פגשתי לפני כחצי שנה יהודי יקר וכך הוא סיפר לי: "אני נשוי ברוך השם כעשר שנים באושר ועושר, אבל אני חייב לספר לך את הסיפור שלי.
>> למגזין המלא - כנסו
נולדתי לבית חסידי. על הוריי אפשר רק להגיד את המשפט הבא: 'הורים פשוט מושלמים'. החלום של כל אדם הוא להיוולד לכאלו הורים טובים ומיוחדים.
הייתי בחור טוב ולמדתי בישיבות טובות.
כבר מגיל שמונה עשרה היו לי הצעות טובות, אבל הוריי רצו בשבילי גם 'תורה' וגם 'גדולה', שזה אומר שהם רצו שהיא תהיה גם בחורה איכותית וגם שהצד שלהם יתנו סכום נכבד לקניית דירה.
כשהגעתי לגיל תשע עשרה וחצי אמי אמרה לי שיש עכשיו הצעה מאוד מאוד מיוחדת, הם גם מאוד רוצים אותי כחתן, ובעיקר היא בחורה טובה ואיכותית. ולקינוח, גם המשפחה אמידה במיוחד והם מבטיחים לתת סכום נכבד לקניית דירה.
היה נראה שהוריי כבר סוגרים ביניהם את השידוך, רק צריך את ההסכמה שלי ושוברים צלחת.
נפגשתי עם הבחורה, דיברנו והיא באמת הייתה בחורה טובה ואיכותית.
אמי הייתה מאוד לחוצה, בכל אופן אני בן בכור. אחרי הפגישה הוריי ממש התנפלו עליי: 'נו, איך היה?'
'היה מדהים', אמרתי, בחורה באמת מיוחדת. אבל יש משהו שמפריע לי, לא נעים לי להגיד את זה.
'מה מפריע?' הם שאלו.
'היא מאוד נמוכה יחסית אליי', עניתי ישירות, וזה קצת מפריע לי.
אמי אמרה: 'זה שטויות, שמים עקבים והכול מסתדר!'
'חוץ מזה הכול בסדר?' היא שאלה, עניתי: 'כן, הכול בסדר גמור'. 'יופי', אמי אמרה בהתרגשות, 'אז אפשר לקבוע עוד פגישה, כן', ספק אמרה ספק שאלה.
'בעיקרון כן', עניתי, אבל אמרתי שוב להוריי: 'הגובה שלה מפריע לי, אני מרגיש כמו להיפגש עם ילדה קטנה'.
'אנחנו מבינים אותך', אמרו הוריי, 'גובה זה חיצוניות, ואפשר לתקן את הנראות על ידי עקבים, אבל יש פה פנימיות גדולה ומשפחה טובה, וחוץ מזה הם גם יתנו סכום מאוד מכובד לדירה'.
הדחקתי את רגשותיי פנימה ונפגשתי איתה שוב, ולאחר שלוש פגישות סגרנו שידוך. הוריי היו מרוגשים מאוד, התחתנו והכול היה נראה מושלם.
כשאני חושב לעצמי היום על אז אני חושב שהייתי עדיין ילד.
היה זה בשבע ברכות יצאנו יחד ל'פארק הלאומי' ברמת גן. הלכנו יחדיו בניחותא, אבל משום מה ממש הפריע לי שוב הגובה.
הרגשתי לא נעים עם זה, לא התאפקתי ותוך כדי שיחה שאלתי אותה: 'אשתי היקרה, יש לך גם נעליים עם עקבים?'
'לי אף פעם לא היה, ולא יהיה!' ענתה, 'אני יכולה לספור על האצבעות כמה פעמים לבשתי נעליים עם עקבים, לא נוח לי ולא כיף לי איתם. אני אוהבת נעלי 'פיתה' או נעלי ספורט.
אני פשוט לא יכולה לסבול נעליים עם עקבים, אני מרגישה חוסר שיווי משקל. אפילו לחתונות אני הולכת עם נעלי פיתה. אני לא אסבול ערב שלם כדי לשים עקבים.
ולא אכפת לי מהגובה שלי אני אוהבת את עצמי איך שאני, ככה קטנה... עם נעלי פיתה!'
דווקא אהבתי את הביטחון העצמי של אשתי.
אבל משום מה אני הרגשתי איום ונורא. הרי אמי אמרה שזה שטויות שאפשר ללבוש עקבים וזה משהו קטן שעובר.
לא אמרתי לאשתי כלום אבל אשתי היא אישה חכמה מאוד ואמרה לי: 'אם לך זה חשוב אז אני אשתדל ללבוש נעליים עם עקבים'.
ראיתי שאשתי קצת מבואסת, היה נראה לי שהיא אומרת לעצמה: 'מה אתה לא אוהב אותי איך שאני נראית? ככה אני וזהו, זו החבילה שלך, בחרת בי, וזו אני קטנה - זו המציאות'. הרגשתי שזו הייתה המריבה הראשונה השקטה שלנו בנושא הזה, מריבה בלי מילים.
וזה היה להזכירך כבר בשבע ברכות שלנו!
אני לא רוצה להאריך, אבל הייתי הולך עם אשתי וזה ממש היה מפריע לי. אפילו רבתי איתה כמה פעמים על זה שהיא תשים עקבים כשאנחנו יוצאים.
האמת, שמאוד כעסתי. לא כעסתי עליה, כעסתי על הוריי - למה הם לחצו אותי לקחת משהו שלא רציתי. אפילו שהייתי בטוח שהם מתכוונים שיהיה לי טוב.
מצד אחד אמרתי לעצמי: 'מה אתה רוצה? יש לך פה כל טוב. אישה טובה, דירה יפה ומרווחת, משפחה טובה, מה אתה מחפש בעיות?!
אבל מצד שני הרגש הזה הפריע לי.
ברוך השם כפי שאמרתי לך אני נשוי כבר כעשר שנים, השם עזר לי ולאט לאט זה פחות ופחות הפריע. מה שבאמת עזר לי לבסוף להתגבר על זה, זאת אשתי היקרה. היא הייתה כל כך טובה כלפיי וכל כך רגישה כלפיי, כך שנהייתי מחובר אליה, מקושר אליה ואוהב אותה עד שעניין הגובה פשוט התפוגג ונעלם".
כתבתי את הסיפור הזה שהסתיים בטוב בס"ד, כי ישנם כל מיני מקרים שהורים, חברים, רבנים, לוחצים על הבחור או הבחורה לסגור, למרות שיש משהו מפריע. משהו שמאוד משמעותי בעיניהם. למרות שהם מסתכלים על טובתם ולפעמים הם גם צודקים, אבל לפני שהם אומרים להמשיך הם צריכים לחשוב טוב טוב, כי לפעמים זה יכול להיות דברים שיפריעו לזוגיות מאוד.
אז תעשו טובה, תהיו קשובים לצורך של הילדים שלכם מה הם רוצים. נכון שאתם בתור הורים צריכים להסתכל גם מסביב ומעבר, אבל תחשבו היטב לפני שאתם לוחצים את הילדים שלכם לסגור שידוך, גם אם זה נראה לכם השידוך הכי טוב שמתאים להם וטוב בשבילם.
כי אחרי זה זה משהו שהוא יכול לסחוב איתו לכל החיים וגם אם לכם זה נראה דבר שולי.
וכבר אמרו חז"ל בגמ' (קידושין מ"א.): "אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר (ויקרא י"ט, י"ח) ואהבת לרעך כמוך".
לכן תמיד ששואלים אותי מה הדבר הראשון שצריכים להרגיש בפגישה, אני אומר: אם יש לך משיכת הלב אתה מרגיש משיכה כלפיה, כיף לך להסתכל עליה, לדבר איתה, לצחוק איתה – כמובן כך גם הצד השני מרגיש - זה הדבר הראשון לפני הכול, אם יש את זה אפשר להמשיך הלאה ולבדוק.
חשוב לי להגיד גם אם קרה והשם סיבב שכן התחתנתם עם מישהי או עם מישהו אפילו שבסוף משהו הפריע לכם. תמיד אפשר לטפל, לעזור, לשנות. אני יהודי שרוצה לחיות כל הזמן ולהאמין שהשם מנהל את העולם, ואם השם סיבב שתתחתנו יחד למרות הכול אז יש לכם תיקון יחד ואתם יכולים לחיות יחד. אפשר כמובן לקבל עזרה, אבל לאחר מעשה לא לשכוח שיש מנהיג לבירה וגם הכול לטובה בהשגחה פרטית ומיוחדת.
שבת שלום לכל עם ישראל הצדיקים, שנזכה לאהבה ולשלום תמיד.
לתגובות: machon.rot@gmail.com
הצגת כל התגובות