כל מאמר שתקרא לפני יום כיפור, יסביר שצריך לסלוח, וזה – נכון!
ראוי, ומתבקש - לסלוח, אבל, אולי כדאי להבין:
מדוע יש אנשים ש'סוחבים' פגיעה במשך שנים - וקשה להם לסלוח?
יום כיפור בפתח – והתנאי שיסלח לאדם, הוא:
שיפייס את חברו - "עד שירצה את חברו"!
חשבת פעם: למה לפעמים אתה סולח מהר, ולפעמים:
אתה לא מסוגל לשכוח שפגעו בך, ואפילו, אחרי שנים?
אולי ההסבר הזה יתן קצת מנוחה לנפשך, ותדע:
שחוסר האפשרות לסלוח, אינו נובע מלב רע או רצון לנקמה!
ואולי המאמר - יעזור לך קצת להבין את עצמך...
זוכר פגיעה מהעבר, שעד היום קשה לך לסלוח עליה?
מצוין, כך יהיה לך יותר קל להתחבר לדברים...
איך נקרא חבר שמכה את חברו?
כשמשה רבנו ראה שני אנשים רבים ומכים אחד את השני, הוא קרא מיד למכה: "רשע! למה תכה רעך"!?
משה רבנו ידע שהוא יצטרך לתת את התורה, והתנאי לקבלת התורה:
"ויחן שם ישראל" - אהבה ואחדות - בעם ישראל! והבין:
ששנאה ומריבה פוגמים – בשלמות התורה!
האם רק מכה פיזית - פוגעת בשני?
במילה 'רשע', משה רבנו כלל גם פגיעה - בנפש החבר, מכיון:
שכל מכה שנתת לחברך, פוגעת גם – בנפשו! מדוע?
החיות של כל האיברים, היא – בנפש, ולכן:
פגיעה בגוף – ממעיטה את חיות הנפש של האיבר שנפגע.
מה שורש הנפש, שמחיה את איברי גוף האדם?
שורש ה'נפש' הוא – הכבוד!
מדוע הלבנת פנים נחשבת - כשפיכות דמים?
מדוע עדיף שהאדם יפיל עצמו לכבשן האש, ולא ילבין פני חברו?
מה כל כך חמור בכך, שביישתי את חברי?
הבושה – פוגעת בכבוד של החבר!
וחיות נפשו – מתמעטת!
אומר מוהרנ"ת, שהדבר נחשב:
כאילו שהפוגע - נוטל את נפשו! ממש!
כי שורש הנפש, הוא – הכבוד!
ולכן, אמרו חז"ל: "המלבין פני חברו ברבים – כאילו שפך דמים".
כשהאדם מתבייש - הוא מחוויר, הדם אוזל מפניו, כי:
"הדם הוא - הנפש".
בדיוק כמו שבפגיעה פיזית יורד דם, כך:
גם הפגיעה בכבוד – מורידה דם! ממש!
ואם לא מרצה את חברו: "אין לו חלק - לעולם הבא"!
פגעו בך, וקשה לך לסלוח? יש בזה צדק!
גם הקב"ה חושב שזה חמור!
ועד שחברך לא ירצה אותך:
אין לו חלק לעולם הבא!
פגיעה בחבר היא – אש! פחד פחדים...
מדוע הפגיעה ב'כבוד' החבר באמת חמורה?
"חביב אדם שנברא בצלם" – יש לך צלם אלוקים, ואם חברך פוגע בך:
הוא פוגע גם בכבודו של הקב"ה - מלך מלכי המלכים!
הפגיעה לא נשארת רק - עסק שלך ושל חברך, היא הופכת להיות:
העסק של חברך עם הקב"ה, מכיון:
"קודשא בריך הוא, ישראל ואורייתא - חד הם"!
אדם שפוגע בחברו, פוגע אוטומטית במשולש - 'חד הם', ז"א:
בקב"ה ובחלקו של החבר - בתורה!
ואם חברך לא יפייס אותך הוא יענש על כך:
מידה כנגד מידה! זהירות – אש!
לאבד את העולם הבא, הוא לא עונש – יותר מידי קשה?
מוהרנ"ת מסביר את הקשר בין פגיעה בכבוד החבר, לאיבוד החלק לעולם הבא, ואומר:
אדם שמבזה או מבייש את חברו, פוגם בכבוד החבר, והוא בעצם:
לוקח את כבוד חברו, ומעביר אותו - לעצמו!
ניצחת את חברך? הוא מתבייש או מבוזה?
גנבת ממנו את כבודו!
ולכן, אתה ח"ו תענש - מידה כנגד מידה:
לוקחים ממך את ה'כבוד' שמגיע לך - בעולם הבא!
זה ההסבר לעונש: "אין לו חלק - לעולם הבא"!
ובכלל, לא דיברנו על פגיעה בכבוד החבר – ברבים:
עונשה גדול מנשוא ח"ו...
כי אז, הנזק של כבוד החבר - עוד יותר גדול...
מוהרנ"ת מסיים ואומר:
זה מה שמעכב את - ביאת המשיח! (ליקוטי הלכות, הל' חובל בחברו, ג').
אין צורך לחפש סיבות לעיכוב המשיח...
נסכם: מחלוקת ושנאת חינם – פוגעות בכבוד ובנפש האדם!
לאש הפגיעה בחבר - יש עוד נזקים!
הזכרנו: "קודשא בריך הוא, ישראל ואורייתא - חד הם"!
כל פגיעה באחד מחלקי מה'חד הם':
פוגעת ומחסירה גם - מהחלקים האחרים!
פגיעה בנפש האדם, פוגעת גם:
ב'חלק' התורה ששייך לחבר, וגם בנותן התורה - הקב"ה!
כל יהודי הוא כמו 'צינור', והוא קיבל 'חלק' מיוחד בתורה שהוא:
שליח להבין אותו - ולהעביר אותו הלאה.
כשאתה באמת נפגע מחברך:
אתה לא יכול לעשות את שליחותך!
כשאתה פגוע, אתה - לא מרוכז!
השכל שלך - 'נאטם', הוא מעורפל או - 'מטייל' בעולמות אחרים!
האם אתה מוצא את עצמך באמצע התפילה נזכר, בעוצמת כאב הפגיעה, ואתה לא זוכר באיזה קטע הפסקת?
האם אתה יכול להתרכז בלימוד, כשהנפש שלך – בוכה ומדממת?
נפש פגועה, לא יכולה לעשות את השליחות - שקיבלה מהקב"ה!
אמא יקרה, כשאת פגועה, ומרגישה שליבך שותת דם:
האם יש לך סבלנות לשמוע חמישה ילדים שמדברים ביחד?
האם את באמת מצליחה לדבר, להאזין ולטפל בהם - ברוגע ובשלווה?
המסקנה: כשחברך פוגע בך, הוא פוגע גם:
בחלקך בתורה ובקיום המצוות!
הוא פוגם - בקב"ה, בתורה ובך, בכל חלקי:
"קודשא בריך הוא, ישראל ואורייתא"!
צריך לזכור: החוט המשולש - לא במהרה ינתק!
חלקך בתורה תלוי אם חברך מקפיד על כבודך! וההיפך!
'אכן נודע הדבר' – איזה דבר נודע למשה רבנו?
המסקנה מהדברים:
גם על פגיעה בכבוד החבר נאמר: "רשע, למה תכה רעיך" (שמות, ב', יג').
וממשיך בפסוק יד': "ויירא משה, ויאמר – אכן נודע הדבר"
מה נודע למשה רבנו?
ידוע מכתבי האריז"ל, שגלות מצרים הייתה צריכה לתקן את חטא דור המבול, ולכן, וכשמשה רבנו ראה את שני האנשים שרבים, הוא אמר:
"אכן נודע הדבר" – אמרו חז"ל:
ישראל בגלות כי עדיין יש ביניהם – מחלוקת ומריבות, וזה:
היפך משפט אמת, שמביא - לשלום בין הצדדים!
ולכן, אמר משה רבנו:
"אכן נודע הדבר" – כל עוד לא יהיה בעם ישראל משפט צדק:
עם ישראל לא יצא - מהגלות!
עיכוב ביאת המשיח – עד מתי?
הגלות לא נגמרת, כי המריבות ומחלוקות - שלא נגמרות! כי:
אחד שמבזה או פוגע בחברו:
וממשיך לחייך - כל היום...
וישן בלילה - ברוגע ובשלווה!
בשעה, שאולי לב חברו – שותת דם, והוא - לא נרדם בלילה...
הוא – רשע! והפסיד את חלקו לעולם הבא!
איך הוא הלך לישון, בלי לרצות את חברו?
אומר מוהרנ"ת:
על 'שנאת חינם' חרב בית המקדש השני, ויבנה על - 'אהבת חינם'!
הכל משמים! רק הייתי שליח...
מכירים את אלה שמגלגלים עיניים בצדקנות, ואומרים:
גם אם פגעתי בך, שכחת ש'הכל משמים'?
הקב"ה מנהל את העולם, וכנראה עוונותיך גרמו...
אז, זהו: כרגע, זה חלק שאני צריך להאמין בו – לא אתה!
האם כשליבך שותת דם, אתה גם זוכר שהקב"ה מנהל את העולם?
הקב"ה אכן מנהל את העולם! והוא אמר:
אין יום הכיפורים מכפר! עד שירצה את חברו!
עליך נאמר: "רשע, למה תכה רעיך"?!
לך תפייס את חברך!
גמר חתימה טובה...