"תחזיקי אותי חזק שלא אפול", התחננתי בבכי שרק הלך וגבר | סיפור מטלטל

את העבר שלי כבחור בעיר בני ברק, אני מאוד רוצה לשכוח. הייתי בחור שבאבניק עם כל התוספות. את הלילות ביליתי במקומות אסורים באזורים בעייתיים באזור המרכז. חייתי בהפקרות, אבל תמיד בלבוש ישיבתי שהיה מאוד חשוב לי. אף אחד לא ידע עלי כלום, ראו אותי כבחור ישיבה לכל דבר ועניין.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

אני זוכר את עצמי מגיע לביתי לפנות בוקר, אחרי שעות של בילוי. פעמים רבות הייתי תחת השפעת אלכוהול, נזרק על המיטה וקם בשעות הצהריים המאוחרות.

אבא שלי, אברך יקר, ניסה את כל הדרכים לקרב אותי, ואני? מכניס מאוזן אחת ומוציא מהאוזן השנייה. לא הערכתי את טוב ליבו ואת רמת האיפוק שלו כלפיי ואבא שלי המשיך לקבל אותי איך שאני, כך במשך שנתיים היה נותן לי את כל האהבה שאבא יכול לתת לבנו הסורר, ונותן לי להרגיש תמיד שבשבילו אני בן תורה שקצת התבלבל באמצע הדרך.

אני כבר לא יכולתי לעמוד מול זה, והריקנות אצלי הייתה עצומה. התחלתי לחשב מסלול מחדש.

אחרי שנתיים וחצי זה קרה - אחרי שטעמתי מהכל, באתי לאבא שלי האהוב ובישרתי לו שאני רוצה לחזור למקום בטוח, אני רוצה ללכת ללמוד בישיבה, להיות במסגרת מחייבת ולעזוב את הדרך בה אני חי.

האושר של הוריי היה בשיאו, הם בכו יחד איתי מהתרגשות, ונכנסתי לישיבה בירושלים. לאחר 3 שנים של שינוי מהותי, החלו הוריי לחפש לי שידוך.

נבראתי מחדש. הציעו לי בנות איכותיות ואחת מהן הייתה רחלי מחיפה. הפגישות התקדמו, ומרגע לרגע הבנתי שזכיתי בשידוך הוגן, אבל יחד עם זאת כאב לי מאוד.

היות ורק אני ידעתי מה עשיתי, באיזה מקומות ביליתי ועם מי הייתי בקשר, המצפון לא נתן לי לסגור איתה. "אם היא הייתה יודעת 10 אחוז ממה שעשיתי, הייתה בורחת כל עוד נפשה בה", חשבתי לעצמי. "למה להפיל אותה בבחור עם עבר כמו שלי?", שאלתי את עצמי בשקט, שאף אחד לא ישמע.

ניגשתי לרב שלי, זה שמכיר אותי הכי טוב בשלוש השנים האחרונות, סיפרתי לו את אשר על ליבי. "ר' מנחם היקר, אתה יודע מה היא מעלת התשובה, תשובה זו בריאה חדשה. אתה לא אותו מנחם של אז, מנחם ההוא זה מישהו אחר", אמר לי בחום. "אבל בשביל להרגיע את המצפון שלך תשתף אותה קצת בעבר שלך", הציע לי.

זו הייתה הפגישה החמישית, היא הייתה כל כך טובה שלא רציתי להרוס אותה, אבל שמעתי לרב שלי.

"את יודעת, כולנו עברנו בחיים עליות ומורדות, גם אני. אני מרגיש צורך לשתף אותך בזה, אני לא הייתי תמיד במצב שעכשיו אני נמצא, עשיתי שטויות, אבל גם עשיתי תשובה אמיתית", זרקתי את זה ככה, לחלל האויר.

את השקט שהיה באותו רגע בפגישה היה ניתן לחתוך, היא הביטה בי בלי טיפת חיוך, ושתקה.

"זהו, הלך לי השידוך היקר הזה", הרהרתי לעצמי. היא המשיכה להביט בי, ואז בחיוך אמרה לי את המשפט שלא אשכח: "ואוו... אני כל כך שמחה ששיתפת אותי בזה, אני כל כך מעריכה את הכנות הזו, ואני לא הולכת לוותר עליה".

סגרנו וורט בשעה טובה ומוצלחת, אירוסין, חתונה ולא היה מאושר ממני.

שנתיים אחרי, זה קרה.

אבי, חבר מהעבר, יצר איתי קשר, אבי היה חבר שהיה שותף איתי בירידה הרוחנית הגדולה של אז. הוא סיפר לי שהוא עובד במאפייה בחיפה, והוא מאוד ישמח לפגוש אותי. "שמעתי שאתה התחתנת כבר ואתה גר בחיפה, איזה כיף שאנחנו הולכים להיות שוב פעם יחד", אמר בהתלהבות.

נפגשנו, אבי היה נראה רחוק מאוד משמירת תורה ומצוות. פטפטנו קצת והעברנו חוויות, ואז הוא אמר: "מני, אני לא יכול לשכוח את התקופה הזו שבילינו יחד. את הלילות הארוכים בגג של חנוך (חבר משותף שלנו אז) את כל הקטעים שהיו שם. תשמע מני, זו הייתה התקופה הכי יפה ומהנה בחיי".

הבנתי שאבי עדיין שם, התחלתי לדבר איתו על מהות החיים, ועל המקום הכל כך אחר בו אני נמצא עכשיו. אבי היה כל כך רחוק, שמה שעניין אותו זה רק בילויים ושטויות. נפרדנו, וחזרתי למקומי הטבעי.

אבל אבי לא עזב אותי, הוא ביקש להיפגש שוב. נפגשנו וניסיתי תמיד לחזק אותו, ולתת לו כיוון חדש לחיים. ואז הוא הציע שאבוא אליו לדירה בה הוא מתגורר. "אני גר בדירת שותפים כאן במרכז העיר, תהיה גבר מני, תבוא נשב על בירה טובה. מה אתה אומר?", התחנן אליי עם ברק בעיניים.

כל כך רציתי להשפיע עליו, והחלטתי שאני הולך.

ואז ראיתי את עצמי ערב אחד, בדירה של אבי. ישבנו דיברנו על החיים, סיפרתי לו איזה סיפור מעניין ששמעתי... ואז נפתחה הדלת. אל הדירה נכנסו בחור, ועימו בחורה בחוסר צניעות. "מה אבי, הבאת לנו כאן רב גדול הא?", היא שאלה אותו, ונבלעה באחד החדרים.

הבטתי באבי במבט המום ואמרתי לו, "מה קורה אבי? זה לא מתאים...", אבי חייך. "אמרתי לך שאני גר בדירת שותפים לא?! הכל טוב היא בחורה טובה דווקא מאוד אוהבת לשמוע על יהדות", אמר בטון מופקר.

פתאום הכל חזר אליי, הלילות בגג של חנוך, כל השטויות שם. ואז היא יצאה מהחדר, וישבה איתנו. הרגשתי שאם אני לא קם עכשיו אני לא קם אף פעם. סיימתי את הסיפור, קמתי, נתתי חיבוק לאבי, ויצאתי. אבי ליווה אותי, ונפרדנו לשלום.

למחרת אבי התקשר. "מה הולך אחי, מה אתה קם ככה ועושה לי פדיחות. כולה בחורה מה אתה בורח אחי, למה אתה לא היית במקום הזה? לא יפה ככה לקום וללכת. היא ישבה איתנו כי רצתה לשמוע קצת דברי תורה".

לאבי תמיד היה פה חלקלק, הוא ידע למשוך את כולם למקום שלו.

"אבי, אני במקום אחר, לא מתאים לי האווירה הזו", אמרתי באופן ברור. אבל אז אבי הוציא את הקלף הבא: "אתה יודע מה?! תבוא מחר, אני מארגן חבר'ה, תעשה לנו איזה שיעור קטן, הא? מה אתה אומר אחי?", אחרי כמה שניות של שקט, עניתי לו: "לשיעור אין לי בעיה לבוא".

הגעתי לשם. היו שם 10 נפשות, בנים ובנות. התחלתי לדבר, ואז אבי הדליק לי סיגריה 'לא חוקית'. סירבתי, אבל אבי התעקש. "מה יש לך אח שלי, מה אתה ילד? שחרר לחץ, קח שכטה שתיים, תפוס ראש. כמו שכתוב 'חדש ימינו כקדם', לא ככה?".

חזרתי הבייתה, רחלי לא ידעה כלום. לאחר שבוע, ביקרתי שם שוב באותה המתכונת, הרגשתי שזה בקטע טוב, הרי רק אני מכיר את החבר'ה האלה, ואני יכול לחזק אותם. וכן שבוע אחרי, באתי, דיברתי, סיגריות וכל השאר, אבל מהר מאוד זה הפך להוללות.

במשך חודש הייתי שם בביקורים שלאט לאט המצב שם נעשה לי כהיתר. ניבולי פה, בדיחות לא ראויות, מראות אסורים ועוד כמה דברים שאחסוך מכם. ואני מודע להכל, מבין את הסיטואציות וממשיך לקבל אותם.

הרגשתי שאני לא יכול לצאת מזה.

אבל הייתה לי גם תחושה של בגידה, אשתי בבית ממתינה לי, כל כך סומכת עליי שעזבתי את התקופה ההיא, ואני חוזר לתקופה הזו? לא יכולתי יותר. נזכרתי במילים של רחלי: "אני כל כך מעריכה את הכנות הזו, ואני לא הולכת לוותר עליה".

החלטתי לעשות את זה...

ניגשתי לרחלי כמעט לפני שאני נופל לצמיתות. "אני מרגיש צורך לשתף אותך במשהו", פתחתי בשיחה ושיתפתי אותה בהכל, פשוט הכל. היא הקשיבה עד הסוף ואז אמרתי בתחינה, "אני לא מסוגל להסתיר את זה, אני חושב שזה היה הכי טוב לספר לך הכל, אני מבקש ממך רחלי שלי, שמרי עליי, אני כמעט שם".

פרצתי בבכי.

"אחרי כל הדרך הארוכה שעשיתי, אני לא רוצה לאבד את זה. אני מתחנן אליך, תחזיקי אותי חזק שלא אפול", התחננתי בבכי שרק הלך וגבר.

רחלי זו המתנה הכי גדולה שה' שלח לי, היא שמעה אותי עד הסוף וראיתי מעיניה כמה דמעות. "מני, אתה כל כך מיוחד. תודה לה' שזכיתי בך, אתה מרגש אותי. אני מבטיחה לך לשמור עליך כל כך חזק, אתה לא תחזור לשם".

• • •