לפני תקופה ישבתי לשיחה עם פסיכולוג שמתמחה בייעוץ זוגי. אדם מקצועי, חכם, אך לא דתי. דיברנו על פרויקט משותף, ובשלב מסוים הוא עצר, הביט בי ברצינות ושאל:
"מרדכי, תסביר לי משהו. אני פוגש לא מעט זוגות חרדים בטיפול, ורואה לפעמים שמערכות היחסים שלהם בעייתיות. לפעמים מדובר ממש בהתעללות—רגשית, מילולית, ואפילו פיזית. אבל כשהם הולכים להתייעץ עם הרב שלהם, במקום לקבל הכוונה מקצועית ולפעמים אפילו הכרחית, הם שומעים תשובות כמו: 'זה הניסיון שלך, הכול משמים, אל תתגרש, תסבול ותקבל את זה באהבה'. איך זה קורה? למה אף אחד לא עושה לזה סטופ? הרי גם אם הכול מהשם, הוא בטח לא רוצה שאנשים יסבלו בלי סוף!".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
השאלה שלו הייתה נוקבת, והוא צדק. יש מצבים שבהם אמונה הופכת מכלי מרפא למנגנון שמנציח סבל.
הבטתי בו ועניתי:
"תראה, אמונה היא אחד הכוחות החזקים ביותר שיש לאדם דתי. היא מעניקה משמעות, היא נותנת כוח להמשיך גם ברגעים קשים. כמו שאדם שהולך לרופא כשהוא חולה פיזית, כך גם אדם שמתמודד עם קשיים נפשיים וזוגיים צריך לפנות לעזרה מקצועית. אבל יש נקודה עמוקה יותר בסיפור הזה".
כשאמונה מחזקת – וכשאמונה כולאת
אמרתי לו: "בוא נסתכל על זה מהכיוון השני. תחשוב על אדם חילוני שנמצא בזוגיות קשה. מה קורה כשהדברים לא מסתדרים? לרוב, הם מנסים לתקן, אבל אם זה לא עובד—הם מתגרשים. אין שום כוח שמחזיק אותם יחד חוץ מהצרכים והאינטרסים המשותפים שלהם. מתאים—נשארים. לא מתאים—נפרדים. אין משהו מעבר. אין תחושה שהזוגיות היא שליחות, תיקון, משהו גדול יותר".
"לעומת זאת, אצל אדם מאמין, יש אמונה שהזוגיות היא לא רק בחירה אישית, אלא משהו שנקבע משמים. יש אמונה שיש סיבה עמוקה שהם ביחד. וזה נותן כוח להתמודד עם משברים בצורה אחרת, לא ישר לברוח כשקשה. לפעמים זה מציל את הקשר, לפעמים זה בונה אותו".
הוא הנהן בהסכמה, אבל לא השתכנע לגמרי: "אבל מה קורה כשהאמונה הזו לא מצילה, אלא כובלת? כשאדם נמצא בזוגיות נוראית, מתעללת, אבל לא יוצא ממנה רק כי 'זה התיקון שלו'?".
כשאמונה הופכת לכלא נפשי
נזכרתי במקרה שהגיע אליי לפני כמה חודשים.
יהודי ירא שמים, אדם צדיק באמת, ישב מולי שבור ורצוץ. "אני לא יכול יותר," הוא אמר לי בעיניים כבויות. "אשתי הורסת אותי".
האישה שלו, כך סיפר לי, סובלת מהפרעת אישיות נרקיסיסטית. במשך עשרים שנה היא התעללה בו רגשית, דרכה עליו, הקטינה אותו, פגעה בו ללא רחם.
כל פעם שהוא הגיע לאדמו"ר שלו לבקש עצה, הוא קיבל את אותה תשובה: "זה התיקון שלך. כנראה בגלגול הקודם פגעת בה, ואתה צריך לתקן. יש לך שבעה ילדים, אתה רוצה לשבור אותם? תישאר".
אז הוא נשאר. והאמונה החזיקה אותו.
עד שהיא התחילה לשבור אותו.
יום אחרי יום, שנה אחרי שנה.
עד שהוא כבר לא היה מסוגל יותר.
עד שהוא התחיל לקחת כדורים פסיכיאטריים, כי זו הייתה הדרך היחידה לא לשקוע לדיכאון שממנו אין חזרה.
וכאן עצרתי ואמרתי לפסיכולוג ההוא: "תגיד לי אתה—זה מה שהשם רוצה? זה נקרא תיקון?"
איך אפשר לדעת מתי האמונה מחזקת ומתי היא כולאת?
יש קו דק בין אמונה שמחזקת לבין אמונה שכולאת אדם בסבל אינסופי. אז איך יודעים אם האמונה היא כוח מציל או כלא נפשי? הנה כמה סימנים:
- האם האמונה נותנת לך כוח להתמודד או רק מכריחה אותך להדחיק?
- האם אתה מרגיש שאתה באמת יכול למצוא פתרון או שאתה רק משכנע את עצמך לשתוק?
- האם אמונה משאירה אותך במקום של חוסר תקווה, או נותנת לך אפשרות לשנות ולצמוח?
- האם יש לך בחירה, או שהאמונה הפכה לכלי לחץ נגדך?
אם התשובה היא שהאמונה סוגרת אותך במצב של חוסר ברירה—כנראה שהגיע הזמן לחשוב אחרת.
מה השם באמת רוצה?
פעמים רבות אנשים משתמשים באמונה כדי להימנע מלקחת אחריות. אבל אמונה אמיתית לא באה להחליף עשייה.
השם נתן לנו שכל, נתן לנו כלים להתמודד, נתן לנו אפשרות לבחור ולעשות שינוי.
אם אדם חולה פיזית—האם הוא אומר "זה התיקון שלי" או שהוא הולך לרופא?
אם אדם סובל נפשית—האם הוא צריך לסבול או לפנות לעזרה מקצועית?
"ורפא ירפא" (שמות כ"א, י"ט) – מכאן למדו חז"ל שהרפואה היא חלק מהעולם. אם הקב"ה שולח מחלה, הוא גם נתן לנו את האפשרות לרפא. וזה נכון לא רק לגוף – אלא גם לנפש ולמערכות יחסים.
"ובחרת בחיים" (דברים ל', י"ט) – הקב"ה מצווה אותנו לבחור בחיים טובים ובריאים. לא להישאר בסבל מתוך אמונה שזו גזירת גורל, אלא לפעול כדי לשפר את החיים שלנו.
כלומר, האמונה עצמה מחייבת אותנו לקחת אחריות על חיינו, ולא להשתמש בה כהצדקה להימנע מהחלטות קשות.
מי שמשתמש באמונה כדי להדחיק ולהימנע מטיפול נכון – לא באמת חי על פי רצון ה', אלא משתמש באמונה ככיסוי לפחד מהתמודדות אמיתית.
כי הקב"ה לא רוצה שנחיה בסבל – הוא רוצה שנחיה מתוך אמת, בריאות ושמחה.
בגמרא (יבמות קי"ב ע"א) נאמר:
"אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת".
המשמעות פשוטה: אם אדם חי בסכנה מתמדת או במצב שפוגע בו – הוא לא חייב להישאר שם!
הגמרא מביאה זאת בהקשר של אישה שבעלה מצער אותה קשות, ומבהירה שהיא לא מחויבת להמשיך לחיות איתו בסבל.
אם אפילו בגמרא, בתקופה שבה כמעט ולא היו גירושין, נאמר שאדם לא אמור לחיות עם "נחש" – קל וחומר שאדם בזוגיות פוגענית היום לא צריך להישאר בה ולראות בה "תיקון משמיים".
המסר חד וברור – אם אדם נמצא במערכת יחסים מזיקה, הוא לא צריך לראות בזה גזירת גורל, אלא לפעול כדי לשנות את מצבו.
אז מה עושים? איך מתמודדים עם סבל בזוגיות?
- לזהות את הבעיה – להבין שמה שקורה הוא לא רק "תיקון" אלא בעיה אמיתית שדורשת פתרון.
- לא להישאר לבד – להתייעץ עם אנשי מקצוע, לשתף חברים טובים, לדבר עם רב שבאמת מבין את המצב.
- לקחת אחריות – לפעול בצורה נכונה, לא לברוח ולא להדחיק.
- להבין שאמונה אמיתית היא כוח לריפוי, לא לכאב – השם לא רוצה שנחיה חיים של סבל, אלא שנשתמש באמונה כדי לצמוח.
סיכום: אמונה ככלי לצמיחה, לא ככלי להדחקה
בסוף השיחה, אותו פסיכולוג הביט בי ואמר: "אתה יודע מה? עכשיו אני מבין את ההבדל. אמונה היא מתנה—אבל רק אם יודעים איך להשתמש בה נכון."
וזו בדיוק הנקודה.
אמונה היא לא משהו שבא לכבול אותנו, אלא משהו שבא לתת לנו כוח.
אם היא גורמת לנו להתחזק, לצמוח, למצוא פתרונות—היא נכונה.
אבל אם היא הופכת לכלוב שמכריח אותנו לסבול, זו כבר לא אמונה אמיתית.
כי השם נתן לנו אמונה לא כדי שנשתוק מול סבל—אלא כדי שנשתמש בה ככוח להילחם עליו.
חשוב להדגיש: לא כל הרבנים נוקטים בגישה של הדחקה והישארות בסבל "כי זה התיקון שלך". יש רבנים יראי שמים, חכמים ומודעים למציאות החיים, שמבינים שכשיש מצוקה אמיתית – צריך לטפל בה, ולא להסתיר אותה מאחורי סיסמאות.
רב אמיתי, שמבין מהי אחריות רוחנית, לא ישלח אדם להמשיך לסבול מתוך עיוורון. הוא יידע להבחין בין מצב של ניסיון שדורש חיזוק, לבין מצב שבו אדם נמצא במערכת הרסנית שדורשת התערבות מקצועית.
יש רבנים רבים שפועלים בשיתוף פעולה עם מטפלים, פסיכולוגים ואנשי מקצוע, מתוך הבנה שהקב"ה נתן לנו כלים להתמודד – ושימוש בכלים הללו הוא עצמו עבודת ה'.
רבנים כאלה לא זורקים את הכל על "גלגולים קודמים" ו"הכול מהשם" בלי לחשוב. הם מבינים שקדוש ברוך הוא גם מצפה מאיתנו לעשות השתדלות, ולוודא שאנחנו לא הופכים את האמונה שלנו לכלי שמנציח סבל.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
האמונה היא האור הכי גדול, אבל רק אם משתמשים בה נכון. כשהיא הופכת למסך שמכסה על סבל – זו כבר לא אמונה, זו בריחה. כי השם לא רוצה שנשתוק מול כאב – הוא רוצה שנשתמש בכוח שהוא נתן לנו כדי לפעול, לתקן, ולבחור בחיים.
לתגובות: machon.rot@gmail.com