"לראות את עצמו" | סיפורה המרתק של התמונה האייקונית - "ארוחת צהריים על גורד שחקים"

בגובה מסחרר של 280 מטרים, השוכן בקומה ה-69 של מגדל RCA ("תאגיד הרדיו של אמריקה", כיום בניין GE או "קומקאסט") ברחוב 49 במנהטן, ניו יורק, התרחש ב-20 בספטמבר 1932 מחזה בלתי נשכח. תקופה זו הייתה שיאה של השפל הגדול, ימים של מאבק כלכלי קשה שעיצבו כל היבט של החיים.

הניצב אינו שחקן

במשך שנים רבות אפפה את התמונה מעטה של מסתורין רב. מי הם אותם 11 פועלים אמיצים המצולמים בגובה רב כל כך? בתמונה נראים תשעה מהם חובשים כובעים, אחד לבוש בגופיה ואחד חשוף פלג גוף עליון. שניים מהם משמאל נראים מדליקים סיגריה, והגבר שמימין מביט ישירות אל המצלמה כשהוא אוחז בקבוק שבתוכו נוזל בלתי מזוהה (בתקופה בה צולמה התמונה עדיין היה בתוקף חוק היובש אבל מי יזמין משטרה לגובה 280 מטר?).

בשנת 2003, ה"ניו יורק פוסט" פרסם קול קורא בניסיון לזהות את המצולמים, אך החיפוש לא הניב תוצאות חד משמעיות, כאשר אלפי אנשים טענו כי סבם או דודם הוא אחד מהפועלים. עם זאת, באמצעות השוואה לתמונה נוספת שצולמה באותו היום, בה נראים ארבעה פועלים ישנים על קורה, זוהו שניים מהם – ג'וזף אקנר וג'ו קרטיס. מאוחר יותר, בשנת 2007, התגלה זיהוי מפתיע כאשר תושב כפר נידח באירלנד זיהה בתמונה את אביו, סוני גלין, ואת גיסו, מטי אושקנסי. עבור משפחתו של אושקנסי, מה שהפך את התמונה הפכה למקור לגאווה אירית.

עובדת יח"צ

חשוב להבין כי למרות הרושם הספונטני שנוצר מהתמונה, היא הייתה למעשה חלק ממערך יחסי ציבור מתוכנן היטב של מרכז רוקפלר. צלמי חדשות הוזמנו במיוחד כדי לתעד ולפאר את בניית גורדי השחקים בעיר, ובמסגרת זו בויימו הפועלים בתנוחות שונות, לעתים נונשלנטיות ולעתים מעוררות הערצה, במטרה להדגים שהבניינים והאנשים כאחד עשויים מפלדה. תמונות נוספות שצולמו באותו היום מציגות פועלים מנופפים לשלום, ישנים על קורות הפלדה ואף מאזינים לרדיו. כמו כן, תועדו הצלמים עצמם כשהם עומדים על הקורות הגבוהות ומצלמים.

לא רק מרכז רוקפלור זכה להנות מפרסומת טובה, שנים אח"כ חברת הרכב פולקסווגן בחרה ללכת על התמונה המפורסמת בקראייטיב מעורר קנאה בסגנון הפרסומות הטובות של חו"ל (Les is more). הכרזה הייתה ללא הפועלים האייקונים עם המשפט: "כולם הלכו לרכוש את המכונית אחרי ששמעו את המחיר".

עניין של זווית

יתר על כן, זווית הצילום יוצרת אשליה מטעה. הקורה שעליה יושבים הפועלים אינה מרחפת בחלל הריק כפי שנדמה במבט ראשון, אלא ממוקמת מטרים ספורים בלבד מעל הקומה ה-69 שכבר הושלמה. עובדה זו מפחיתה אמנם את תחושת הסכנה המיידית הנשקפת מהתמונה, אך אין בכך כדי לגרוע מהאומץ והנועזות של הפועלים שעבדו בגבהים עצומים ובתנאי עבודה מחרידים בהם סוגיית הבטיחות כמעט ולא נלקחה בחשבון על ידי המעסיקים. באותה תקופה, ברזלנים הרוויחו שכר סביר של דולר וחצי לשעה בממוצע, אך "היית חייב להיות מוכן למות". מתכנני הפרויקטים אף לקחו בחשבון אחוזי תמותה ונכות גבוהים בקרב הפועלים.

סמל נצחי לרוח התקופה ולמאבק ההישרדות

"ארוחת צהריים על גורד שחקים" הפכה עם השנים לסמל רב משמעות, המייצג את רוח העיר ניו יורק ואת תקופת השפל הכלכלי הקשה. היא משקפת חוסן, שאפתנות ונכונות לעבודה קשה בתנאים בלתי נתפסים. עבור רבים, היא גם מהדהדת את סיפורם של המהגרים הרבים שהגיעו לארצות הברית בתקווה לעתיד טוב יותר והיוו חלק משמעותי בכוח העבודה שבנה את המדינה.

רבים מהם ברחו ממחלות, מרעב או מרדיפות, ומצאו עצמם עובדים בעבודת פרך מסוכנת בשכר מינימלי. התמונה יכולה להתפרש כמראה של הקפיטליזם, החושפת את ניצול כוח העבודה הזול של מהגרים חסרי כל. למרות זאת, היא גם מעוררת תחושת גאווה במורשת הפועלים.

התשליל המקורי של התמונה, שצולם על לוח זכוכית ושנשבר לחמישה חלקים בשנת 1996, נרכש על ידי אוסף קורביס ב-1995 ונמצא כיום במתקן אחסון תת-קרקעי מאובטח בפנסילבניה.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

למרות שאינה מתעדת אירוע היסטורי מכריע או דמות מפורסמת באופן ספציפי, היא נותרה אחת התמונות הפופולריות ביותר באוסף. וסמל לעמל אמריקאי טיפוסי.