במוצאי שבת אחד, הורה הבעל שם טוב הקדוש לעגלון הערל 'אלכסיי' לרתום את הסוסים לעגלה, למשוך בחבלים ולצאת לדרך, מבלי לדעת לאן הולכים.
לאחר זמן קצר הם הגיעו ע"י קפיצת הדרך - לעיר רחוקה, ונחתו ליד ביתו של יהודי שנהג מפעם לפעם להסתופף בצל קדשו של הבעל שם טוב הקדוש.
האיש שאליו הגיעו, היה עני מרוד, העניות בביתו בלטה בכל פינה ופינה.
קיבל העני את הבעל שם טוב הקדוש בשמחה עצומה, והצדיק ביקש ממנו שיכין עבורו סעודת 'מלווה מלכה'.
לבעל הבית היה שיריים משבת, וחתיכת 'חלה' אחרונה.
הוא מסר את חתיחת ה'חלה' בשמחה לצדיק כדי שיטול עליה ידיו לסעודת 'מלווה מלכה', חוץ מחתיכת לחם זו, הבית היה - ריק מאוכל.
בגמר הסעודה, ביקש הבעל שם טוב הקדוש מהעני ללון בביתו.
החסיד מאוד שמח על הזכות הקדושה שנפלה בחלקו, לארח בביתו אורח קדוש ומרומם צדיק וקדוש, וכך עבר הלילה.
בבוקר לאחר תפילת שחרית הביע הבעל שם טוב הקדוש את רצונו לאכול 'פת שחרית', אבל, לעני כבר לא נותר שום דבר מאכל בביתו להגיש לסעודה.
הוא הלך למכור כמה חפצים שהיו בביתו, ותמורת הכסף המועט שקיבל, קנה קצת לחם יבש.
הצדיק נטל ידיים לסעודה הדלה.
לאחר ברכת המזון ביקש הבעל שם טוב הקדוש מהעני, האם יוכל להישאר בביתו לעוד כמה ימים.
החסיד מצד אחד, מאוד שמח על הזכות האדירה, אבל, מצד השני לא ידע מאין יוכל להאכיל את האורח הצדיק.
אך השיב בחיוב בשמחה גדולה - על הבקשה.
במשך הימים הבאים, לקח העני כל חפץ שמצא בביתו, שרובם לא היו שווים יותר משווה פרוטה, ומכרם בשוק, וכך נתן לצדיק לאכול בכל יום, לפחות כמה פירורי לחם.
לאחר כמה ימים היה ביתו של העני מרוקן מכל, עד שכשביקש הבעש"ט הקדוש להישאר בביתו יום נוסף, העני לא ידע נפשו מרוב צער.
יצא העני ליער הסמוך, וצעק לה' מעומק הלב, התחנן לה' יתברך שיזמין לו כסף שיוכל להאכיל את הצדיק, כי בביתו אין עוד פרור של אוכל, כי הגיעו מים עד נפש - פשוטו כמשמעו.
מיד לאחר שהעני גמר את תפילתו, מתוך לב שבור, שוועת ליבו עלתה לפני כיסא הכבוד, ונעקר פתאום גזע אילן ממקומו ליד המקום בו עמד האיש להתפלל, ומתחתיו מצא העני החסיד - אוצר ענק - ונתעשר מזה מאוד מאוד.
הסביר הבעל שם טוב הקדוש לחסיד את השתלשלות המאורעות:
ידוע תדע, שמן השמים רצו כבר מזמן לתת לך עושר ושפע, אבל השי"ת חיכה וציפה שתתפלל אליו ותבקש ממנו על הפרנסה.
אבל, מחמת שכבר התרגלת לחיות מתוך עניות!
ולא התחננת לקב"ה על פרנסתך ופרנסת בני ביתך...
על כן, באתי לכאן, וישבתי בביתך כמה ימים, עד שלקחתי ממך את ה'כזית' האחרונה שנותרה בביתך, והגעת למצב כה שפל, עד שלא הייתה לך שום ברירה, ואז התפללת לה' יתברך מעומק ליבך:
וכך קיבלת את העשירות שמגיעה לך, שרק חיכתה לתפילות שלך...
אחת המסקנות המתבקשות מהסיפור:
התפילה היא - צינור ו'כלי' לשפעו וחסדו של הקב"ה שמחכה לרדת לכל אחד, ואין השפע יורד, עד שלא מכינים לו 'כלים' מתוקנים.
כי אם השפע ירד למטה קודם 'תיקוני הכלים', יהיה הדבר בבחינת:
'ריבוי השמן הגורם כיבוי הנר' - ועיקר תיקון הכלים נעשה ע"י תורה ותפילה, ובעיקר ע"י תפילה (ליקוטי הלכות, מילה ה', אות ד').
מאמרותיו של הבעש"ט הקדוש 'צידה לדרך' לשבוע טוב ומבורך
פרק תהילים לבבי, טרחה בעשיית טובה ליהודי בגשמיות או ברוחניות, ואהבת ישראל, הם מפתחות המתאימים לכל המנעולים של:
היכלות הרחמים, דלתות רפואה, ישועה ופרנסה.
(ספר השיחות ת"ש עמ' 73).
האנחה שיהודי נאנח, על צערו ח"ו של יהודי שני:
שוברת על המחיצות של ברזל של המקטרגים, והשמחה והברכה שיהודי שמח בשמחתם של עוד יהודים – ומברכם:
מקובלת אצל ה' יתברך, כתפילתו של רבי ישמעאל כהן גדול בקודש הקודשים (ספר השיחות תש"ג עמ' 161).
יהי רצון שנזכה שיפתחו לכלל ישראל היכלות הרפואה, הפרנסה והישועה והכל בחסד והרחמים, אמן!