נראה לי שהאנושות שכחה מה זה חמלה, מה זה רכות, מה זה הבנה, מה זה הכלה.
חמלה היא היכולת לראות את הכאב של האחר ולהגיב אליו ברגישות, ללא שיפוטיות או רצון להעניש. היא אינה חולשה או ויתור על גבולות אישיים, אלא גישה שיכולה לשנות מערכות יחסים מהיסוד. חמלה מאפשרת לנו להבין שהאחר לא בהכרח מתכוון לפגוע, אלא פועל מתוך מצוקותיו הפנימיות.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
חמלה היא גם האומץ להסתכל פנימה, להבין את הכאב שלנו עצמנו, ולדעת להעניק לעצמנו אהבה ורכות. כאשר אנו מבינים שכעס ושיפוטיות כלפי עצמנו או אחרים אינם מועילים, אלא רק מעצימים את הסבל, אנו יכולים להתחיל בתהליך של ריפוי פנימי. חמלה אינה רק רגש, היא דרך חיים, השקפת עולם שמאפשרת לנו לראות את האחר בצורה רחבה ומקבלת יותר.
חמלה היא גם להבין שכל אחד עשה ועושה את המיטב בהתאם ליכולותיו, בהתאם לנסיבות חייו ולמה שעבר עליו. אף אחד מאיתנו אינו מושלם, אך ברגע שנקבל זאת נוכל להסתכל על עצמנו ועל אחרים בעיניים טובות יותר, בעיניים של חמלה אמיתית.
לפני תקופה הגיע אליי אדם יקר עם בעיה שכאבה לו עמוקות. הוא נכנס לחדר בעצבים, נעמד מולי, עיניו בוערות מכעס. ראיתי את האגרופים הקפוצים, את הנשימה הכבדה. אפשר היה לחתוך את המתח באוויר. אחרי חמש-עשרה שנות נישואין, היחסים בינו לבין אשתו התדרדרו, והמריבות ביניהם הפכו תכופות. הוא הרגיש פגוע, כועס, ומעל לכול—שבור לרסיסים.
הוא ישב מולי מלא בזעם. "אני אראה לה מה זה!" אמר בנחישות. "אחרי כל השנים האלה, אחרי כל מה שהיא עשתה לי, אני אלמד אותה לקח."
כסף לא היה חסר לו, והוא היה נחוש לצאת למלחמה אמיתית. 'אני לא אוותר לה,' אמר, קולו רועד מזעם. 'היא תשלם על כל מה שהיא עשתה לי! אני אדאג שהיא תבין היטב עם מי יש לה עסק!' המילים יצאו ממנו כמו סכינים חדות, והרגשתי איך הוא נלחם לא רק בה, אלא גם בכאב שלו עצמו. לא היה עם מי לדבר—לא עם הרגש, לא עם ההיגיון. הוא רצה לגרום לה לסבול, להרגיש את הכאב שהוא נושא בתוכו.
הסתכלתי עליו ואמרתי: 'תחשוב עליה כמו על תינוקת שזה עתה נולדה. היא גדלה בסביבה קשה, לא קיבלה אהבה, והכאב שלה מנהל אותה. אתה לא חייב להסכים או להבליג, אבל תנסה לראות אותה בעיניים אחרות – כמו אדם שפצוע מהילדות שלו.'
"הוא דפק באגרופו על השולחן. 'מה אתה מנסה להגיד לי? שאני צריך לחמול עליה? ומה איתי?! מה עם הסבל שלי?!'
הוא הביט בי רגע, ואז הוריד את עיניו לרצפה. קולו היה רועד, מלא כאב וזעם."
מלחמות בין בני זוג, במיוחד כשהן מובילות לגירושין, ידועות כקשות ושוברות. הן מכאיבות ללב, לנפש, ולכל מי שנמצא בסביבתן. אבל כשמתנהלת מלחמה ללא חמלה, ללא רכות, הכאב רק מתעצם.
ניסיתי להסביר לו שהמטרה שלו היא לצאת מהסבל, לא להעמיק אותו. אם כבר גירושין הם בלתי נמנעים, למה לעשות זאת מתוך מלחמה, מתוך צורך להעניש? אפשר להתגרש בדרך אחרת—בדרך שתצמצם את הנזקים לכל הצדדים. לו, לאשתו, ולילדיהם.
חמלה לא אומרת לתת לאדם השני לפגוע או לרמוס אותנו, אלא להבין שהתגובות שלו מגיעות מתוך מקומות כואבים, מתוך היסטוריה מורכבת. כשאנחנו רואים זאת בעיניים של חמלה, אנו מגיבים אחרת, רכות מחליפה את הכעס, וכך נוצר סיכוי שגם הצד השני יהיה פחות נוקשה ותגובתי.
בסופו של דבר, אותו אדם החליט להתגרש, אך מתוך חמלה. זה לא קרה ביום אחד. זה היה תהליך, קרב פנימי בין הצורך לנקום לבין הרצון להשתחרר מהסבל. הוא התחיל להסתכל עליה אחרת – לא כאויבת, אלא כמי שנפגעה לא פחות ממנו. ההבנה הזו שינתה הכול. ככל שלבו התרחב, כך השתנתה גם התנהגותו כלפיה. לא מתוך נקמה, אלא מתוך הבנה. ואז קרה הבלתי ייאמן – בסופו של דבר, הוא לא התגרש. במקום זאת, הוא ואשתו חזרו זה לזו, כי מה שהיא באמת הייתה צריכה כל השנים הללו היה חמלה, עדינות והבנה.
"הוא התחיל לראות אותה בעיניים אחרות, להבין שהיא פעלה מתוך הפצעים שלה. עם הזמן, גם היא החלה להשתנות, והבינה שעליה להתמודד עם הפצעים שהשפיעו על יחסיה. היא פנתה לטיפול, החלה לעבוד על עצמה, ולראשונה בחייה הרשתה לעצמה להרגיש ולהבין את מקורות הכאב שלה."
בחברה החרדית, חמלה לא תמיד קיימת. במקום שבו הציפייה היא שכולם ילכו בדיוק לפי הכללים, לא תמיד יש מקום להבנה ולרחמים כלפי מי שסוטה מעט מהנורמות המקובלות. אדם שלא מתאים עצמו לתבנית מסוימת עלול להידחק החוצה, ללא חמלה וללא הזדמנות אמיתית להסביר את עצמו.
כמה חמלה חסרה לנו כאשר אנו רואים מישהו שאינו הולך בדרך שסומנה לו? כמה פעמים שפטנו אנשים רק בגלל שלא עמדו בציפיות הקהילה, מבלי לשאול את עצמנו מה עבר עליהם? חמלה איננה ויתור על עקרונות, אלא נכונות להבין שלכל אדם יש סיפור, שכל אדם נושא בתוכו פצעים שאנחנו לא רואים.
חמלה היא לא רק רעיון פילוסופי או רוחני – היא תכונה שניתן לפתח. איך עושים זאת? הנה כמה דרכים מעשיות:
עצירה והתבוננות – לפני שמגיבים בכעס או שיפוטיות, לעצור רגע ולשאול: "מה עובר על האדם שמולי?".
תרגול אמפתיה – לנסות לדמיין את חווייתו של האחר. איך הוא מרגיש? מה הוא חושב? מה גרם לו להתנהג כפי שהתנהג?
נתינת מקום לרגשות – במקום להדחיק רגשות כמו כאב או כעס, להכיר בהם ולהבין מה עומד מאחוריהם.
סליחה פנימית – חמלה מתחילה קודם כל בתוכנו. אם אנחנו קשוחים מדי עם עצמנו, נתקשה לחמול על אחרים.
תרגולי נשימה ומדיטציה – טכניקות אלו עוזרות להרגיע את התגובות האוטומטיות שלנו וליצור מרחב לחשיבה עמוקה יותר.
לפני תקופה הגיע אליי יהודי שבנו עזב את הישיבה וקנה טלפון חכם. הוא היה נסער וכועס, מתקשה להבין כיצד בנו סטה מהדרך שחשב שתהיה לו. בתוך ליבו, הוא הרגיש פגוע ומאוכזב.
אמרתי לו: "אתה מבין את הבן שלך? נסה לחמול עליו, להוציא את הכעס ואת השיפוטיות מהסיפור. תעצור רגע ותנסה לראות אותו באמת."
הבן שלו לא אשם בכך שהוא לא מתחבר לרוחניות, לישיבה. הוא בחר בדרך שלו, והחיים הובילו אותו לשם. האם באמת ראוי לכעוס עליו? האם כולם צריכים להיות אותו דבר?
אני פוגש זוגות שמגיעים לייעוץ, וכל אחד מהם מלא בזעם כלפי השני. יש ביניהם מרירות, כעסים ישנים, ופצעים שלא הגלידו. הם כל כך שקועים בכאב של עצמם, עד שהם שוכחים להסתכל על הכאב של האחר. במקרים כאלה, שום שיטת טיפול לא תעזור אם לא תיוולד חמלה. ברגע שמישהו מהם מתחיל לראות את האחר בעיניים חדשות—לא כמי שפוגע בו, אלא כמי שגם הוא פגוע—נפתח חלון קטן לשינוי אמיתי. החמלה היא הצעד הראשון לריפוי.
מחקרים מראים כי אנשים המפתחים גישה של חמלה חווים פחות לחץ, פחות חרדה, וחיים עם יותר סיפוק פנימי. חמלה כלפי עצמנו וכלפי אחרים מובילה לשיפור במערכות היחסים שלנו, ליכולת לסלוח ולהמשיך הלאה, ולפחות מתחים מיותרים בחיינו.
חמלה היא לא רק כלפי האחרים. היא גם כלפי עצמנו. להבין שהחלטות שקיבלנו בעבר נעשו מתוך המיטב שידענו באותו רגע. זה לא אומר שלא ניקח אחריות, אבל זה כן אומר שנפסיק להכות את עצמנו בכאב מיותר.
היכולת לחמול – על עצמנו, על הקרובים לנו, על העולם – היא המפתח לריפוי אמיתי. כי בסופו של דבר, כשאנחנו אוחזים בכעס, מי שסובל באמת זה אנחנו. אבל כשאנחנו בוחרים בחמלה, אנחנו בוחרים בחיים. חמלה היא היכולת לשחרר, לסלוח, ולבחור באהבה במקום בשיפוטיות. היא המפתח להבראת הקשרים שלנו ולמציאת שלווה פנימית.
החיים מציבים אותנו שוב ושוב מול בחירות: האם להגיב בכעס, בשיפוטיות, או בחמלה? החמלה אינה חולשה, אלא הכוח האמיתי שמאפשר לנו לשחרר את עצמנו מהכאב, מהעבר, ולבנות עתיד בריא יותר.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כתוב בתורה: "קל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד" – מה הוא רחום, אף אתה רחום. אנו מצווים להיות דומים לבורא במידותיו, לנהוג ברחמים ובחסד כלפי אחרים, כפי שהבורא נוהג עמנו. הדבר מופיע במסכת שבת ק"ג ובספרי דברים י"א: "מה הוא רחום – אף אתה רחום, מה הוא חנון – אף אתה חנון." זהו היסוד שעליו עומדת החמלה, היכולת להידמות למידות האל ולהקרין את טובו בעולם. – מה הוא רחום, אף אתה רחום.
לתגובות: machon.rot@gmail.com