אז מה עושים תכל'ס? - הטור בשבוע שעבר זכה לתהודה רבה ולתגובות מגוונות. אות ועדות למשמעות הנפיצה של נושא ההשמנה ביחוד במגזר שלנו. מכל התגובות בלטה השאלה שחזרה על עצמה כרוטינה: מה עושים? אז ליקטנו עבורכם סט עצות מארגז הכלים של עולמות הפסיכולוגיה.
בפתח הדברים חשוב לזכור: ירידה במשקל קשורה לרכיבים שונים כמו ביולוגיה, הרגלי חיים, תרבות וכדומה. אנו נתמקד בפן הפסיכולוגי.
1. למה אני עושה את זה?
העבודה הפסיכולוגית לצורך ביצור וחיזוק סיכויי ההצלחה של הדיאטה מתחילה בעבודת הכנה.
כפי שראינו בטור הקודם הכוחות המושכים אותנו לעבר אכילה לא בריאה הם מגוונים ועוצמתיים. כח אחד בלבד יכול לעמוד כחומה בצורה נגדם - כח הרצון. אם כך עלינו לאחוז בכוח הרצון ולהציב אותו על נס. לפני שאתם מסתערים על הדיאטה תעצרו רגע ותשקיעו מחשבה והתבוננות עמוקות בשאלה למה אתם רוצים להוריד במשקל? כדי להגיע לתובנה עמוקה באשר לדחף הרצוני שלכם אתם יכולים להיעזר בטכניקת החזרות על השאלה למה. היעזרו בדף ועט ותענו את התשובה הראשונה שעולה לכם בראש: כי אני רוצה להיראות טוב, למשל.
כעת תשאלו את עצמכם שוב ולמה אני רוצה להיראות טוב? וחוזר חלילה. לאחר שלושה או ארבעה פעימות אתם תגיעו לשלב שכבר לא יהיה לכם מה לענות על השאלה וכאן כנראה פגשתם את נקודת הזהב שלכם, הליבה של הרצון והמוטיבציה לרדת במשקל. הנקודה הזאת היא המפתח להצלחת הדיאטה שלכם אז תנצרו אותה היטב בזיכרון ובמחשבות שלכם.
הרצון הוא כח שהבעירה שלו הולכת ודועכת ככל שחולף הזמן. הפתרון לכך הוא להוסיף דלק לבעירת הרצון הפנימי. חשבו על דרכים שיוכלו לתזכר אתכם מידי פעם בצורה חדה ובועטת למה אתם משקיעים את כל האנרגיה והמלחמות היומיות האלה. שיחה עם חבר, תמונה של איך שנראתם פעם, וכדומה- הם כמו מחתה שיכולה להזיז את הגחלים ולהבעיר בהם את האש מחדש.
2. הילחם או ברח
המערכות הביולוגיות שלנו מכוונות לפעול בשתי תצורות. הראשונה: המערכת הסימפטית. המוח מתפעל את המערכת הסימפטית שאחראית על התנהלות הגוף בצורה שגרתית, כאשר הכל מתנהל על מי מנוחות. השניה: המערכת הפרה סימפטית שאחראית על הובלת הגוף בזמנים של סכנה כשאיום מרחף על ראשינו. על קצה המזלג, בזמנים של סטרס ולחץ המח נדרש לספק דם לצרכים הקריטיים כנגד הסכנה ואינו פנוי לעסוק ביעול תהליכי העיכול וחילוף החומרים בתאי הגוף. מה שגורר עליה במשקל ואגירת שומנים שאינם מצליחים להתפרק כראוי.
כאן עולה החשיבות הרבה של נחת ושלוות נפש בתקופת הדיאטה – אנשים רבים שניגשים לדיאטה מתוך תסכול ולחץ דוקא עלולים בשל הסטרט שהם יוצרים בגוף למנוע את הירידה במשקל. לעומתם דווקא אנשים שניגשים לדיאטה מתוך חופש ורצון אותנטי לשנות לטובה את חייהם, חווים את הדיאטה כדבר רגוע ונעים ועוזרים בכך לתהליכי חילוף החומרים בתא. מיינדפולנס, שיחת חברים, שינה טובה או כל דבר אחר שיגרום לכם להרגיש רגועים ונינוחים יאיצו את שריפת השומנים וקצב חילוף החומרים.
3. רשמו לעצמכם דו"ח
המתודה הבסיסית של הדיאטה גורסת כי כדי לרדת במשקל 'יש לשרוף יותר קלוריות ממה שאתם מכניסים לגוף מידי יום'. אולם, בספרות הרפואית מתועד מקרה בו אישה הגיעה לרופא והתלוננה על כך שלמרות המדידות הקפדניות שלה והעובדה שהיא שורפת יותר מהכמות שהיא אוכלת לא ניכרת אצלה כל ירידה במשקל. בהתחלה ניסה הרופא להסביר לה בעדינות שהדבר אינו אפשרי, והטענה שלה עומדת בסתירה לכל המידע המחקרי בתחום. אך לאחר שהיא המשיכה להתעקש ולהחזיק בעמדתה, הרופא הסתקרן וביקש לבדוק את העניין. הוא ערך איתה מחקר כפול: היא הייתה צריכה לתעד כל מה שהיא מכניסה לפה, ובמקביל הוא תיעד את כל המזון שהיא צרכה באמצעים אובייקטיבים: התוצאה הייתה מדהימה- הפערים בין הכמויות שהאשה צרכה לכמות שהיא חשבה שהיא צורכת היו אדירים ויצרו את המחסום שמנע ממנה את הירידה במשקל.
המסר הפסיכולוגי שלנו מהסיפור הזה הוא אחד: עלינו ליצור מודעות למערכי צריכת המזון שלנו. לצערינו, הפחמימה והסוכרים נמצאים בכל מקום סביבנו, מה שגורם לאכילה הספונטנית שלנו לאגור משקל עודף בהעדר שימת הלב. הפתרון: ניטור ומעקב אחרי צריכת מזון שלנו על ידי רישום בטבלאות של כל מה שנכנס לפה. כך כל מאכל מקבל את הכבוד ושימת הלב הראויה לו לטוב ולמוטב.
אותו עיקרון של מודעות יכול להיבנות גם בדרך נוספת באמצעות שקילה קבועה מידי שבוע שמציבה לנו תמונת ראי ומודעות מלאה למצב ללא כחל ושרק.
4. ידע הוא כוח
תהליך העיכול של המזון מתחיל עוד לפני שהמזון נכנס לגופנו, מיד כשהמח קולט את המאכל הוא משדר באמצעות המערכת ההורמונלית פקודה לבלוטות הרוק להתחיל ולהפריש נוזלי פה וקבה שאמורים לסייע בתהליך עיבוד המזון. אולם לנו יש אפשרות להשפיע על מערך העיכול שלנו עוד שלב אחד לפני התהליך הפיזי.
סיפור שואה מפורסם ומזעזע, עוסק בחבורת יהודים במחנות הנאצים שהגיעו לסף מוות בגלל משטר הרעב שהנהיגו הצוררים במחנה. בעוד ששאר היהודים במקום נפחו את נשמתם בזה אחר זה, אותה חבורה הצליחה לשמור על עצמה ולשרוד את הרעב המכפיר. הקצינים הנאצים שמו לב 'לתופעה המשונה' והחלו לעקוב אחרי אותה חבורה. התגלית שלהם הייתה מדהימה – בני אותה חבורה נהגו לקיים את הארוחות שלהם בצורה משותפת, כשבמרכזה היה אחד החברים שהיה רופא במקצועו עומד ומסביר להם על כל פירור לחם וטיפת חמאה מה ערכי התזונה שלו וכמה סגולות רפואיות אדירות טמונות בו. הסוף המר של הסיפור הוא הריגתו של הרופא בידי בני העוולה. בעקבותיו התפרקה החבורה ובניה החלו למות על קידוש ה' בזה אחר זה ה"י.
המסקנה שאפשר לחלץ מהסיפור הקשה הזה חדה כתער: תהליך העיכול אינו ביולוגי בלבד, ישנה חשיבות רבה גם להלך הרוח, המחשבה והריכוז שאנו נותנים למזון שאנו צורכים. הרעיון היישומי שנובע מכך כפול: ראשית כדי לייעל במקסימום את תהליכי העיכול מוטב שנלמד ונכיר את אבות המזון והשפעתם על גופינו, הידיעה עצמה היא כלי רב עוצמה שגם עוזרת לנו למיין את צריכת המזון שלנו כראוי. מעבר לכך, אנו למדים על החשיבות במתן כבוד לכל ארוחה והמזון שאנו צורכים, על החשיבות להתרכז באכילה ובצמצום של הסחות דעות כמו טלפונים ועיתונים שמקהים את תחושת השובע והיעילות של תהליך העיכול ובעיקר לעצור רגע ולחשוב על כל מה שנכנס לפה.
לברך על המזון
כיהודים אנו מורגלים לתת כבוד לכל מה שנכנס לפינו. ברכות הנהנין לפני ואחרי כל ארוחה הם כמו תחנות עגינה שמזכירות לנו לעצור רגע ולהפעיל את מערכת הכרת הטוב על הברכה והשפע האלוקיים שזכינו אליהם. כל שניתן לנו זה כדי לייעל ולשכלל את הרגלי צריכת המזון שלנו הוא להוסיף לאותה עצירה שלב נוסף של התבוננות באבות המזון והערכים התזונתיים שהם מוענקים לנו מידיו של הבורא.
אם אנו צריכים לסכם את הטור בשורה אחת, נראה שהמשוואה הפסיכולוגית לירידה במשקל כוללת ארבע תחנות: מודעות, שלווה, רצון ומחשבה. ככל שתשקיעו יותר בטיפוח כל אחת מהתחנות האלו אנו מאמינים שתראו תוצאות טובות ובריאות יותר. אז שיהיה בהצלחה.