איתא בירושלמי במסכת ברכות (פרק א הלכה א) כי יש לסמוך את ברכת גאל ישראל לתפילת שמונה ואין להפסיק ביניהם.
עניין זה נלמד מסמיכות הפסוק בתהילים "יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך ה' צורי וגואלי" (תהילים פרק יט) לפסוק "יענך ה' ביום צרה" (תהילים פרק כ) המלמד כי לאחר האמירה של ה' צורי וגואלי הקב"ה עונה לנדרש לאדם ומצילו מהצרה שהוא מתפלל עליה.
עניין סמיכת גאולה לתפילה מובא גם בבלי במסכת ברכות (ט ע"ב) כי הותיקין [אנשים ענווים המחבבים את המצוות כביאור רש"י בסוגיה] היו מסיימים את קריאת שמע וחותמים את ברכת גאל ישראל עם הנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפילה של שחר בזמן שהוא יום לכולי עלמא.
בהמשך הסוגיא מביאה הגמרא את עדות ר' יוסי בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים שכל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק באותו היום ומבארים התוספות (ד"ה כל הסומך) כי בוודאי שכולי עלמא סומכים גאולה לתפילה אך עדות ר' יוסי בן אליקים בדבר המעלה וסגולת השמירה מתייחסת למי שסומך גאולה לתפילה כותיקין בשעת הנץ החמה.
עניית אמן על ברכת גאל ישראל של עצמו
לאור דברי הגמרא כי יש לסמוך גאולה לתפילה עולה השאלה האם מותר להפסיק בין גאל ישראל לתפילת שמונה עשרה לצורך עניית אמן אחר ברכת גאל ישראל.
הגמרא במסכת ברכות (מה ע"ב) מקשה סתירה, ברייתא אחת אומרת שהעונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח, וברייתא אחרת אומרת שהעונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה.
מיישבת הגמרא כי אין סתירה בין הברייתות שכן כל אחת מהברייתות עוסקת במקרה שונה. ומבארים הראשונים (רא"ש ברכות פרק ז סימן י, תלמידי רבינו יונה ד"ה דעני) את דברי הגמרא כי עניית אמן אחר סדרה של ברכות כגון אחר ברכת ישתבח החותמת את פסוקי דזמרה או אחר המברך את עמו ישראל בשלום החותמת את תפילת שמונה עשרה או אחר ברכת בונה ירושלים החותמת את סדרת הברכות של ברכת המזון מדאורייתא, הרי שהיא משובחת ויש לענות אמן אחר ברכת עצמו, אך אין לענות אמן אחר ברכה יחידה של עצמו כגון אחר ברכות הנהנין וכדומה.
עוד מבארים הרא"ש והרבינו יונה כי עניית אמן אחר ברכת גאל ישראל של עצמו איננה מוגדרת כהפסק בין גאולה לתפילה שכן עניית האמן הינה חלק מהברכה וממילא שאן באמירתה הפסק.
הרמב"ם (הלכות ברכות פרק א הלכה טז-יח) חולק על הרא"ש והרבינו יונה ומבאר כי אחר שתי ברכות או יותר הסמוכות זו לזו כגון ברכות קריאת שמע של ערבית הסמוכות אחת לשניה יענה אמן בתום ברכתו השנייה, וכמו כן יענה אמן אמר אחר ברכת עצמו של בונה ירושלים בברכת המזון שכן היא הברכה האחרונה של ברכת המזון מדאורייתא, אך על ברכות שאינן סמוכות זו לזו הרי שאין לענות אמן וממילא שאין לענות אמן אחר ברכת גאל ישראל של עצמו.
בעניין זה כתב הבית יוסף (או"ח סי' סז) בשם הזוהר הקדוש כי גם לשיטת הרא"ש והרבינו יונה שיש לענות אמן אחר ברכת עצמו בעת סיום של סדרת ברכות, בכל זאת אחר ברכת גאל ישראל אין לענות אמן ויש להסמיך גאולה לתפילה ללא כל הפסקה ביניהם.
להלכה פסק השולחן ערוך (או"ח סימן סו סעיף ז) את שיטת הרמב"ם ואת דברי הזוהר הקדוש כי אין לענות אמן אחר ברכת גאל ישראל של עצמו משום שיש בכך הפסק ומבואר במשנה ברורה כי אין לענות אמן גם אחר ברכת גאל ישראל של שליח הציבור.
הרמ"א (או"ח סי' סז סעי' ז) מעתיק להלכה את שיטת הרא"ש והרבינו יונה שעניית אמן אחר גאל ישראל איננה נחשבת הפסק.
ומבאר המשנה ברורה (סע"ק לד) כי לשיטת הרמ"א עניית אמן אחר ברכת גאל ישראל של שליח הציבור היא איננה נחשבת כהפסק, אבל עניית אמן אחר ברכת גאל ישראל של עצמו הרי שהיא כן נחשבת כהפסק וזאת משום שהרמ"א באו"ח סימן רטו סעיף א לא ציין את ברכת גאל ישראל כאחת מהברכות של עצמו שיש לענות עליהן אמן.
עניית אמן אחר ברכת גאל ישראל בשבת
הבית יוסף (או"ח סימן קיא) מביא את דברי ההגהות אשר"י (פ"ק דברכות סי' י) כי בשבת אין צורך להסמיך גאולה לתפילה וזאת משום שדין סמיכת גאולה לתפילה נלמד מסמיכות הפסוקים "ה' צורי וגואלי" ו-"יענך ה' ביום צרה" וממילא יום השבת שאינו מוגדר כיום צרה הרי שאין צורך לסמוך בו גאולה לתפילה.
אך בהמשך דבריו כתב הבית יוסף כי נראה שגם בשבת יש לסמוך גאולה לתפילה שכן סמיכות הפסוקים ה צורי וגואלי ויענך ה' ביום צרה הינה רק אסמכתא בעלמא אך עיקר דין סמיכות גאולה לתפילה אינו נלמד מסמיכות הפסוקים הנ"ל וממילא שיש גם בשבת להקפיד שלא יהיה הפסק בין ברכת גאל ישראל לתפילת שמונה עשרה.
הרמ"א (או"ח סי' קיא סעי' א) העתיק להלכה את שיטת ההגהות אשר"י כי בשבת אין צריך לסמוך גאולה לתפילה ,אך סיים את דבריו שטוב להחמיר גם בשבת אם לא במקום שצריך לכך וכגון כדי לענות קדושה, ברכו ואיש"ר (משנה"ב סע"ק ט), ויש לעיין לעניין הלכה למעשה כיצד לנהוג.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה.