רבינו הרה"ק רבי יוחנן טברסקי מרחמסטריווקה זיע"א נולד בשנת תקע"ו בעיר טשארנאביל.
אביו היה הרה"ק רבי מרדכי המגיד מטשארנאביל זיע"א, אביהם של שבעה אחים קדושים וצדיקי הדור, ביניהם הרה"ק ר' אהרן מטשארנאביל זיע"א, הרה"ק ר' משה מקורסטשוב זיע"א והרה"ק ר' דוד מטולנא זיע"א. אמו הרבנית הצדקנית מרת פייגא ע"ה הייתה בתו של הרה"ק ר' דוד לייקס זיע"א, מגדולי תלמידיו של מרן רבינו הרה"ק רבי ישראל בעל שם טוב זיע"א.
כשהגיע רבינו לפרקו, נשא לאישה את הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה, בתו של הרה"ק ר' פנחס מקולק זיע"א, בנו של הרה"ק ר' זאב וואלף מזיטומיר זיע"א.
לאחר פטירת אביו הקדוש ביום כ' אייר תקצ"ז, החל רבינו לכהן באדמורו"ת בעיר ראחמיסטריווקא. במהרה יצא שמו בעולם בזכות ענוותנותו הגדולה. מסופר כי אביו הקדוש חילק לבניו את מידותיו הקדושות, ורבינו ביקש לקבל את ה"גארנישט" (לא כלום), אך אחיו הרה"ק רבי משה מקארסטשוב זיע"א כבר הקדימו. על כך אמר רבינו שהוא נשאר "גארנישט מיט גארנישט" (כלום שבכלום).
רבינו התפרסם חיש מהר כאיש אלוקים ובעל מופת. הוא נחשב לאחד המיוחדים שבצדיקי דורו, וקדושתו הייתה עד להפליא.
כמנהג בית צ'רנוביל, רבינו לא נהג לומר תורה בעת עריכת השולחן הטהור. למרות זאת, רבים דבקו בו והלכו לאורו, והוא ניהלם ביד רמה ועל מי מנוחות. הוא נהג בפשטות ובצניעות, ומסופר שכאשר באו אליו חסידים, נהג לקצר בתפילתו כדי שלא ימתינו לו.
פעם אחת, כאשר ישב רבינו וקיבל קהל ולקח קוויטלעך ופדיונות, התיישב לידו בנו הרה"ק רבי נחום זיע"א, שהיה אז ילד צעיר, וגם הוא לקח פתק בידו. שאל אותו רבינו: "נעשית רבי ואתה לוקח קוויטלעך?". שאל ר' נחום את אביו: "מה זה רבי?". ענה לו רבינו: "רבי יושב בראש השולחן ורואה שסביביו יושבים אנשים חשובים ומכובדים וחושב בדעתו, הלא סביבי יושבים אנשים חשובים אמאי אני יושב בראש השולחן והם מסביב, ועל ידי זה נשבר לבבו עד למאוד, ועל ידי זה זוכה ונכנס בקרבו זכות אבותיו, דאס איז א רבי".
רבינ נפטר ביום ד' בניסן תרנ"ה. זכותו תגן עלינו.