בשבוע שעבר ראינו כי מכוח תקנות הציבור קיים יסוד הלכתי לאסור את ההשתמטות מתשלומי המס. השבוע נסקור תנאים נוספים אשר בהתקיימם תקנת הציבור מקבלת תוקף הלכתי.
הגמרא (בבא בתרא ח ע"ב) אומרת שבני העיר רשאים לתקן הוראות וכללים שונים ואף לקבוע קנסות כספיים למי שמפר את התקנות והכללים. אופיים וכישוריהם של טובי העיר העוסקים בהתקנת התקנות מוגדר בפוסקים . המבי"ט ( חלק א סימן פד) וכן הרא"ם (שו"ת סימן נג) ופוסקים נוספים סבורים כי קבוצת האנשים שעוסקת בענייני העיר יש בסמכותה להתקין תקנות ולהורות על כללים מחייבים, וזאת גם מבלי שהם מוגדרים כתלמידי חכמים או מורי הוראה. התרומת הדשן (סימן שדמ) כתב כי מתקני התקנות והמפקחים על ענייני הרבים, צריכים להיות אנשים ישרים משום שמעמדם הוא כדיינים ועל כן פרנס ציבור שנשבע לשקר בגין תביעה ממונית, יש להדיח אותו מתפקידו. הרמ"א (חו"מ סימן לז סעיף כב ) סובר כי לטובי הקהל יש סמכות של דיינים ועל כן "אין להושיב ביניהם מי שפסול לדון משום הרשעה"
בהמשך הסוגיא (בבא בתרא ט ע"א) אומרת הגמרא שתקנות המתייחסות לחלק מסוים מהציבור כגון תקנות אגודת השוחטים או אגודות אחרות אשר קובעות לעצמן מערכת כללים פנימיים, יש צורך שאדם חשוב (אם יש בעיר אדם כזה) יאשר את התקנות.
סיבת הצורך באישור נובעת מההשפעה האפשרית של התקנות על כלל בני העיר. יכולים אגודת השוחטים או כל איגוד מקצועי אחר לקבוע מחיר אחיד לשירות שלהם ובכך למנוע תחרות מחיר ולפגוע בכך בבני העיר. בהקשר זה יש לציין כי הרמ"א (חו"מ סימן רלא סימן כח) סובר שחובת אישורו של אדם חשוב קיימת גם בתקנות אשר אינם בהכרח עלולות להוביל להפסד ממוני.
השיטה מקובצת ( בבא בתרא ט ע"ב) בשם הר"י מגא"ש וכן היד רמ"ה (שם) סוברים כי אדם חשוב הוא מי שהוא גם תלמיד חכם וגם פרנס שהתמנה על הציבור. בדומה לשיטתם סובר גם הרשב"א (שו"ת חלק ד סימן קפה) אם כי בדברי הרשב"א ניתן להסתפק האם נדרש שהאדם החשוב יהיה גם תלמיד חכם וגם פרנס או שמא מספיקה תכונה אחת.
נחלקו הראשונים האם גם בתקנות ציבוריות שנתקנו על ידי כלל הציבור או בתקנות שנקבעו על ידי נבחרי הציבור, קיים צורך באישור התקנה על ידי אדם חשוב. המאירי (בבא בתרא ט ע"ב) סובר כי מאחר שבני העיר יכולים לבטל את מינויו של האדם החשוב, אזי ממילא בתקנות המתייחסות לכלל בני העיר אין צורך באישורו של האדם החשוב, אך הרשב"א (חלק א סימן רו) סובר כי גם בתקנות המתייחסות לכלל הציבור יש צורך באישורו של האדם החשוב.
השולחן ערוך (חו"מ סימן רלא סעיפים כז-כח) פוסק כי שאלת אישורו של האדם החשוב תלויה בסוג התקנה ואופייה. בסעיף כז עוסק השולחן ערוך בתקנות המתייחסות לכלל בני העיר, כללים אלו נועדו להסדיר את אורח חייהם של כלל התושבים ואין צורך באישורו של האדם החשוב שבעיר. הרמ"א(בסעיף כח) חולק וסובר כי בתקנות אשר יכולות לגרום לפגיעה כלכלית בחלק מהתושבים אזי התקנה צריכה לקבל את אישורו של האדם החשוב. בסעיף כח עוסק השולחן ערוך בתקנות פרטניות המתייחסות לקהל מצומצם כגון אגודת השוחטים וכדומה, בכללים אלו אין צורך באישורו של האדם החשוב.
לאור הדברים יש לבחון האם בהקשר של תשלומי המס שהם חובה חוקית בכל מדינות העולם, מתקיימים התנאים ההלכתיים שמחייבים את המשתמט מתשלום המס באיסור הלכתי. כפי שראינו שבוע שעבר תשלומי המס והנשיאה בנטל המימוני של ההוצאות הציבוריות, יכולים להיות מוגדרים כתקנת הקהל שיש להם תוקף הלכתי מחייב וכפי שהגמרא( בבא בתרא ח ע"א) דנה באופן חלוקת הנטל בין תושבי העיר.
ביחס לכשירות של מתקיני התקנות, ראינו לעיל כי גם אנשים שאינם מורי הוראה ובעלי הלכה, יכולים לשמש כפרנסי ציבור וכקובעי תקנות. בנוסף יש ראשונים הסוברים שקיימת הבחנה בין פרנסי ציבור שנבחרו על ידי הציבור, לבין פרנסי ציבור שקיבלו סמכות ותפקיד באמצעות מינוי ללא בחירה. הרמב"ם (הלכות סנהדרין פרק ז הלכה ב) סובר כי אדם שבחר בקרובו או באדם אחר שהוא פסול לדון, בכדי להכריע בשאלות הנוגעות אליו, אזי אין פסלות הדיין יכולה לשמש כעילה לפסול או לא לקבל את פסק הדין, משום שבעל הדין בחר ומינה את הדיין הפסול להכריע בעניינו.
בדומה לשיטת הרמב"ם פסק הרשב"ש (שו"ת סימן תריא) כי ציבור שמינו עליהם דיין שאינו הגון ופסול לדון, יש לקיים את פסיקותיו משום שמינוי בהסכמה אינו מצריך שהדיין יענה לכל דרישות הכשרות שמחייבות דיין אשר הועמד בכפיה על הציבור. לאור זאת ניתן לטעון כי גם אם קיים איזה חשש כשרות ביחס למתקיני התקנות, אזי במצבים בהם אנשי הציבור התמנו באמצעות הליך בחירות, יש לראות בתקנות שלהם כהוראה מחייבת האסורה בהפרה.
ביחס לצורך של אישור התקנות על ידי אדם חשוב הובא לעיל כי לכאורה תנאי האישור תלוי במחלוקת שבין השו"ע והרמ"א, אך כתבו הפוסקים (שו"ת ישכיל עבדי חלק ו חו"מ סימן כח) שגם לדעה הסוברת שתקנות המופנות לכלל הציבור קיימת בהן דרישה לאישור, יש להבחין בין מצבים שבהם חכם העיר השתתף בבחירת פרנס הציבור, לבין מצבים שבהם לא הייתה השתתפות של אדם חשוב בבחירת פרנס הציבור. סברת ההבחנה טוענת כי השתתפותו של אדם חשוב בהליכי בחירת פרנס הציבור כמוה כנתינת הסכמה ואישור לתקנות הכלכליות(שבהן חל הדין הפקר בית דין הפקר) שאותו פרנס ציבורי יחוקק במהלך כהונתו.
סברא נוספת כתב האגרות משה (חו"מ חלק א סימן נט) שדרישת הצורך באישורו של אדם חשוב הוגדרה רק למקומות בהם יש אדם חשוב, מאחר שלא תמיד מוסדות השלטון ממנים אדם חשוב לצורך בחינת התקנות והחוקים, אזי מצב זה מוגדר כהתקנה תקנה במקום שאין בה אדם חשוב וממילא התקנה מקבלת תוקף הלכתי מחייב גם ללא אישור של אדם חשוב.
מתוך הדברים עולה כי ביחס לסוגיית תשלומי המיסים תנאי ההלכה של תקנת הציבור יכולים להתקיים, וממילא קיימת חובה לעמוד בתשלומי המיסוי.
לתגובות stern1416@gmail.com