בימיים אלו עם ישראל כולו מתכנס לתוך אווירת 'בין המצרים' שתחילתם ביום י"ז בתמוז. יום בו הובקעה עיר הקודש והמקדש וחומותיה לא עמדו בתפקידם. בעבר כל עיר ואם הייתה מתהדרת בחומותיה וצריחי מגדליה המבטיחים בגאון 'כאן לא נכנעים ללא קרב'. וכך גם בירתנו הנצחית גם ששממה וחרבה היהודי שמר לה אמונים וציפה בשפתיים לוחשות "לשנה הבאה בירושלים" גם כיום ששבנו אל בין חותיה אין השמחה שלמה, הבית חרב ולא נותר לנו כי עם לאחוז ביד נרעדת בחומת בית המקדש העתיקה שממנה לא זזה שכינה מעולם.
חומת המלכים
לאורך הדורות היו חומות רבות לעיר ירושלים וכבר בשעה שדוד המלך ע"ה כובש את המצודה היבוסית הרי שהיא הייתה מוקפת חומה עוד מימות יהושע בן נון. מלכי ישראל לדורותיהם בנו ושכללו את חומת העיר, ראש וראשון היה דוד המלך "וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה וַיִּקְרָא לָהּ עִיר דָּוִד וַיִּבֶן דָּוִד סָבִיב מִן הַמִּלּוֹא וָבָיְתָה". והמפרשים מבארים (עיין רלב"ג שם) שבנה חומה שהקיפה את ביתם סביב וחיבר את העיר העליונה עם העיר התחתונה. וכן שלמה בנה את חומת העיר השלים את היקפיה והגביה וביצר את החומה: עַ֣ד כַּלֹּת֗וֹ לִבְנ֤וֹת אֶת־בֵּיתוֹ֙ וגו' וְאֶת־חוֹמַ֥ת יְרוּשָׁלַ֖͏ִם סָבִֽיב.
במשך שלוש מאות שנה לא נעשה שינוי דרסטי בחומת שלמה. למעט בימי אמציה שפרץ יואש מלך ישראל פרצות בחומת ירושלים ארבע מאות אמה משער אפרים ועד שער הפינה. או בתקופת עוזיהו שבנה בה מגדלים ויותם שבונה את השער העליון בחומת העופל.
טרם עלות סנחריב על ירושלים, המלך חזקיהו מוסיף חומה חדשה ומחזק את החומה הפרוצה. כלשון הכתוב תְחַזַּק וַיִּבֶן אֶת כָּל הַחוֹמָה הַפְּרוּצָה וַיַּעַל עַל הַמִּגְדָּלוֹת וְלַחוּצָה הַחוֹמָה אַחֶרֶת, וכן גם המלך מנשה בונה חומה חיצונית לעיר דוד מערבה לנחל גיחון.
החומה נחרבת ושוב נבנית
הכרות עלה על ירושלים עם עלותו של נבוזרדן שר צבאו של נבוכדנצר וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ד' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלַ͏ִם וגו וְאֶת חוֹמֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם סָבִיב נָתְצוּ כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים אֲשֶׁר רַב טַבָּחִים.
קדימה בזמן בימי בית שני לאחר שבעים מהחורבן, מתקבל רישיון חסר תקדים מכורש מלך פרס להקים מחדש את המקדש, נחמיה שב מן הגולה ובונה את חומת ירושלים שנפרצה בימי בית ראשון מלאכת הבניה וחיזוק החומה נערכו במשך חמישים ושניים ימים.
בימי המלך תלמי (השני) מלך מצרים שוב פרצו פרצות בחומת העיר ברם אנטיוכוס הגדול נתן רשות לתקן את החומה שוב.
החומה הראשונה (החשמונאית)
בתקופת החשמונאים אנטיוכוס השלישי (עפיפנוס) הרשע הוא מנתץ את חומת העיר לגמרי ויהודה המכבי שב ובונה אותה לתלפיות חומות בצורות ומגדלים סביב המקדש. אחיו יונתן גם הוא מוסיף לחזק את בדקי החומה והקיף את הר ציון באבני גזית. חומה זו עברה כמעט במדויק בתוואי החומה שבנה המלך חזקיהו סביב הר ציון, תוך ניצול שרידים של החומה הקדומה, והגנה על אותן נקודות חולשה, שלא השתנו עם השנים.
מבצר אנטוניא והחומה השניה (חומת הורדוס)
שמעון המכבי מקים מבצר בצד צפון של הר הבית ויקרא לו מבצר בריס (ע"ש הבריה) והוא המבצר הנודע בשם 'אנטוניא' כשהוקם מחדש ע"י הורדוס שהסב את שמו ללע"ז, ומאז הייתה מצודה זו המצר העיקרי. הורדוס הגדול מעבר לבניית הבית, המצודה, ובית המלכות (ושאר בינינו המונומנטליים בארץ ישראל) גם בנה במערב החומה השנייה של ירושלים שלושה מגדלים ענקיים. וכן המלך אגריפס הרחיב את החומה הצפונית האחרונה והתחיל לבצרה. ויש המייחסים את בניית החומה השנייה לאחרוני מלכי בית חשמונאי אלכסנדר השני או יוחנן בן הורקנוס השני.
החומה השלישית
המלך אגריפס מרחיב את החומה הצפונית האחרונה וביצר אותה ביצורים חזקים מאוד. יוסף בן מתתיהו כותב כי אגריפס בנה את החומה כדי להגן על העיר החדשה של ירושלים שנקראה בזתה- בית זיתא. אך אגריפס מת לפני שהושלמה החומה, החומה עצמה הושלמה רק אחרי פרוץ המרד ברומאים בשנת 66 החומה הגנה על צפונה של ירושלים שהייתה נקודת התורפה בעיר. ויש האומרים שחנוכת חומת ירושלים המוזכרת במגילת תענית מתייחסת לחומה השלישית.
החומה נחרבת סוף בית שני
חורבן החומה והבית ע"י טיטוס הרומאי שהחריב את כל החומות למעט ג' מגדלים וחלק קטן מחומת המערב (הכותל המערבי) לאחר שבעים שנה אנדריאנוס הצורר בונה את ירושלים וקורא לה 'אילא קאפיטולינא' אך לא הקים את חומותיה.
החומה בתקופה הצלבנית והמוסלמית
חידוש החומה נעשה ע"י קיסר ואלינטינוס והקיסרית אדוקיא לצד ניסניות להחריב את החומה ע"י המלך כוזריא מלך פרס וצלח-איל-דין שהחריבו שוב את החומות ושוב בנו אותם. מלך דמשק סולטאן איל-מואדעם חזר להחריב את החומות ולאחר עשרים שנה שוב חזרה העיר לרשות הפארנקים ופרידריך שב לבנות את החומות ושוב נבנו ושוב נהרסו.
חומת העיר כיום
לאחר מאתיים שנים שהייתה חומת ירושלים חרבה הסולטאן סלימאן הגדול בן סלים בונה את חומת ירושלים סביב. וזאת חומת העיר עד עצם היום הזה.
וכבר העירו שאחרי הטרגדיה הנוראה שפקדה את עם ישראל ביום שמחת תורה השנה, אין צורך להכביר במילים מה גודל האסון שעתיד להתרגש כאשר החומה פרוצה.