מחר זה יקרה..! קרנות הצדקה והחסד יזכירו לעולם כולו כי הנה הגיעה שעת הרצון לפתיחת המזל, על גבי לוחות המודעות ובכל כניסה לשטיבל ימצא כתוב באותיות קידוש לבנה על היום המסוגל - יום שלישי, היום לפתיחת המזל שלך. הנה הגיעה העת והשעה בה תוכל להרוויח את עולמך. מוקדי הישועות של הארגונים למיניהם יעבדו ללא הרף לקבלת תרומות ושמות לתפילה.
המוני בית ישראל יראו בכך את הזדמנות חייהם להביא אור וזיק של תקווה למהפך במצבם הכלכלי. גם על פרשת המן לא יפסחו ויקראוה כולם גם לומדי התורה שמו"ת מילה במילה כמונה מרגליות, הן מובטח בזאת כי המזל יעלה ויתרומם. הסקרנים אולי יציצו קצת אל הרש"י ושאר המפרשים לנסות להבין מה קרא שם בדיוק ולגלות את הנקודה סביבה מתרחשת כל המהומה. נו...סגולה נפלאה לעם סגולה, טובה וגם יפה ואפילו מומלצת בחום.
ברם אצל בני תורה אברך מורם מעם, הדברים צריכים להראות ולהתקבל במימד הרבה יותר רציני ועמוק. לחקור את עניין פרשת המן את סודותיה וליקחה ולשאול מדוע הקב"ה צווה את משה לשמור את צנצנת המן לדורות?! ומדוע בתוך ארון העדות דווקא?! להבין מה קרא שם באמת ומדוע זה לא קורה אצלינו היום, או שמא דווקא כן...?! וא"כ היכן?!
כולנו בתוך מרדף אחר הפרנסה נושאים עיניים מתגעגעות ושואלות היכן הוא אותו מן מופלא שירד לאבותינו, מדוע אין אנו זוכים שירד מן על יד מפתן ביתנו, איזה משהו מתוק כצפיחית בדבש כל בוקר מחדש.
מדוע באמת המציאות היא לא כזאת?! מדוע עדיין לא קמה קרן מימון לאברכים למילוי תכולת המקרר וכיסוי ההוצאות החודשיות במלואם, הלא אנו משרתים בחזית ועושים את רצונו, א"כ מדוע כל התהליך הזה קשה וכה מורכב?! אם עדיין לא קמה אותה הקרן, כנראה שהדרך הקלה היא לא הכי טובה עבורנו ואין זה רצונו יתברך.
נכון, לא קל לפתוח את המקרר ולגלות שהוא מתרוקן, להכניס את כרטיס האשראי אל תוך האשנב במטרה למשוך מעט כסף ולקבל סירוב, במיוחד לא בסופר עם כרטיס דיירקט כשיש תור משתרך מאחוריך, אבל אם זה בכל זאת קורה לפעמים, מסתבר ובטוח שיש סיבה והשגחה עליונה שחפצה בכך.
עניין המן היה בעצם אחד השבילים דרכם חישל הקב"ה את עמו במידת הביטחון. הם קיבלו אותו במנה יומית לכל אחד מבני הבית "עומר לגולגולת", לעולם לא קיבלו הספקה לחודש אף לא לשבוע ימים, לא היו שם פקדונות ולא תוכניות חיסכון, מי שרק ניסה לשמור לעצמו גילה למחרת תולעים מרחשים במנתו. לכל זאת הייתה מטרה מכוונת מהקב"ה, ככתוב "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצאו העם ולקטו דבר יום ביומו, למען אנסנו הילך בתורתי אם לא" כשאדם יודע שאת הצרכים והאוכל של יום המחר אין לו בנמצא, הוא מיד מרים את עיניו נושאם כלפי מעלה בתפילה מאמין ומחזק את בטחונו במי שהוא ורק הוא הזן ומכלכל.
הנהגה ניסית ומופלאה זו היא זכות ומתנה עצומה, אך מאידך מחייבת קשר ישיר ורצוף עם אבא שבשמים ללא הרפיה ולו לרגע קט. זוהי הסיבה שדור המדבר התלוננו בהמשך הדרך "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם" ופירש"י חינם – מן המצות. וכן "ועתה נפשינו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו". וכמו"כ הגמ יומא ע"ה מציינת כי המן היה מגיד להם לישראל מה שבחורים ובסדקים וכו, המבחן והמבדק הזה היה קשה עליהם, הם רצו להמשיך לעבוד את ה' אבל ללא אותה התלות התמידית וללא נסיונות.
אותו המן המיוחד המשולב בטעמים ומרקמים שונים, ממשיך ויורד גם בימינו אנו מידי יום ביומו עטוף בטל של חום והאהבה מאת הבורא. לו רק נרצה להלך באותה הנהגה עילאית וניסית, לו נאמין באמת ולא נרפא ידינו, נזכה לראות עין בעין את השגחתו העליונה וניסיו הגדולים עמנו ביתר שאת.
לא בכדי אמר משה לאהרון בציווי הבורא לשמור את המן "משמרת לדורותיכם", "למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר", וכפי שמצינו שירמיה הנביא הוציא לע"י את צנצנת המן מארון העדות ואמר להם "ראו הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון לברואיו". גם בשבילינו אותה הצנצנת מהווה מקור להתבוננות וחיזוק באמונה.
"ברוך ה' יום יום יעמוס לנו..." כמה תענוג ואושר עילאי חופף את המאמין בהיותו סמוך ובטוח על שולחנו של מלך. הברכה מצויה בעיסה והמילגה החודשית מהכולל מספקת לכיסוי ההוצאות החודשיות בדרך פלאית כדוגמת המן שהיה מתברך במעיהם. בנתיב האמונה ישנה הנהגה ניסית אשר בדרך הטבע אין לה תפיסה והבנה כל שהיא. חיים של אמונה הם חיים של רוגע ושלווה. גם אם הם ילוו בחובות מהצד הם לעולם לא יהפכו את 'הבן עליה' לאומלל, כי כשיש אמונה- דאגה מנין. מתוך הקושי הגשמי הקשר עם הרבונו של עולם הופך למתיקות שאין לה תחליף. החיבוק האבהי מלמעלה בבחינת "וימינו תחבקיני" עולה על כל תענוגות חולפות וחיי רחבות. הלימוד מקבל טעם של מן והרגשת הכבוד והשייכות לחיות בצילו של מלך מתעצמת ועולה על כל דמיון.
מֵענשט מי שמאמין, טיפש מי שלא מאמין.
אשרי המאמין!!!