א. מתחילים לומר בברכה שניה 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בתפילת מוסף של שמיני עצרת (שו"ע)
ב. שם שכח לומר ולא הזכיר מוריד הגשם, רק אמר מוריד הטל כהרגלו – אינו חוזר (שם ס"ה)
ג. אם נזכר קודם סיום הברכה צריך לתקן, וממשיך בבכרה אחר התיקון ולא חוזר לתקן שוב במכלכל חיים. (במשנ"ב ביאר שכל הברכה זו מקומה של ההזכרה)
ד. אם נזכר באמצע עניין, כגון: שאמר ומקיים...ימשיך ויסיים לישני עפר.
ה. אם נזכר לאחר ונאמן אתה אומר מתקן ואומר משיב הרוח וכו’ וחוזר ואמור ונאמן אתה דבעינן מעין החתימה סמוך לחתימה.
ו. אם נזכר לאחר שאמר ברוך אתה ולא הזכיר ה’ – חוזר ומתקן אבל אם נזכר אחר שאמר ה’ אינו חוזר
ז. שכח לומר מוריד הגשם אך לא אמר גם מוריד הטל, חייב לחזור ולהתפלל
ח. היה ראוי להתחיל לומר מוריד הגשם בתחילת חג הסוכות אך שגשמים בחג אינם סימן ברכה, על כן נהגו לאומרם רק לאחר ז’ ימים.
ט. שאלת הגשמים (ותן טל ומטר) נאמרת רק אחר ט"ו ימים מהחג (ז’ חשון) כדי שיגיע הארחון שבישראל שעלה לרגל לביתו ולא יעצרנו גשם.
י. תקנה זו לא בוטלה אחר החורבן – לפי שגם אחר החורבן היו עולים לרגל וכ"כ בספר חסידים (תרל) שרנו האי גאון היה עולה כל שנה מבבל בחג הסוכות והיה מקיף את הר הזיתים בהו"ר ז’ פעמים.