הגמרא במסכת ברכות (ד ע"ב) מביאה את דברי רבי יוחנן האומר שיש לפתוח את תפילת שמונה עשרה בפסוק "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך", ולסיים את תפילת שמונה עשרה בפסוק "יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך ה' צורי וגואלי"
הראשונים מבארים (רבינו יונה על הרי"ף דף ג ע"א) כי הפסוק "ה' שפתי תפתח...." נאמר בתחילת התפילה שכן פסוק זה דוד המלך אמרו כבקשה שהקב"ה ימחל לו על חטאו שאף חטא שאיננו יכול להתכפר על ידי קרבן בכל זאת יכול להתכפר הוא בתפילה ולכן ביקש דוד המלך שהקב"ה יסייע לו לספר את תהילת ה' בתפילה ושהיא תהיה מקובלת ותכפר לו, וממילא בימנו שאין לנו בהמ"ק ואין אנחנו מקריבין קרבנות נתקן לומר את הפסוק ה' שפתי תפתח כבקשה שתהיה תפלתנו מקובלת ורצויה במקום זבח וקרבן.
כפי שבפתיחת תפילת שמונה עשרה אומרים את הפסוק ה' שפתי תפתח כבקשה שהתפילה תתקבל, כך בסיום תפילת שמונה עשרה אומרים את הפסוק יהיו לרצון כבקשה שהתפילה שנאמרה בפה והבקשות שעלו בלב יהיו כולם מרוצים ומקובלים לפני אדון כל.
עוד מובא בגמרא במסכת ברכות (טז ע"ב – יז ע"א) כי עם סיום שמונה עשר הברכות שנתקנו על ידי קכ' זקנים ונביאים (מגילה יז ע"ב ) הוסיפו האמוראים כחלק מסדר תפילת שמונה עשרה בקשות שונות, אחת מהתפילות היא בקשת אלוקי נצור וכו שאמרה רב המנונא וכפי שנהוג כיום לאומרה בסיום תפילת שמונה עשרה.
עניית קדיש וקדושה באמצע תפילת אלוקי נצור
מן האמור עולה כי תפילת אלוקי נצור הינה אומנם המשך לתפילת שמונה עשרה אך היא איננה נמנית על שמונה עשר הברכות [ולאחר תקנת ולמלשינים, תשע עשר ברכות], לעומת זאת הפסוק ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך, והפסוק יהיו לרצון אמרי פי וכו' הינם חלק מתפילת שמונה עשרה. לאור הדברים יש לעיין האם העומד בתפילת אלוקי נצור רשאי להפסיק בדיבור לצורך עניית קדיש וקדושה.
כתב הרשב"א בתשובה (חלק ז סימן תה) כי לאחר אמירת הפסוק יהיו לרצון וכו' יכול המתפלל להוסיף בקשות פרטיות ככל אשר על ליבו, אך אין למתפלל להפסיק בבקשות פרטיות בין סיום ברכת המברך את עמו ישראל בשלום לאמירת הפסוק יהיו לרצון אמרי פי וכו' וזאת משום שהפסוק יהיו לרצון ... הוא חלק מתפילת שמונה עשרה. לאור האמור פוסק הרשב"א שמותר להפסיק באמצע אלוקי נצור לעניית קדיש וקדושה שכן אלוקי נצור הינה תוספת לתפילת שמונה עשרה לאחר אמירת יהיו לרצון, אך אין להפסיק לצורך עניית קדיש וקדושה בין המברך את עמו ישראל בשלום ליהיו לרצון.
עוד פסק הרשב"א בתשובה אחרת ( ח"א סימן תתז) כי הרגיל להוסיף תחנונים לאחר הפסוק יהיו לרצון ובאמצע אמירת בקשותיו שמע כי שליח הציבור אומר קדיש או קדושה הרי שיש לו להפסיק תחנוניו ולסיים תפילתו בעקירת רגליו לצורך עניית קדיש וקדושה.
לאור דברי הרשב"א נחלקו השולחן ערוך והרמ"א (או"ח סימן קכב סעיף א) מה דינו של הרגיל לומר תחנונים לפני אמירת הפסוק יהיו לרצון וכגון מי שסומך על אמירת יהיו לרצון לאחר תפילת אלוקי נצור ואינו אומר את הפסוק יהיו לרצון מיד לאחר ברכת המברך את עמו ישראל.
לשיטת השולחן ערוך וכפי שמבאר המשנה"ב (או"ח סי' קכב סע"ק ה) לעולם אין להפסיק בין המברך את עמו ישראל בשלום לפסוק יהיו לרצון, אך לשיטת הרמ"א מי שנוהג לומר תחנונים לאחר המברך את עמו ישראל בשלום מבלי לומר את הפסוק יהיו לרצון [וכגון מי שמיד בסיום המברך את עמו ישראל בשלום אומר את תפילת אלוקי נצור] הרי שיהיה לו מותר להפסיק באמצע אלוקי נצור ואמירת התחנונים לצורך עניית קדיש וקדושה.
נוכח מחלוקת השולחן ערוך והרמ"א וכדי לצאת מידי הספק כתב הבאר היטב (או"ח סימן קכב סע"ק א) בשם האחרונים [לחם חמודות, ב"ח, מגן אברהם, הט"ז ופרי חדש], כי טוב יותר לומר יהיו לרצון מיד לאחר המברך את עמו ישראל בשלום ולאחר מכן בסיום אלוקי נצור והבקשות הפרטיות יש לומר שוב את הפסוק יהיו לרצון ובכך יוכל המתפלל באמצע אלוקי נצור והבקשות הפרטיות לענות על קדיש וקדושה.
יצוין כי לעניין עניית אמן של הקל הקדוש ושל שומע תפילה וכן לעניין עניית אמן של ברכת כהנים ושאר דברים שבקדושה באמצע אלוקי נצור ולאחר שאמר את הפסוק יהיו לרצון קיימת מחלוקת בפוסקים ויש להרחיב בדברים שלא במסגרת מאמר זה.
כתב המשנה ברורה (סימן קכב סע"ק ח) "כתב בסדר היום יהיו לרצון וכו' הוא מסוגל לכמה ענינים תחלתו יו"ד וסופו יו"ד תיבותיו יו"ד ויו"ד יודי"ן ויש בו מ"ב אותיות וסודו סוד גדול לכן צריך לאומרו בנחת ולכוין ומועיל הרבה לקבל תפלתו ולא ישוב ריקם. כתב החיי אדם נכון וראוי לכל אדם להתפלל בכל יום ביחוד על צרכיו ופרנסתו ושלא ימוש התורה מפיו וזרעו וזרע זרעו ושיהיו כל יוצאי חלציו עובדי ה' באמת ושלא ימצא ח"ו פסול בזרעו וכל מה שיודע בלבו שצריך לו ואם אינו יודע לדבר צחות בלשה"ק יאמרנה אף בלשון אשכנז רק שיהיה מקירות לבו. וטוב יותר לקבוע תפלות על כל הענינים הצריכים לו אחר שסיים כל הי"ח מלקבעם בברכת שומע תפלה כדי שכשיצטרך לענות קדיש או קדושה יהיה יוכל לענות אחר אמירתו יהיו לרצון לכו"ע:
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה