שובה של המחלוקת ההלכתית: האם הגרב"צ אבא שאול כתב את כל ה'אור לציון'?

בפתחם של דברים: כתבה זו מביאה דעות שונות בנושא הלכתי לשם הדיון התורני בלבד, ללא כוונה להכריע או לפגוע בכבודם של גדולי ישראל. המחלוקות המובאות הן חלק מעולמה של תורה, וכל הצדדים פעלו לשם שמיים בבירור האמת ההלכתית.

החלק השני יצא לאור בשנת תשנ"ג (1993), לאחר שהמחבר לקה באירוע מוחי, וחלקים נוספים יצאו עוד מאוחר יותר – חלקם אפילו לאחר פטירתו. עובדה זו עוררה דיון בחלק מהחוגים לגבי מידת מעורבותו של הרב בעריכת הספרים האחרונים.

דיון בסוגיית קריאת מגילה ואמירת שהחיינו

לאחרונה התעורר דיון הלכתי בנוגע לסוגיית קריאת מגילת אסתר וברכת שהחיינו כפי שהובאה בספר "אור לציון" חלק ד'. בשיעורו השבועי של הגאון רבי יצחק יוסף (הובא בעלון 489 הערה 3), התייחס הרב לדעה המובאת בספר שקושרת בין מחלוקת מרן (רבי יוסף קארו) והרמ"א בעניין ברכת שהחיינו ביום, לבין שאלת חשיבות הקריאות.

בספר "אור לציון" מובאת העמדה שלפיה, לפי מרן, קריאת המגילה בלילה וביום שוות בחשיבותן, ולכן מי שיכול לקרוא מגילה או בלילה או ביום, יקרא בלילה. הגר"י יוסף הביע תמיהה על קישור זה, והעלה ספק האם אכן הדברים יצאו מפיו של מרן הגרב"צ אבא שאול.

בדבריו קבע הגר"י יוסף: "לא יתכן שגברא רבה כוותיה יגיד דברים כאלו". הוא הוסיף ואמר: "מי שאומר שחכם בן ציון הוא זה שכתב את כל האור לציון, הוא פשוט מבזה חכמים, שלא יתכן שהוא כתב גם את אותם הדברים שאין להם שום הגיון".

ההקלטה שהוכיחה את הנכתב בספר 'אור לציון' ח"ד

בדיון שהתפתח בפורום "מורשת מרן", הוצגה הקלטה מאתר "קול הלשון", שבה נשמע הגרב"צ אבא שאול עצמו מתייחס לסוגיה זו באופן דומה למובא בספר.

משתמש בשם "אהבת עולם" שהציג את ההקלטה, טען: "חכם בן ציון אמר את מה שאמר ביודעין ובמכוון ובהכנה ולא 'בשלוף', ולא שמישהו שאל אותו במדרגות, ולא אמר את זה לפלפולא... הדברים יצאו מפי קדשו בשימת לב, וזוהי דעתו הברורה".

משתמש אחר בשם "לשמור ולעשות" השיב: "כשאתה שומע דבר תמוה בהלכה [לא בדבר השנוי במחלוקת בפוסקים], אתה לא תגיד שכל מילה היא רוח הקודש... אלא תתלה שאמר לפלפול התלמידים וכד', ולא נחת להלכה ולמעשה לחקוק אותה עלי ספר לעד".

מחלוקת על אמינות חלקים מהספר

דיון דומה על אמינות חלקים מספר "אור לציון" עלה כבר בעבר. כפי שמובא בספר יביע אומר חלק ט' (סוף סימן קח), הגר"ע יוסף כתב:

"בשבטי ישראל אודיע נאמנה כי לפע"ד אסור לסמוך על הפסקים שהובאו באור לציון ח"ב, מבלי לעיין היטב בשרשם של הדברים, ובדברי האחרונים... וכמה דברים מהפסקים הללו נאמרו בשעת חוליו של הרה"ג ר' בן ציון שאול ז"ל, ותלמידיו הוסיפו וגרעו כפי שעלה על דעתם, וסברו שכן דעת רבם".

גם רבי אליהו תופיק העלה טענות דומות (קול אליהו, אורח חיים סוף סימן יד).

מנגד, עורכי הספר – רבי משה פטרובר, רבי ציון עמר ורבי שלמה ידידיה זעפראני – הכחישו טענות אלו בתוקף. ('על מהימנות אור לציון' ח"ב, ישורון, גיליון לח, עמ' תקפג והלאה, 'הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן', תפארת ציון, הקדמה לספר 'עטרת שלמה').

גם הגאונים רבי יעקב הלל, רבי אליעזר מלמד, ורבי מאיר מאזוז תמכו באמינות הספר. (רוח הי"ם, עמ' קכו. הקדמה לספר פניני הלכה שבת חלק א. תשובה באתר ישיבת כסא רחמים)

רבי בן ציון אבא שאול עצמו הגיב בחיי חיותו לטענות אלו ואמר: "כל הספר שלי הוא וכל מה שכתוב שם אני אמרתי, הספר נכתב בשביל לסמוך עליו הלכה למעשה". בהזדמנות אחרת הוסיף שגם אם יש ששמעו ממנו בשיעורים דעות אחרות, יש לסמוך על הספר. (היחס לספר אור לציון חלק ב, נשמת ישראל - הלכות טהרה. רבינו האור לציון, ירושלים תשע"ו, כרך ג' עמ' 530).

מסורת המחלוקת בעולם התורה

המחלוקת בין גדולי ישראל היא חלק מובנה מעולם התורה ומסורת הפסיקה היהודית. מחלוקות רבות התקיימו בין גדולי הדורות לאורך ההיסטוריה: בית שמאי ובית הלל, הראב"ד והרמב"ם, הרמב"ן והרמב"ם, הרמ"א ורבי יוסף קארו, המשנה ברורה וערוך השולחן, וכדומה.

מחלוקות אלו, הנעשות לשם שמיים, מעשירות את עולם ההלכה ומעמיקות את הבנתנו בסוגיות מורכבות. כך גם המחלוקת בין בית מדרשו של מרן הגר"ע יוסף ובית מדרשו של מרן הגרב"צ אבא שאול משקפת את עושרה של מסורת הפסיקה הספרדית.

תופעת "תלמיד טועה כתבו" במסורת ההלכתית

הטענה שדברים מסוימים בספר לא נכתבו על ידי המחבר אלא על ידי תלמידיו, (כפי סברתו של הגר"י יוסף על חלקים מסדרת הספרים 'אור לציון') היא חלק ממסורת ארוכה בעולם ההלכה.

דוגמאות בולטות לתופעה זו כוללות:

1. האבן עזרא: חכמי איטליה כתבו ש"נתברר שתלמידי הראב"ע שלחו יד בפירושו והוסיפו דברים... רק תלמידיו אחרי מותו שלטו יד זרים" (אמונת חכמים לר' שלום באזילה).

2. רבנו חיים מבעלי התוספות: המהרי"ט כתב שדברי רבנו חיים שאין מצוות ישוב ארץ ישראל בזמן הזה הם מעשה "תלמיד טועה" (שו"ת מהרי"ט ב יו"ד כח).

3. רבי יהודה החסיד: רבי משה פיינשטיין כתב ש"פירושי התורה לרבי יהודה החסיד" נכתבו על ידי מזייף שהכניס דברים שלא נאמרו מעולם על ידו (שו"ת אגרות משה יו"ד ג, קיד).

4. ה'אבני נזר': הרבי ממונקאטש (רבי חיים אלעזר שפירא) כתב שדברי האבני נזר בעניין יישוב ארץ ישראל "אסור להאמין שיצא זאת מפי אותו צדיק הגאון המחבר" (דברי קודש, דרושים מיום הושענא רבה תרצ"ג).

5. 'תפארת ישראל': המגיד מוילקומיר רבי יצחק אייזיק רפפורט כתב שדרשת "אור החיים" ותיאור מידותיו של משה רבנו בפירוש תפארת ישראל חוברו על ידי בנו של המחבר (קונטרס כליל תפארת).

במקביל, היו גם פוסקים שבחרו לחלוק בגלוי על קודמיהם, בלי להשתמש בטענת "תלמיד טועה". הגר"א מוילנה חלק בגלוי על רבנו חיים בעניין מצוות יישוב ארץ ישראל, והחזון איש חלק על ראשונים בסוגיות שונות. היעב"ץ (רבי יעקב עמדין) כתב (שו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סימן כ') בשם אביו שאין אדם רשאי להורות עד "שיהא בכוחו לעקור ולמחוק סעיף מן השו"ע".

>> למגזין המלא - לחצו כאן

אפשר להרחיב על כל מקור תורני שהוזכר פה בכתבה והדיון בקרב גדולי ישראל מי אמרו. האם אחד מרבותינו, או אחד מתלמידיו. אם קהל הגולשים היקר יחפוץ בכך (שיהיה להגדיל תורה ולהאדירה), נשמח לקבל תגובות והארות בסיומת הכתבה.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com