היה זה בשנה שעברה, בתקופה זו של השנה - עשרת ימי התשובה, פגשתי יהודי יקר אשר כך סיפר לי: "אני וזוגתי שתחיה חיים לאורך השנה חיים רגועים ושלווים. אני ואשתי עובדים קשה לפרנסתנו, אבל ברוך השם ארבעת הילדים הקטנים שלנו הם האושר בחיינו.
הכול יפה וטוב עד שמגיעים ערבי החגים: ערב פסח, ערב ראש השנה, ערב סוכות, בקיצור - כל חג מחדש ללא פספוסים. אנחנו מגיעים לחג עצמו עצבנים עייפים ובעיקר אחרי שרבנו בינינו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אשתי שתהיה בריאה, עד שכל ההכנות לחג לא מושלמות, לא נרגעת. היא בתנועה ללא הפסקה: לבשל, לכבס, לארגן. להכין שבעה סוגי סלטים [לפחות] לאפות חלות, ובקיצור שהכול יהיה מושלם. אבל כשנמצאים בלחץ בכל ערב החג ולא מרפים מעט ומשחררים, כשמגיע החג עצמו פשוט קורסים פיזית ונפשית. מגיעים לסעודת החג עם חצי עין רדומה ובקושי נהנים ומרגישים את החג עצמו.
גם לי יש חלק באווירה הפחות נעימה בינינו בערב החג. לדוגמה: בערב ראש השנה אצל הוריי הקפידו על הסימנים של ליל ראש השנה בצורה מוגזמת, כל המינים והסוגים לפי כל העדות, ולי גם חשוב מאוד להמשיך את המסורת הזו. ואני לצערי מלחיץ את אשתי: 'איך תספיקי לעשות את כל הסימנים לראש השנה?' אני מרגיש שכל השנה הטובה שלי תלויה בסימנים שאני אוכל".
כשהאדם מביא את עצמו למקומות שהוא לא מסוגל לעמוד בהם, לא יכול נפשית לעמוד בלחץ, והוא מנסה להספיק לעשות מאות דברים בתוך זמן די קצר. גם להכין אוכל, גם קניות, גם שהבית יהיה מסודר, גם וגם וגם. כאשר האדם עושה מעל לכוחות הנפש שלו הנפש מתחילה לאותת לו. האדם נהיה עצבני, פחות סבלן, יותר רגיש ופגיע. ובעיקר כשהוא מגיע לחג עצמו הוא נראה כמו תרנגולת שמרטו לה את כל הנוצות, עייף ממוטט ועצבני.
נדמיין לעצמנו חתן שמכין את עצמו באלף הכנות לחתונה שלו, ובחתונה עצמה הוא יישן בחדר ייחוד, ינמנם תחת החופה, או סתם יהיה עצבני וקצר רוח.
אחרי כל ההכנות וההשקעה הגדולה לקראת היום הגדול בחייו - האדם נרדם בחתונה שלו!!!
לצערי, כל ערב חג ובפרט בערב פסח וחגי תשרי, זהו זמן מועד לפורענות בבתים.
ישנם אנשים שחיים את חייהם לפי מה שקורה בחוץ, מה אחרים עושים? מה השני העלה לסטטוס? איך נראה שולחן החג והשבת שלו? אילו בגדים קנתה השכנה לילדים?
אנשים לא מסתכלים על עצמם: מה הם באמת מסוגלים לעשות? מה טוב לבן הזוג שלהם? מה בסוף ייצור אווירה שמחה ורגועה בבית?
הדבר שהכי חשוב בערבי שבתות וחגים, ובעצם בכל דבר, לעשות נשימה עמוקה ולדעת מה אני מסוגל לעשות ומה גורם לי ללחץ. כמובן שתמיד אפשר וצריך להתארגן מראש, לבשל ולהקפיא, להכין ולהתארגן לפני החג. אבל גם אם אתה מתארגן מראש ואתה לא יודע לעשות סטופ לעשייה הבלתי פוסקת, העבודה אף פעם לא מסתיימת, ותמיד תיכנס לחג עם הלשון בחוץ.
לדוגמה בערב חג או שבת צריך להחליט על זמן שאותו לא עוברים ויהי מה. עושים הכול לכבוד שבת וחג אבל אחרי הזמן הזה משחררים ומרפים, וגם אם יש דברים שנראים משמעותיים מאוד לעשות, כמו אפילו לשטוף את הרצפה. אז צריך לדעת להציב גבול, אני הפעם לא אשטוף את הרצפה, ואעבור השבוע רק עם סמרטוט לח, כי אם אני אשטוף אביא את עצמי לקצה שלי. כי אני מכיר את עצמי שאם אני לא מפחית מהעומס, אני מגיע לחג ולשבת עייף עצבני ובעצם הפסדתי את כל החוויה והמטרה של החג והשבת.
כמובן שכל המחשבות יתעופפו להן בראש: איך אכנס לחג ולא הספקתי לשטוף את הרצפה? איך אכנס לחג ולא הספקתי לקנות בגד חדש לילדה? איך, ואיך ואיך. צריך לדעת לעשות נשימה עמוקה ולדעת מה חשוב באמת.
הכי חשוב לכבוד שבת וחג באמת זה להיות רגוע ושמח. לדעת שזה רצון האלוקים האמיתי שאדם יהיה שמח. זו מצווה דאורייתא, בחג, של ושמחת בחגך. יכבד את בן הזוג שלו, יראה דוגמה אישית לילדיו ויכניס להם התניה טובה משבתות וחגים.
גם אם כל העולם נמצא לפני החג במסכת קניות לא פרופורציונלית (תופעת העדר), גם אם לא הספקת לשטוף את הרצפה, או לא קנית לילד נעליים, או שכחת לקנות קולה לשבת, או אפילו שכחת להכין קרעפלאך [כיסונים בלע"ז] וכרוב. הדבר הכי חשוב בשביל הזוגיות, בשביל הילדים, ומה באמת השם רוצה. שפשוט תשחרר ומה שיש כרגע זה הכי טוב שיש, גם אם לא הכול מושלם כפי שדמיינתי וראיתי אצל אחרים, זה הכי טוב בשבילי ובשביל משפחתי.
אנשים במקום שיחיו את חייהם לפי מה שהם מסוגלים הם חיים את חייהם לפי כל מיני דברים שהחברה עושה. תאמינו לי אני פוגש לא מעט אנשים, מה שאתם רואים בסטטוס אצל אנשים אחרים או איך שאנשים אחרים מציגים את חייהם, המציאות בין מה שרואים לבין המציאות בשטח היא רחוקה כרחוק מזרח ומערב.
היהודי שהבאתי את סיפורו בתחילת הכתבה, הבין שסימני ראש השנה זה אומנם מנהג ישראל. אבל ללחוץ את האישה שתעשה סימנים גם אם אין לה כוח וזמן רק בשביל שיהיה סימנים, אז יצא שכרו בהפסדו.
הוא התקשר אליי השבוע להגיד לי שהשנה אשתו לא מצאה ראש של כבש, פשוט נגמר במספר חנויות. אשתו התקשרה אליו לחוצה שהיא לא מוצאת ראש של כבש, אמרתי לה: 'אני מבטיח לך שהשם רוצה שתלכי לישון עכשיו, ובמקום הראש של כבש נאכל במקום זה עוד תפוח בדבש שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה'. אבל השמחה, הרוגע, שלום הבית, החינוך שהילדים רואים, זה הכי חשוב.
אז לפני החג כשאתם עושים רשימה מה צריך בדיוק לחג: לקנות, לבשל, לתקן. בתחילה תכתבו מה אתם מסוגלים לעשות ואיך אתם מכניסים את החג בצורה הכי רגועה ושמחה.
כל הדברים שמסביב: הקישוטים של הסוכה, החלות, הבגדים, הניקיונות, וכל מה שיש לעשות לחג, השאלה הראשונה שצריכה להישאל: איך זה משפיע עליי, על אשתי ועל הילדים שלי?!
אז הלוואי שנזכור שלא משנה אם יש הרבה קישוטים או קצת, או שהספקתם להכין עוד תוספות לבשר של ארוחת החג, הכול באמת לא משנה. הילדים שלכם יזכרו בעוד שנים רבות, לא אם היה תוספת לבשר בסעודה, אלא אם הם ראו אווירה שמחה בבית, אווירה רגועה ושלווה, זוגיות טובה, זה הם יזכרו לעד ואת המסר הזה הם יעבירו הלאה בעזה"ש לדורות הבאים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
וכבר כתב שלמה המלך החכם מכל אדם: "טוב פת חרבה ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב" (משלי י"ז א'). וביאר זאת שם המלבי"ם: "שעיקר ההצלחה היא השלווה הפנימית, שיהיה שקט ומוצלח בנפשו ואין לו שום משבית מהרגיעה הנפשית, וזה הוא המוצלח באמת הגם שאוכל פת חרבה".
אני מאחל לכם גמר חתימה טובה, שבת שלום וחג שמח.
לתגובות: machon.rot@gmail.com
הצגת כל התגובות