הרב ישראל יעקב פישר זצ"ל – שורות קצרות לרגל יום ההילולא

בהיותו כבן 17, בשנת ה'תש"ב, נפטר אביו. רבי ישראל יעקב נישא למלכה, בתו של הרב ישראל אשר ולס, שהיה חתנו של הרב בן ציון ידלר. כאברך צעיר בישיבת עץ חיים, זכה הרב פישר בפרס מטעם משרד הדתות לבני ישיבות מצטיינים לשנת תשי"ג.

בשנת ה'תש"ך, מונה הרב פישר על ידי הרב פנחס אפשטיין לרב שכונת בתי הורודנא הקטנה מטעם העדה החרדית. בשנת ה'תשכ"ג, לאחר פטירת הרב מרדכי יהודה ליב זק"ש, מינוהו אנשי נטורי קרתא לרב שכונת זיכרון משה בירושלים. בתפקיד זה כרב שכונת זיכרון משה החזיק הרב פישר למשך כארבעים שנה, בסוף ימיו, זכה הרב פישר להתמנות לראב"ד (ראש אב בית דין) של הבד"צ.

הרב פישר נחשב לאחד מחשובי הפוסקים בירושלים. פסיקותיו הרבות קובצו ופורסמו בתשעת כרכי שו"ת "אבן ישראל". בין פסיקותיו הידועות הן: הפסיקה שאישה בחודש התשיעי להריונה פטורה מלצום ביום הכיפורים, וכן את ההיתר לפתוח בשבת פקקים של בקבוקי פלסטיק וזכוכית. כמו כן, היה הרב פישר נוהג להמליץ לאנשים במצוקה להתפלל בכותל המערבי, ונודעה במיוחד הנחייתו להתפלל 40 יום ברציפות בכותל.

הרב ישראל יעקב פישר נפטר בכ"ה באדר א' ה'תשס"ג, שחל ב-27 בפברואר 2003. הוא נטמן בהר המנוחות בירושלים.

חכימא דיהודאי - הרב ישראל יעקב פישר זצ"ל

הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל, ראב"ד ירושלים, נודע בחריפות שכלו והיה סמל ודוגמה לחוכמתם של אנשי ירושלים. מעבר להיותו פוסק הלכה מופלג, היה גם מצטיין במציאת פתרונות לתסבוכות הלכתיות מורכבות. אחת מהפרשיות המיוחדות שבהן עסק מובאת כאן.

בישיבה פלונית למד בחור מצוין, תלמיד חכם וירא שמיים, אך היה לו חיסרון משמעותי שלא היה תלוי בו – הוא היה ממזר. עובדה זו נשמרה כסוד כמוס, ורק מעטים ידעו עליה. אולם כאשר הגיע הבחור לפרקו וסירב לכל הצעות השידוכים שהוצעו לו, הבין ראש הישיבה כי יש כאן עניין נסתר, ושוחח עמו על כך. לאחר שכנוע רב, גילה הבחור את סודו לראש הישיבה.

ראש הישיבה התקשה להסתיר את פליאתו – ממזר מהודר בישיבתו! אך לאחר שהתאושש, החליט לקחת את העניין לידיו ולמצוא פתרון שיוכל להבטיח לו עתיד משפחתי. לבסוף, נמצא שידוך הולם – נערה נכרייה שהתעתדה להתגייר. ראש הישיבה הציע דרך הלכתית ייחודית: הבחור יקנה את הנערה כ'שפחה כנענית' וישא אותה.

ומה לגבי צאצאיהם העתידיים? על פי התוכנית, כאשר ייוולדו להם ילדים, הבחור ישחרר אותם – ובכך הם יהפכו לגרים ולא ייחשבו כממזרים. בהמשך, ישחרר גם את אשתו-שפחתו, ועדיין יהיה מותר בה – שכן ממזר רשאי לשאת גיורת, אף כי ילדיהם שיוולדו לאחר מכן עדיין יהיו ממזרים.

עצה זו מובאת כבר בגמרא (קידושין סט, א), אלא ששם מוצע שהממזר עצמו יימכר לעבד עברי, וכך יוכל לשאת שפחה כנענית. הראשונים (רמב"ן, ר"ן וריטב"א) מבארים שם, כי איסור "לא יהיה קדש" – האוסר על ישראל לשאת שפחה כנענית – חל רק על ישראל כשר, אך ממזר, שכבר נולד ב'קדש' מחמת לידתו האסורה, אינו בכלל איסור זה.

הבחור פנה להתייעצות עם הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל (שו"ת "אבן ישראל" חלק ט, סימן צה). הגרי"י פישר הסכים עם העיקרון שבפתרון, אך העלה שתי בעיות משמעותיות:

א. יש לוודא כי הבחור הוא ממזר ודאי, שכן אם הוא ספק ממזר, הרי שאסור לו לשאת שפחה מחמת הספק שמא הוא ישראל גמור, ואז יחול עליו איסור "לא יהיה קדש".

ב. גם אם יתברר בוודאות כי הוא ממזר, עדיין קיימת בעיה: רוב מדינות העולם חתומות על אמנה בינלאומית האוסרת עבדות, ולכן מבחינה משפטית, קניינו בשפחה לא יהיה תקף. וכיון ש"דינא דמלכותא דינא", הרי שהנערה תישאר גויה גמורה ולא תהיה שפחתו.

כדי לעקוף את הבעיה, הציע הגרי"י פתרון יצירתי: הבחור והנערה ייסעו לאחת השגרירויות הזרות של מדינה (מדינות עולם שלישי) שאינה חתומה על האמנה האוסרת עבדות, ובחלק מהן אף נוהגת עבדות בפועל עד היום. מאחר שהחוק הבינלאומי קובע כי בשטח השגרירות חלים חוקי המדינה המשלחת ולא המדינה המארחת, ניתן יהיה לבצע שם קניין עבדות תקף. לאחר שיחול הקניין, לא תהיה סמכות למדינה המארחת להפקיעו, והנערה תיחשב שפחתו של הבחור. בהמשך, כאשר ייוולדו להם ילדים, ישחרר אותם והם יהפכו לגרים גמורים.

ומה עלה בגורל השידוך? בסופו של דבר, מסיבות שונות, השידוך לא יצא לפועל. (על פי פורום לתורה)