חלה אף על בן גדול. שכן, במקורות שמהם למדנו חובות אלו – פדיון הבן (שמות ל"ד, כ') "בכור בניך", תלמוד תורה (דברים י"א, י"ט) "ושננתם לבניך", והשאת אישה (ירמיה כ"ט, ו') "וקחו לבניכם נשים" – נכתב לשון "בן" בלבד, ומכאן שגם בן גדול בכלל.
בדומה לכך, כתבו בפוסקים שבמצוות סיפור יציאת מצרים, שנאמר בה "והגדת לבנך", נראה שאף בן גדול בכלל. כך כתב הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה, פרק ז' הלכה ב'): "לפי דעתו של בן, אביו מלמדו, כיצד? אם היה קטן וכו', ואם היה הבן גדול וכו'". ומכאן שחייב האב לספר גם לבן גדול.
חיוב האב לספר לבן נשוי
אולם, ייתכן שלאחר הנישואין אין חיוב על האב לספר לבנו, שהרי נאמר (בראשית ב', כ"ד): "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו". ומשום כך, ייתכן כי אין חיוב על האב לספר לבן נשוי. כך גם ייתכן שאין חיוב על האב במצוות האחרות כלפי בנו לאחר נישואיו.
חיוב לימוד תורה וחינוך בבן גדול
יש שהעירו מדברי הרמב"ם בתחילת הלכות תלמוד תורה, כי חיוב "ולמדתם אותם את בניכם" נאמר אף על בן גדול. שכן, ביחס לחיוב תלמוד תורה של האדם עצמו, כתב הרמב"ם שהחיוב מתחיל מבר מצווה ונמשך "עד יום מותו". לעומת זאת, לגבי חובת האב ללמד את בנו תורה, ציין הרמב"ם רק את זמן תחילת החיוב: "מאימתי אביו חייב ללמדו תורה? משיתחיל לדבר", אך לא כתב עד מתי. משמע שאין לדבר קצבה, וכל זמן שהאב מלמדו – אף בגדלותו – הוא מקיים את המצווה.
עוד בעניין מצוות חינוך לאחר בר המצווה, הובא "מבקשי תורה" (גליון 28), כי מחותנו של הגרש"ז אויערבך, האדמו"ר מנאוואמינסק, הסביר את טעם הסעודה הנערכת ביום הבר מצווה על פי דברי הרשב"ם (בבא בתרא קכ"א:), שעושים סעודה לגמרה של מצווה. והרי ביום זה מסתיימת לכאורה חובת האב במצוות חינוך הבן.
אולם, הגרש"ז אויערבך תמה על כך, ואמר שברור לו שגם לאחר שהבן גדל, עדיין מוטלת על האב מצוות חינוך. כך גם כתב הגר"מ פיינשטיין בספרו "דברות משה" על שבת (סימן כ"ו, הערה פ"ב), שגם לדעתו יש מצוות חינוך אף בבן גדול.