ישנם שני סוגי אוכלוסיה שמגיעים לתהליך של אימון אישי: יש שהכול בחייהם 'זורם' נהדר: הם עובדים בעבודה טובה, נהנים ממשכורת מצוינת, משפחתם – נהדרת, אהובים בקהילתם ואהודים בסביבתם. אולם הם מרגישים שהם דורכים על מקום אחד. הם מרגישים שהם מסוגלים ליותר, או לחילופין, הם מרגישים משועממים בעשיה היומיומית שלהם. הם מבקשים משהו חדש ומאתגר.
סוג נוסף היא האוכלוסייה הממוצעת המתמודדת עם קשיי היום יום. אנשים שמרגישים כי משכורתם אינה מספקת אותם, הם רוצים קידום בעבודה ולא יודעים כיצד להשיג אותה; הם מתקשים בהתנהלות בבית או בחוץ, הם רוצים לפתח מיומנויות חדשות, ועוד דוגמאות לרוב. אנשים אלה מגיעים לאימון כדי לדעת וללמוד איך להשיג את מבוקשם.
הצד השווה שבשניהם, הוא דפוסי פעולה (הנובעים גם מדפוסי חשיבה) קבועים ומקובעים המלווים אותם לאורך שנים, אולי כבר מילדותם. הם תמיד חשבו 'בתוך הקופסה' בדרך מסוימת ועל פי זה ביצעו את התהליכים בחייהם. מעולם לא העזו לחשוב אחרת, מה שנקרא בימינו 'לחשוב מחוץ לקופסא'. היציאה מהמסגרת הנפשית הקבועה, היא דרך הגעה למקומות חדשים (וזה מקום המאמן בתהליך, להוביל לשם).
דא עקא, שאנשים פוחדים לאמץ לעצמם, או לפחות לנסות, סוג של חשיבה אחרת שאינה מוכרת להם כמו גם דפוסי פעולה חדשים ולא-מוכרים. כמו רוב מוחלט של בני האדם, הם מעדיפים את המקום המוכר והידוע להם. עניין של נוחות, אולי גם חוסר אומץ.
יוסי ישב אצלי פעם בפגישת אימון. כמדומני שזו הייתה הפגישה שלישית, לאחר שבראשונה הוא דיבר על כשלונו, לפי דבריו, בכמה תחומים בחייו ובשניה ניתחנו אותם. הוא רצה שינוי, אבל לא העז באמת לבצע אותו. עצם הרעיונות החדשניים היו נראים לו מופרכים. "אם תמשיך בדפוס הפעולה שהתנהגת עד היום, תגיע לאן שהגעת עד היום", אמרתי לו. "אם אתה רוצה להגיע למקומות חדשים, תחשוב ממקומות חדשים. הנפש שלך מספיק עשירה כדי לייצר כיווני מחשבה נוספים. פשוט הגיע הזמן שתעיז".
לצאת ממצרים
חז"ל אומרים כי בכל דור ודור (ובגירסת 'בעל התניא' "בכל יום ויום") חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. מצרים זה בדיוק אותו דפוס מחשבה ופעולה מוגבל ומגביל.
כשאדם חש שהוא ב"מצרים", עליו להפעיל את נוהל "יציאת מצרים" האישית שאותה נצטווינו לזכור ולחוות מדי יום ביומו. לא כסיפור היסטורי אלא כחוויה אישית הנחווית מדי יום ביומו.
היציאה ממצרים יש לה הרבה מאוד רבדים ומשמעויות בחיינו; אחד מהם הוא היציאה מהמיצרים והגבולים החשיבתיים כמו גם מדפוסי הפעולה הצרים שמלווים אותנו לאורך השנים. הבעיה היא שאנחנו מונחים עמוק בגלות הפנימית שלנו, וכך המחשבות הן בהתאם. "תנו לי רק 'לגמור את החודש' ואני אהיה מרוצה". "רק שהכול יעבור בשלום, והכול יהיה נהדר". במילה אחת: לשרוד. חיים של שרידוּת במקום חיים של תנופה והצלחה.
כעת, בימי ההכנות לחג הפסח, זה הזמן להחליט לצאת ממצרים – לצאת מאותן מסגרות שמגבילות אותנו ב'מרובע' של קבעון, ולפתוח פתח לחיים טובים יותר. יש לזכור רק, כדי לצאת ממצרים צריכה להיות החלטה בנפש. אלו שלא החליטו כך, נשארו במצרים, ולמרבה הצער – הם היו הרוב...
מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי, סופר ומרצה.
לשאלות, זימון פגישה, הערות בונות והארות: eimunmz@gmail.com