עיקר עבירת חילול השם, כפי שמבואר ברמב"ם, היא ביצוע עבירה בשאט נפש, מתוך כוונה להכעיס. אם עבירה כזו נעשית בפני עשרה מישראל, הרי זה חילול השם ברבים. הרמב"ם מרחיב את המושג וכולל בו גם התנהגות לא ראויה של תלמידי חכמים ומפורסמים בחסידות, שאף שאינה עבירה ממש, גורמת לביקורת מצד הבריות. דוגמאות לכך הן עיכוב תשלום, ריבוי שחוק ושתיה עם עמי הארץ, ודיבור שאינו בנחת.
חילול ה' בעוברי עבירה
מקור דברי הרמב"ם הוא מסכת יומא, שם נאמר שעל חילול השם אין כוח בתשובה לתלות אלא מיתה מכפרת. הגמרא מביאה סיפור על רב שאי תשלום מיידי עבור בשר נחשב לחילול השם במקום שנהוג לשלם מיד. מכאן למד הרמב"ם שהמושג חילול השם כולל לא רק עבירה בשאט נפש אלא גם דרישה מוסרית גבוהה מחכמים.
רש"י מפרש את המושג חילול השם כ"חוטא ומחטיא אחרים", כלומר, אדם שמעשיו גורמים לאחרים לזלזל במצוות ולעבור עבירות. לפי פירושו, אי תשלום החוב של הרב גרם לטבח ללמוד לזלזל באיסור גזל.
לכן, עיקר חטא חילול השם הוא עשיית עבירה שממנה לומדים לזלזל במצוות ולעבור עבירות, ובפרהסיה בפני עשרה מישראל זהו חילול השם ברבים שעליו נאמר שאין תשובה מספיקה.
בנוגע להנהגות לא טובות של חכמים שאינן עבירות ממש, האחרונים מציינים שלא נאמר על כך שאין תשובה מכפרת, והרמב"ם מדייק זאת דווקא בעובר עבירה ו"חילל את השם בעת שעבר".
מהו קידוש ה’ שלך?
חשוב לציין שלפעמים משתמשים במונח 'חילול השם' באופן לא מדויק כדי לתאר פגיעה בשם טוב של מגזר או מוסד, (חרדי שעומד על שלו בפרהסיה הציבורית) ואין זה קשור ישירות לזלזול במצוות השם. עם זאת, התנהגות טובה של שומרי תורה היא חלק מקידוש השם, וחכמים נדרשים לזהירות יתירה במעשיהם.
ובאותו עניין מספרים: באחת השבתות, צעד האדמו"ר ברחובה של העיירה כשהוא חובש שטריימל לראשו. לפתע, ניגש אליו יהודי וגער בו בכעס: "רבּי, איך אינך מתבייש? אתה גורם לחילול השם עצום בכך שאתה הולך ברחוב כך, בגלוי, בשטריימל ובשבת!"
האדמו"ר הביט בו בשלווה והשיב: "אם כך, כעת אני מבין מה בעיניך נחשב לחילול השם. אך אמור לי, מהו לדעתך קידוש השם?"
הלה השיב לו האיש בהתלהבות: "אם אתה רוצה לדעת מהו קידוש השם האמיתי, אספר לך משהו מדהים. אחד משכניי ערך ברית מילה לבנו, והוא כיבד את הכומר לשמש כסנדק. האין זה קידוש השם שאין גדול ממנו?"