התחלה – ימי ראש השנה מול ארון הקודש הריק
שמי ארי קניאל, אב לארבעה, גר בעלי. הבעלים של משרד החקירות הפרטיות KGA INVESTIGATIONS, בעבר חוקר במחלקת המודיעין של משטרת יפו. אפשר לקרוא לי כמי שיצא לפני מספר שנים 'בשאלה', לא בקטע רע או משהו, פשוט האמונה זלגה לי מהאצבעות. הזליגה הייתה כל כך גדולה להגעתי לרמה שאמרתי להקב"ה: "השיבני אליך – ואשובה". רק תן לי סימן שאתה והתורה שלך – אחד הם ואתה קיים ומלכותך בכל משלה.
הסיפור שלנו מתחיל בסביבות ראש השנה של שנת 2007. המיקום: יפו. הסביבה: אירועי גניבה, מכירת חומרים מסוכנים, חשש למחבלים. מגוון רחב של מקרים כאשר אירוע רודף אירוע.
בוקר אחד מגיעים מתפללי בית הכנסת בקריית שלום, פותחים את ארון הקודש וגלים שהוא ריק.
בלי לפגוע באף אחד, חלילה וחס, תושבי השכונה אינם חבורה של אנשים עמידים, בלשון מעטה. מדובר באנשים שעמלו קשות כדי להשיג את הכסף לספר תורה שעולה קרוב למאה אלף שקל. סכום עצום לכל הדעות, בטח לאנשים משכונה הזאת.
האנשים הללו חסכו שקל לשקל וארגנו חמישה ספרי תורה מהודרים כאלה. שלא נדבר על הערך סנטימנטלי שלא יסולא מפז. זכורני שאחד מספרי התורה הוקדש לילד שנפטר באסון המסוקים. בקיצור, היה לספרים הללו ערך רב שהוא הרבה מעבר לכסף שהספרים עלו.
כצוותי בילוש בעיר יפו יש לנו שגרה שוחקת. פתאום נכנס האירוע הזה. היום כבר נפוץ, לצערנו, שגונבים ספרי תורה, אבל אז - זה היה אירוע חסר תקדים וזה שבר לכולם את הלב. כולם – כולל כולם, גם הלא יהודים במערכת שלנו הזדעזעו. זה צרם לכולנו מאוד.
עד כדי כך עמוק היה הזעזוע שהפיקוד הבכיר של המחוז הודיע כי האירוע הזה הינו בעדיפות הראשונה כרגע. "המטרה העיקרית שלכם כרגע זה להביא את ספרי התורה חזרה לבית הכנסת", נאמר לנו.
הרי איך עובדים הדברים? כל פעם המפקידים מבינים - לפי הצורך בשטח – באיזה פעילות להתמקד בשבועות הקרובים. אם יש הרבה גניבות רכבים, אז צוותי הבילוש עוקבים אחרי גנבי רכבים. אם מתרבים מכירות של חומרים מסוכנים – אז עוקבים אחרי המוכרים ועוצרים אותם. כל פעם לפי מה שהשטח מראה שצריך להתמקד.
הדבר המעניין שהיה בסיפור הזה הינה העבודה שהפקדים לא רצו "ראש", זאת אומרת את האחראי למעשה. "העיקר תביאו חזרה את ספרי התורה", ככה אמרו לנו. ברור שאם נמצא את הגנב זה יהיה מעולה ואפשר יהיה להעמיד אותו לדין, אבל לא זאת הייתה המטרה של המצבע. המטרה, כאמור, להחזיר את ספרי התורה לארון הקודש בבית הכנסת. מקומם הטבעי.
הימים חולפים ואנחנו ממשיכים במשימות שבשגרה. עבודה לא חסרה במרחב יפו ואנחנו שקענו בשגרה כאשר מעת לעת אנחנו מחפשים עקבות לגניבת ספרי התורה.
המבצע – בתוך ערימת זבל וקללות חדשות מהניילון
יום אחד מגיע אחד מרכזי המודיעין ואומר זה הגבאי של בית הכנסת, שמו 'יוסי הבלש'.
מי זה יוסי הבלש? ובכן, מדובר באדם בן 65 שנראה כמו 'סבא סוכריות'. יש לכם בראש את ה'ציור' הזה של סבאל'ה שמחלק סוכריות בבית הכנסת?! יופי, ככה בדיוק נראה יוסי הבלש.
ולמה שמו יוסי הבלש? כי הוא היה עוקב אחרי סוחרי החומרים המסוכנים ביפו בלי שישמו לב אליו, רואה איפה הם מחביאים את הסמים שלהם ואז הוא היה גונב אותם ומוכר לאחרים. ולעיתים מוכר גם לסוחרים שמהם גנב...
נו, אז מידע יש לנו, אבל אם נדפוק לו בדלת עם צו חיפוש זה לא משהו שיועיל לנו. לצו חיפוש יש כללים. חובה שהחתום שעל שמו יערך החיפוש יהיה נוכח בבית. הוא יכול להביא שני עדים שיראו איך מתנהל הצו ועוד. אם הוא יבין שאנחנו יודעים על זה שהוא גנב את הספרים ולא נמצא אותם אצלו בבית – הרי שלעולם לא נמצא את הספרים בשום מקום.
השגנו אישור חריג ששני קצינים יכנסו לבית כשהוא לא נמצא, יערכו סריקה מהירה ויוודאו שהספרים לא אצלו בבית. הרי מה צריך לכזאת סקירה? זה לא שאנחנו מחפשים מפתח קטן. סך הכל צריך לפתוח ארון בגדים, אולי לחפש במחסן וזהו, אפשר להבין האם הספרים שם או לא.
הם חיפשו ולא מצאו גם לא מסביב לבית. עכשיו יש להתחיל לעבוד כדי להתחקות אחר הספרים.
עוברים הימים, אנחנו עסוקים בדברים נוספים ואז נכנס מידע שיוסי רוצה למכור את ספרי התורה.
מגיע קצין אמ"ן (- אגף מודיעין), שאנחנו בבילוש הזרוע המבצעית שלו, והוא אומר שיש לביים תרגיל כדי לגלות איפה הספרים.
לקצין קוראים ירון. נכון. לכם, הקוראים הנכבדים, הוא לא אומר הרבה אבל אצלנו ביחידה היה לו שם של ממש. איש רב פעלים שחתום על לא מעט מבצעים מוצלחים.
ירון הולך לחדר אוכל של המחוז. הוא פוגש את המשגיח כשרות - חרדי קלאסי עם זקן קטן - ואומר לו בוא אלי למשרד עם עוד אחד כמוך. ככה פשוט.
על ירון, כפי שבטח כבר הבנתם, לא שואלים שאלות וכעבור כמה שעות שני חרדים קלאסיים נוחתים אצלו במשרד, כבקשתו.
כאן חשוב להדגיש, כדי להביא להצלחת מבצע הסוואה ולביים עד כמה שאפשר את המשחק אותו רוצים לשחק מול היריב – יש להגיע לאותה מציאות אותה רוצים לשחק. כך שאם רוצים חרדים ש'משחקים אותה' רוצים לקנות ספרי תורה, כדאי מאוד שאלו יהיו חרדים באמת. ככה המשחק טוב יותר וקולע למטרה.
נמשיך. ירון אומר להם שהוא צריך אותם למשימה, הם נענים ברצון והמבצע יוצא לדרך.
הם קובעים פגישה עם 'יוסי הבלש' ואומרים לו שהם ראשי ישיבה מירושלים שרוצים לקנות לישיבה ספרי תורה. נקבעה פגישה ביפו, ליד המזרקה בשדרות ירושלים.
רצה הגורל ויום לפני הפגישה הגורלית, הייתי בפעילות אחרת אותה סיימתי בשעת לילה מאוחרת. כך יצא שאיחרתי למשמרת (באישור), וכאשר הגעתי למשרדים הם כבר היו ריקים.
כל מי שבבילוש – כולל אלו שעובדים רק במשרד – יצאו לשטח כדי לעטוף את הפגישה הזאת.
כיוון שלא ידענו איך יוסי יבוא. אולי הוא יבוא עם טנדר שם יהיו כל חמשת הספרים, אולי הוא ייקח אותם למרתף, יצמיד להם אקדח ויבקש את הכסף במקום. אז לכן כל אזור הכיכר הייתה מכוסה על ידי כל אנשי אגף המודיעין. מצד אחד נראה זוג עם עגלת תינוק, מצד שני פועלי בנין ועוד אנשים שעמדו בהסוואה מושלמת.
כשהגעתי למשרדים, נכח שם רק ירון. אמרתי לו שאני רוצה להיות בשטח. הוא אמר לי להתארגן, עליתי על ציוד ונסענו יחד בניידת שלו. אבל במקום לפנות לכיכר בשדרות ירושלים הוא פנה לכיוון קריית שלום, שזה בדיוק הכיוון השני מהכיכר.
אני שואל: 'לאן?'. ירון מסתכל עלי ואומר 'שתוק'. אני, בלש צעיר עם מפקד בכיר, שותק. אלא מה.
הוא מוריד אותי ליד הבית של הגבאי יוסי ואומר לי תתמקם בתצפית. ונסע. נכנסתי בתוך שקיות זבל סרוחות בסמוך לבית וחיכיתי.
בשעתיים וחצי הבאות אני רק מקלל. מקלל בעברית, אחר כך עובר לשפות אחרות. בהמשך אני מוצא קללות מהתורה וגם המצאתי קללות חדשות. הצד השווה שבקללות שהן על ירון.
'למה הוא שם אותי כאן בשעה שכולם במתח מבצעי', אני שואל את עצמי רותח מזעם, 'למה הוא עושה לי את זה', 'ככה הוא מעריך אותי?' ועוד מחשבות שגרמו לי להרגיש בזבל ולא רק בגלל ששם הייתי בפועל.
צריך לציין שתוך כדי אנשים מוסיפים עוד שקיות זבל לערמה והיה גם מי שעשה בסמוך אלי את צרכיו.
נהדר.
הפעולה – סבא סוכריות שלא יורד במחיר
באגף שמנו את החרדים בהאזנה, כדי לדעת מה הם עושים עם יוסי בכל שלב ב'עסקה'. באיזשהו שלב ירון לא אוהב לאן השיחה מתגלגלת, יוסי הגבאי משך לכיוון מסוים והיה חשש שהעסקה תיהרס.
ירון אומר להם באוזניה לרדת מהעסקה במחשבה שזה יאפשר לו בהמשך להתארגן עם עסקה חדשה במקום אחר.
הם אכן עושים את זה ואומרים שהם יורדים מהעסקה. הם באים להיפרד מיוסי ואז הוא מבקש טובה אם הם יכולים להחזיר אותו הביתה. הם מקפיצים אותו הביתה ברכב שלהם.
בינתיים כל האמ"ן 'מקפלים ציוד' בתחושת החמצה. שני המשגיחים, יחד עם יוסי, נוסעים לקריית שלום. שלוש דקות ואני מתחיל לדווח - כי הם נכנסים לטווח הראיה שלי. אני מדווח שהם מתקרבים ולאחר מכן יורדים מהרכב ואז נכנסים לחנייה.
פתאום, מי שצותת לשיחה ביניהם, אומר: 'רגע, תהיו בשקט, הוא מחזיר את העסקה לשולחן, הוא מסכים לתנאים שלהם'. הם יוצאים מהרכב ואני ממשיך לדווח שהם הולכים לפני הבית שם יש גבעה קטנה שאת מה שקורה שם איני רואה.
מרחוק אני רואה את יוסי הבלש-גבאי מרים יוטה ירוקה מאיזה מחסן והשחקן שלנו - המשגיח כשרות, עושה סימן. אותו סימן מוסכם שהחלטנו עליו מראש שכאשר הוא רואה את הספרים – הוא עושה את הסימן.
ירון שואל: 'תחזור על מה אתה רואה', ואני מתאר לו את הסימן. ירון אומר לי: 'פעל'. נזכור שאני לבד, אחרי שעתיים וחצי בלי לזוז בתנועה חצי עוברית. אני פותח בריצה. זינוק כמותו לא עשיתי מעולם ושה' ישמור עלי 'פירקתי' אותו בבעיטה ושמתי עליו אזיקים.
הראשונים שהגיעו היו אלו שוטרים דרוזים. ראינו את חמשת ספרי התורה בבוץ ובלכלוך. מיד הרמנו את הספרים בחרדת קודש. גם הדרוזים הבינו את המעמד. מיד הם שמו כובעים על הראש והרימו את הספרים במהירות מהרצפה.
לא חלפו ארבע דקות מאז הסימן של השחקן-משגיח תוך וכולנו היינו חזרה למרחב עם העצור יוסי הבלש.
לא הספקנו להגיע לתחנה ותושבי השכונה – שהשמועה על תפיסת הגנב עשתה לה כנפיים במהירות ברחבי העיר - עזבו הכל ונכנסו לתחנה, בלי לבקש רשות והתחילו – ביחד אתנו - בריקודי שמחה.
תפיסת ספרי התורה התבצעה יום לפני שמחת תורה!
זה היה בשבילי סיפוק מקצועי אדיר.
שנים אחר כך הבנתי את הסימן לאמיתות ההיסטוריה היהודית ושמו של הקב"ה על העולם. הן לא בכדי נתן לי ה' להוציא – לבד, בלי שאף אחד מכל המרחב היה בסביבה – חמישה ספרי תורה כנגד חמישה חומשי תורה.
משה אמת ותורתו אמת. אין אדיר כ-ה' ואין ברוך כבן אברהם.
אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא האלוקים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ.
חג שמחת תורה – שמח במיוחד!
הצגת כל התגובות