"אני ה' ואין עוד, יוצר אור ובורא חושך, עשה שלום ובורא רע" (ישעיה מה ו-ז)
הפסוק מתאר צמדים של דבר והיפוכו, יוצר אור והיפכו הוא בורא חושך, עושה שלום והיפוכו הוא בורא רע וממילא שמדברי הפסוק עולה כי יחסים שאינם של שלום הינם מוגדרים כמצב של "רע".
מהו הרוע שבאי השלום?
על כך מרחיב הרמב"ם באגרתו במילים הבאות: "אל תשקצו את נפשותיכם במחלוקת המכלה הגוף, הנפש והממון. ראיתי בנים השחירו, משפחות נספו, עיירות נתערערו, קיבוצים נפרדו, חסידים נפסדו, אנשי אמנה אבדו ונכבדים נקלו ונתבזו..."
מדברי הרמב"ם עולה כי מחלוקת פעילה עשויה להביא את הצדדים המעורבים בה לנזקים והפסדים.
מנגד השלום מייצר אווירה טובה וחווית חיים וכדברי חז"ל (מסכת דרך ארץ) "ומי שהוא אוהב שלום ורודף שלום ומקדים שלום ומשיב שלום הקדוש ברוך הוא מורישו העולם הזה והעולם הבא שנאמר וענווים יירשו ארץ והתענגו על רב שלום"
על רקע הקושי שבמחלקות והטוב שיש בשלום, מתקיים הליך של משא מתן ליישוב המחלוקת [או משא ומתן מסחרי], אשר במהלכו הצדדים עשויים להטיח האשמות תוך גילוי קושי נפשי לוותר או למחול.
כחלק מהליך הריפוי של שבר המחלוקת וכאשר המטרה היא להגיע לשלום וליצירת אווירה טובה, יש לתת את האפשרות לצד שכנגד להסביר את עצמו, להצדיק את מעשיו שכן ייתכן שכוונתו לא היתה לפגוע ולא להעכיר את האווירה או להרוס את העסקה המסחרית.
"הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא י טיז)
הרמב"ם (הלכות דעות פרק ו הלכה ו) מבאר את דברי הפסוק במילים הבאות: "כשיחטא איש לאיש, לא ישטמנו וישתוק... אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך."
האור החיים הקדוש מרחיב את ביאור הדברים ומחדד את עניין הוכחת הזולת במילים הבאות: "לא תשנא את אחיך, פירוש אם נסבב מאחיך דבר הגורם לשנאותו, לא תשנאהו בלבבך, אלא בפיך דבר אליו תוכחות על אשר ככה סבב, והוא אומרו הוכח תוכיח את עמיתך ואומרו ולא תשא עליו חטא פירוש לא תחליט בדעתך שמה שנסבב מאחיך ברשע עשאן ועודנו עומד בחטאו עמוס על שכמו אלא תהיה דן אותו לכף זכות ותוכיחנו ועל ידי התוכחה יהיה אחד משני דברים או יתן אמתלא לנעשה ואין חטא או יתחרט על הנעשה וישוב לבל עשות כדבר הזה והרי הוא כריע כאח לך"
מדברי האור החיים עולה כי מי שאכן מבקש את השלום ומי שחפץ לדחות רגשות של שנאה או רגשות קשים שמתפתחים עם פריצת המחלוקת [או הקושי שבביצוע העסקה המסחרית] עליו לתת לזולת הזדמנות להסביר את התנהלותו או הזדמנות לבקש סליחה ולעשות תיקון.
הפשרה הפרקטית, יישוב המחלוקת בדרך של שלום "קר" או ביצוע העסקה המסחרית, הם אינם המטרה העליונה של הליכי המשא ומתן לפשרה, מטרות אלו הן מטרות משנה שיש להן חשיבות אך הם לא חזות הכול, באמצעות מצוות "הוכח תוכיח את עמיתך" ככל שמקיימים אותה כראוי וכנדרש, נועדה כדי לנקות את הרגשות השליליים ולסלק רגשות של שנאה .
יש ללמוד כיצד להציג לצד שכנגד את הכשל שבמעשיו, זו מלאכה קשה הדורשת מיומנות ורגישות גדולה, הטחת ביקורת עלולה להביא תוצאה הפוכה ובמקום אווירה טובה והנחת תשתית לפשרה או לביצוע העסקה, תחושת העוינות תגדל והצגת הכשל תביא לליבוי המחלוקת ולתחושות קשות עוד יותר.
אך מנגד [ועם לימוד הדרך הנכונה להצגת ביקורת שבעז"ה יורחב עליה במאמרים הבאים], יש לתת את הדעת כי במסגרת הליכי משא ומתן, יש לאפשר לצד שכנגד להציג הסבר למעשיו או לבקש מחילה, וזאת מתוך לימוד זכות על הצד שכנגד ומתוך רצון אמיתי לנקות את הרגשות השליליים ולייצר אווירה טובה , תשתית לפשרה ולא חלילה מתוך רצון "לנצח" או להיות "צודק".
לתגובות stern1416@gmail.com