לחיצת היד הצילה את דניאל מנפילה לתוך הכת המסוכנת | סיפור מטלטל

לאחר נישואיי הייתה דמות במקום מגוריי שהצליחה להדליק בי ניצוצות של הערצה. זה היה אדם ידוע וחכם מאוד, שכששמעתי אותו בפעם הראשונה מדבר באחד האירועים בקהילה, הבנתי די מהר: זה האיש.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

הוא הבין בהמון תחומים, עסק בחינוך והיה מבין גדול בכלכלה. עסק בגישור והבין גם בתחום הבריאות. כולם רצו בקרבתו, בעצתו, וחיכו לרגע שיתייחס אליהם. לא חיפשתי עימו קשר כי הוא מפורסם בקהילה או בגלל הכסף שלו, אלא בגלל הידיעות שלו וההבנה בתחומים השונים.

פשוט אדם מעניין שמהפנט אותך כשהוא מדבר. דעותיו מאוד ברורות, חותכות, במאור פנים ובייחס נאה. את מעון תפילתי קבעתי בקהילה בה הוא מתפלל, שם מבחינתי זה המקום שלי.

בפעם הראשונה שהוא פגש בי, הוא ניהל איתי שיחה ידידותית במאור פנים שלא ציפיתי מאדם כה מבוקש. התעניין בי אם אני מרוצה מהאזור, ואם אני צריך עזרה במשהו. זה חימם לי את הלב, הרגשתי באותו רגע טוב כל כך, הנה, יש לי כבר קשר עם אדם מבוקש כל כך.

הרגע הכי חזק שרומם אותי היה, בזמן שנכנסתי לאולם שמחות של אחד מחברי הקהילה. הוא ישב בשולחן הכבוד המקושט. המרחק בינינו היה גדול מאוד, ואיך שהוא ראה אותי מרחוק הוא נופף בידי לשלום.

התרגשתי, והלכתי ללחוץ את ידו. הוא לחץ את ידי בחביבות, ואמר: "מה שלומך יקירי, כמה כיף לראות אותך". זה היה רגע שפתאום התחלתי להעריך את עצמי, אולי יש בי משהו כל כך מיוחד שאני אפילו לא יודע עליו.

וכך מצאתי את עצמי יום אחד, משוחח עימו מחוץ לבית הכנסת, חיכיתי לרגע הזה. השיחה הייתה מאוד אישית, הוא התעניין בי, ורצה לשמוע כל מה שיש לי על הלב.

אני שפכתי הכל ושיתפתי אותו בקורות חיי. החולשות שלי, הקשיים שלי, ומצבי המשפחתי.

בסיום השיחה עימו שארכה כשעה, לא האמנתי שמישהו הצליח להוציא ממני את רגשות ליבי, הרגשתי קצת לא טוב עם זה, שנפתחתי אליו כל כך, אך בראש שלי רצו כל החיוכים שלו, הארת הפנים שלו עד לאותה השיחה ובשיחה עצמה. הבנתי שהוא כל כך טוב, ורק לאדם כזה ראוי לי להיפתח. הרגשתי שעשיתי את הדבר הנכון, ואם לדמות כזו כל כך אכפת ממני, אז הרווחתי.

"מה הוא צריך אותי בחייו אם לא לעזור לי? הוא כל כך מקושר ובעמדות של כוח שלא אני האיש שהוא יוכל להשיג ממני משהו", הרגעתי את עצמי.

יחד עם זאת, השתתפתי בהתקהלויות שהיה מקהיל בבית הכנסת, לא פספסתי אף התקהלות, ובכל פעם הרגשתי כמה הוא מעניין ומבין את החיים. הוא גם היה זורק את השם שלי לחלל האוויר ומראה לי חיבה לעיני כולם בזמן ההתקהלויות שלו, ועם השאלות שהייתי שואל, ובעניינים השונים שקיבלתי ממנו מענה ראוי, הערצתי אותו מאוד.

לאחר שהייתי שומע אותו, הייתי חוזר הביתה בהתפעלות, פשוט משנן וחוזר את הדברים שהוא אמר, ומשתף את אביטל בדבריו הנפלאים.

לאחר שלושה חודשים קרה משהו שלא עזב אותי.

נפגשנו באירוע נוסף. גם אז כשהוא בשולחן הכבוד במקום הראוי ומסביבו כמה מבקשים, ניגשתי אליו ללחוץ את ידו. אבל אז קרה משהו שונה, בעודי מתקרב אליו ללחוץ את ידו, אני רואה שהוא מביט בי כשידי כבר מושטת בדרכי אליו - אך הוא סיבב את ראשו, ודיבר עם אדם שישב לצידו.

עמדתי נבוך עם יד מושטת, והוא ממשיך בשיחה כאילו אין מישהו מולו. ליבי החל בתפילה חרישית, שישים לב אליי, שלא אתבזה אל מול כולם.

המתנתי עוד כמה שניות עם היד באוויר, ראיתי את בן שיחו מנסה לרמוז לו על המתרחש מולו, אבל הוא ממשיך לדבר עימו ולא התייחס אליי.

בבושת פנים עזבתי את שולחן הכבוד, ופניתי לחפש מקום לשבת ולהירגע קצת.

בכל הזמן הזה לא הצלחתי להבין מה עשיתי, מה קרה שהוא ככה מתעלם ממני. ראיתי את עצמי מנסה לחשוב איזו טעות עשיתי ומה כבר אמרו לו עליי שהוא מתייחס אלי כך.

במשך שבוע שלם הראש שלי היה עסוק בסיטואציה ההיא, לא נרגעתי ממנה.

הרגשתי צורך להשתתף בהתקהלות הבאה שלו, לתקן את עצמי. אני כותב זאת עכשיו ומרגיש כמו ילד, אבל זה מה שהרגשתי שאני צריך לעשות, פשוט לדעת האם הוא עזב אותי, האם יש לי סיכוי שהוא יקבל אותי חזרה.

לאחר תפילת ערבית ראיתי התקהלות סביבו. התקרבתי למקום בו הוא מדבר דברים נפלאים ומחכימים, וידאתי שהוא רואה אותי. הוא אכן ראה אותי, אבל שמתי לב שכל הזמן שהוא מדבר הוא מקפיד שעיניו לא יפגשו עימי, פשוט התעלמות מוחלטת.

נשברתי.

הבנתי שעד שמצאתי מישהו שמילא את ליבי ואליו נפתחתי והוא יודע עליי כל כך הרבה, אין לי את הפינה הזאת יותר. ראיתי את עצמי מנסה לחשוב מה כבר עשיתי, במה חטאתי. פשפשתי ולא מצאתי.

אני זוכר שהגעתי הבייתה מהורהר. אביטל הכינה לי את הקפה שאנו שותים בכל ערב, ושאלה אותי "הכל בסדר דני? אתה מרגיש טוב?".

שיתפתי אותה, וסיפרתי לה מה עובר עליי כבר שבוע מהאירוע בו בושתי ונכלמתי לעיני כל על ידו. אביטל אמרה לי שאני לוקח את זה קשה מדי. "כנראה הוא לא שם לב", אמרה לי כמנחמת.

בסיום תפילת שחרית בבוקר שאחרי, קרתה תפנית: כשהוא יוצא מבית הכנסת, הוא ניגש אליי בחיוך רחב, ולחץ את ידי בחביבות. "נו ר' דניאל, הכל בסדר?", הוא שאל בחיבה. "כן, ברוך השם", עניתי בהתרגשות.

אבן גדולה ירדה לי מהלב.

האור חזר אליי, הרגשתי שהאדם שחששתי לפספס, מכיר בי שוב. "אבל הפעם, אני אשמור על עצמי, שלא אעשה טעויות", החלטתי בליבי. וכך במשך תקופה של חודשיים נוספים הכל התנהל כשורה: חיוכים, טפיחה על השכם ממנו, ופירגון יוצא דופן, ועצות שהייתי גומע.

אבל אז שוב זה קרה. התעלמות מוחלטת, פתאום הוא לא מכיר בי, ולא מחזיר שלום כשאני מקדים לו.

שוב פעם ראיתי את עצמי מנסה לחשוב מה הפעם הטעות שלי? מה עכשיו לא היה בסדר איתי? אביטל אמרה לי שאני יותר מדי בתוך זה. "שים לב שאתה כל היום חושב על זה, זה כבר מסוכן לך", אמרה לי בדאגה. ואז שוב קירבה ושוב ריחוק וחוזר חלילה...

החלטתי לבדוק מה עובר עליי, אולי אני עם בעיה רגשית? אולי אני מדמיין ויש לי הזיות? הרי כולם כל כך בקשר איתו, אז כנראה הבעיה אצלי?

פניתי למטפל ידוע ומוסמך, שעוסק בכמה סוגים בפסיכולוגיה.

המטפל שמע אותי ולא הפריע, פשוט שמע את כל הסיפור ואת מה שאני מרגיש. לאחר חצי שעה הוא אמר לי משהו מדהים:

לפי כל התסמינים שאתה מספר, אתה נמצא בתחילת תהליך של כניסה לכת.

מה? אני? איך הגעת לזה?

לא פחות ולא יותר.

קשה לי להאמין, הוא כל כך חביב ואכפתי.

הבן אדם 'החביב' הזה עליו סיפרת לי עכשיו, הוא מתנהג כמו מנהיג כת בתחילת הדרך, רק באִיצְטָלָה צבעונית יותר, בכדי להסתיר את כוונתו האמיתית. דרכי הפעולה של מנהיג כת הוא, לגרום לך להרגיש כרצונו, ובדרכים מניפולטיביות הוא מצליח לגרום לך לעסוק בו דרכך, להאשים את עצמך ולשלוט לך על המוח. הוא מגייס אותך לכת בדרכי מרמה והטעיה. הוא רוצה את הצייתנות שלך, את הזמן שלך ואת הכסף שלך.

אתה יודע כמה נעזרתי מעצותיו?

יכול להיות וזה לא סותר שהוא חכם, אבל זה חלק מהתרגיל: אתה באמת מחפש לעצמך מקום בו תוכל לקבל מענה רגשי, עסקי, או לא משנה מה, אבל כשאתה מעמיק פנימה אתה מהר מאוד מגלה שבפועל אתה הוא זה שצריך לתת מעצמך עוד ועוד עד שלא נשאר לך כלום חוץ מזיכרונות עבר של החוויות איתם התחלת. אתה שקוע בו, ומנסה להבין מה הוא חושב עליך. אני צודק?

כן, זה מה שקורה בעצם. אבל אתה יודע כמה חברים מהקהילה שלנו בקשר אדוק עימו?

כל החברים הללו שנמצאים בקשר עימו, הם עוברים בדיוק את מה שאתה עובר, רק אתה לא יודע עליהם כמו שהם אינם יודעים עליך.

קשה לי להאמין!

אני מבין את ההלם שלך, אבל חשוב שתדע שכתות נראות נפלא כלפי חוץ אך לאמתו של דבר הן מאוד מניפולטיביות, בדיוק כמו המניפולציות שבגינם באת לכאן. בכל אופן טוב שבאת, רק תתרחק כמה שיותר ממי ששולט לך על הרגשות, ואוטוטו אתה הולך להיות תחת שליטתו.

בעצם, מה הנקודה ממנה הבנת שהאיש עליו אנו מדברים הוא סוג של מנהיג כת?

השיטה במנהיגי כתות היא, לקרב ולהרחיק. יש שם בהתחלה 'הפצצות אהבה', אתה מתחבר ונותן אמון, אבל אז רוצים לשלוט בך, אז מרחיקים אותך כמו שעשה לך 'האיש החביב', הוא התעלם ממך וגרם לך לחשוב מה עשית, ובכל התקופה הזו הוא בינתיים שולט בך. ואז הוא קירב אותך חזרה והרגשת כל כך טוב והוא המשיך לשלוט בך בקטע טוב. ואז שוב ריחוק, ושוב קירוב. כמו כל החברים הללו שכנראה עוברים את מה שאתה עברת וחוששים לספר זאת לחבריהם כמו שאתה חושש.

לסיכום אומר לך: אני לא מכיר אותו, אני לא יודע מה כוונותיו, אני יודע לפרש את התנהגותו והתסמינים הללו מראים את זה. ותזכור, עכשיו שתעזוב אותו, הוא ירצה לחדש את השליטה בך, אל תתפתה, ואל תיפול לשם שוב.

יצאתי מהשיחה הזו המום לחלוטין, אבל רגוע. מהמשך ההתנהגות שלו עם הכלל הבנתי די מהר שהדברים שאבחן הפסיכולוג המוכשר, עולים בקנה אחד עם התנהגותו של האיש.

מאז שעזבתי אותו וניקיתי את ליבי ממנו, הוא החל שוב במסע ציד ובהפצצות אהבה, פשוט אחד על אחד כדברי הפסיכולוג אצלו ביקרתי. יצאתי לחופשי, הסתכלתי מרחוק על כל אלו השבויים בקסמו, ולא הפסקתי לרחם עליהם, רק אני יודע מה הם עוברים.

• • •