ה'הייטקיסט' כשל בהבטחה לילדים שלו, אבל בסעודת פורים היה משהו ששינה אותו לגמרי

יש רגעים בחיים שבהם נדמה שהכול מתמוטט – אבל דווקא שם מסתתרת הישועה.

תמיד בפורים קניתי דג גדול, יינות משובחים, אירחתי את כל מי שרק הגיע. השנה – לא היה לי כלום. הייתי במינוס 40,000 שקל. נשאר לי רק הפה לתפילה.

ואז הגיע פורים. שמחה מהולה בכאב. הרחוב היה מלא בילדים מחופשים, צחוק נשמע מכל עבר, אבל בתוכי הרגשתי ריקנות גדולה. דפיקה בדלת. השכן מלמעלה הגיע עם משלוח מנות.

התיישבנו, שרנו, ואז שמעתי אותו אומר בדבקות: 'השם, תודה על החיים, תודה על הנשימה, תודה על הלחם, תודה על האישה. תודה שאני יהודי, תודה שאני יכול ללכת.' זה היה השכן שלי, אדם שאיבד שניים מילדיו בפיגוע נורא. שנים אחרי האסון, הוא חי עם הכאב, אבל לא נתן לו להשתלט עליו. במקום לשקוע בעצב, הוא בחר להודות על מה שנשאר לו.

הבטתי בו, ותהיתי – איך הוא מסוגל לומר זאת? איך אדם שעבר שבר כזה עדיין מוצא בליבו כוח להודות? לרגע הרגשתי קנאה – לא על מצבו, חלילה, אלא על האמונה הפשוטה והעמוקה שמילאה אותו למרות הכול.

ואז משהו נשבר בי. הרגשתי דמעות שוטפות את פניי, אבל הפעם לא מתוך פחד – אלא מתוך הבנה עמוקה. במקום להתחנן: 'השם, תן לי עבודה, תן לי כסף, תן לי ותן לי,' אמרתי: 'השם, תודה על האישה, תודה על הילדים, תודה שאני בריא.' הרגשתי איך משקל כבד מוסר מעליי, איך כל הכאב מתחלף בתחושת שחרור. הנשימה נהייתה קלה יותר, והלב שלי הרגיש חופשי, כאילו מועקה כבדה שהתיישבה עליי חודשים שלמים פשוט התפוגגה.

סכר הדמעות נפרץ. כן, היה שם כאב, אבל פתאום קיבלתי הארה: 'אלוקים אדירים, תחשוב על מה שיש לך, לא על מה שאין לך!'

באותו רגע ישבנו יחד, שרנו והודינו להשם על מה שיש. אני יכול לומר שכזה פורים לא היה לי מעולם. במקום לבקש על מה שאין – הודיתי על מה שיש. זה שחרר אותי נפשית. הייתי שקוע עד אז במה שחסר לי, במקום במה שיש לי, והיה לי המון – ילדים טובים, אישה נפלאה, בריאות, אושר. והשבוע לאחר מכן – קיבלתי הצעת עבודה עם משכורת כמעט כפולה מזו שהייתה לי קודם.

אני מספר את הסיפור הזה כי המסר שלו עמוק: נפש האדם נוטה להסתכל רק על מה שאין לה, והיא אינה יודעת שובע. כך עם ישראל במדבר התלונן שאין לו בשר כמו שהיה במצרים, במקום לראות את מה שיש – ניסים, חירות, חופש מעבדות. כך גם המרגלים – הסתכלו על מה שאין, ולא על מה שיש.

ואולי זה מה שנאמר בתהילים: 'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו' – מי שמודה, זוכה לראות את הטוב.

זו עבודה נפשית-רוחנית, והיא אינה קלה. אבל אם אתם מחפשים באמת ניסים – אין כמו תודה והודיה על מה שיש. זה מחולל נפלאות בנפש, בחיים, בזוגיות, בחברה – בהכול.

אז בפורים הזה, אולי חמש דקות תנסו להגיד להשם תודה על מה שיש, לא רק על מה שאין.

כי כשאדם אומר תודה, הוא משנה לא רק את מצבו הנפשי – הוא משנה את כל המציאות סביבו.

תנסו את זה בעצמכם, אפילו לרגע אחד ביום. תגידו תודה על מה שיש – ותראו איך זה משנה לכם את ההרגשה.

כי בסוף, לא הנס מגיע לפני ההודיה – אלא ההודיה היא שמביאה את הנס.

פגשתי יהודי בזמן מגפת הקורונה שסיפר לי: 'כשהייתי עם חמצן בבית החולים ובקושי יכולתי לנשום, הבנתי מה זה נשימה. כשיצאתי משם, הבטחתי לעצמי שלעולם לא אקח את זה כמובן מאליו. עכשיו, כל בוקר אני אומר תודה על עצם זה שאני נושם'.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

פורים שמח, עם הרבה הודיה, אהבה ושמחה!

לתגובות: machon.rot@gmail.com