קשה עד בלתי אפשרי לנתק את חוט המחשבה מהאווירה הפוליטית הדרמטית והטעונה איתה אנו מגיעים אל חג הפסח תשפ"ה.
הפילוג והשיסוי בין שני המחנות הפוליטיים המרכזיים בישראל - מגיעים אל נקודת רתיחה, כולל איום במשבר חוקתי או התעלמות של צד אחד באופן מובהק מהצד הנגדי, עד כדי ניתוק ומשבר אמון קיצוני בין המערכות השונות המנהלות את המדינה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אך לצד זאת, בחג הפסח כמו גם בהגדה עצמה - ישנם מסרים של ריכוך, יצירת גשר של ביטוי ווגם הרב המבט של תקווה שמגיע לשיאו בהכרזה על לשנה הבאה בירושלים הבנויה.
למעשה, הכל פוליטי
מאורע יציאת מצרים של העם היהודי - שהתרחש לפי חישוב דברי הגמרא, לפני שלושת אלפים שלוש מאות שלושים ושבע שנים, בשנת 2448 לבריאת העולם (500 שנים אחרי לידת אברהם אבינו) - נחשב בעיני כל אומות העולם מאז ועד היום כאירוע הפוליטי והמדיני המשמעותי ביותר בתולדות האנושות.
מדובר על עם שלם שיוצא מעבדות לחירות אחרי שהיה משועבד באכזריות קיצונית תחת מגפי השלטון של עם מדכא ומשפיל כמו המצרים.
מאז ועד היום, הרבה מאוד עמים ותרבויות שביקשו להסיר מעצמם את כבלי העבר, השעבוד והעוני, ולצאת מאפילה לאורה - השתמשו ביציאה של העם היהודי ממצרים כמושג לחיקוי.
ולהמחשה - כאשר העם השחור באמריקה הקדומה ביקש עצמאות וזכויות אזרח - יציאת מצרים של היהודים הייתה מקור ההשראה והמופת לכך.
במרכז ההגדה נמצא פרק מעניין ומעורר השראה עצומה - ארבעה בנים מתכנסים אל שולחן אחד - בגלל זיכרון אחד של יציאת מצרים, ומנסים לפענח כל אחד בדרכו את פשרו של ליל הסדר.
החכם, אינו שואל או מטיח אלא מביע התעניינות מעשית. הרשע גם הוא, אינו מתעלם אלא מתריס בדרכו. ייתכן שלהקהות את שיניו יהיה המהלך שיחזיר אותו למוטב.
התם - זקוק למתווה והדרכה, ואילו זה שאינו יודע לשאול מייצג את מי שהיה שמח להיות בעניינים למרות המרחק המנטאלי הרב.
באופן חריג - בעל ההגדה נותן מקום של כבוד גם אם בהסתייגות, לאותו בן רשע - שמתריס מול קיומו של המנהג העתיק.
ובשורה התחתונה, אותם ארבעה בנים שהתאחדו אל שולחן סדר אחד מהווים נקודת מפנה מול המחלוקת והפילוג הפוליטי שאינו נגמר כבר אלפי שנים בעם היהודי.
הזירה הפוליטית - השזורה כל כך ביציאת מצרים ויצירת האומה היהודית - בוערת ומפולגת מול התלאות המשפטיות וכיפופי הידיים אחרי מלחמה עקובה מדממת בה גורלם של עשרות חטופים עדיין לוטה בערפל.
שרשרת הדורות חזקה מכל תופעה עכשווית חזקה ככל שתהיה, ולצד חילוקי הדעות יש מסר של תקווה, מהדהד ואינו מרפה - עד סיום ההגדה.
אבל במבט בוחן יותר, אולי נוכל לומר כנגד ארבעה ישראלים, דיברה המציאות הישראלית העכשווית.
הישראלי הקואליציוני
מה העדות והחוקים? למרות כל האתגרים והחריקות, וכמובן מול האירועים המדממים של מחדלי השביע לאוקטובר ומתקפת החמאס, הממשלה הזו היא הכי מוצלחת שיכולה היתה להיות מכל הבחינות, השרים החזקים והעוצמתיים בממשלה עושים שינוי, משאירים חותם, שלא לדבר על ראש הממשלה עצמו שחותר להישגים מדיניים כמו הסכמי אברהם ונורמליזציה לצד ניצחון מוחלט והשבת החטופים - דבר שנכפה עליו בגלל המלחמה הזוועתית שפרצה מול חמאס וחיזבאללה.
הרי אי אפשר להתעלם מהשינוי המבורך ורה הארגון שעושה השר איתמר בן גביר במשטרה, וגם אי אפשר להישאר אדישים מול המאבק הצודק של שר המשפטים יריב לוין שעובד קשה יחד עם חה"כ שמחה רוטמן יו"ר ועדת החוקה ושאר השותפים הגלויים והסמויים, כדי לחולל פה רפורמה משפטית שתעשה טוב לכל העם היושב בציון.
גם מסע הרדיפה של גורמי האכיפה והחקירה נגד סביבת ראש הממשלה - יתברר כפייק ניוז והמצאת פרשיות סרק שמטרתם לפגוע בממשלת הימין הרחבה.
אמרו שהממשלה תיפול בגלל התקציב או חילוקי הדעות בקואליציה, והנה - התקציב עבר והממשלה יציבה מאי פעם עם סיכוי לא רע להשלמת הקדנציה במלואה.
הישראלי האופוזיציוני
מה העבודה הזאת לכם?! ראש הממשלה והשרים שנאמנים לו, מנהלים מצגת של אחיזת עיניים ומארג שקרים. כל מה שהממשלה הזו עושה ופועלת בשבילו הוא לשרוד עוד ועוד מבלי להשיג תוצאות. עשרות חטופים עדיין כלואים בשבי האכזרי של חמאס ואף אחד לא יודע מה עולה בגורלם המר, גם המלחמה רחוקה מלהסתיים ואין תכנית מסודרת ליום שאחרי, בינתיים יוקר המחיה עולה ומחמיר והאזרחים הפשוטים נאנקים תחת הסבל.
הפרשיות והחשדות נגד סביבת ראש הממשלה והשר בן גביר, לצד העדויות שנותן ראש הממשלה במשפט הפלילי שמתנהל נגדו - מובילים אותנו למסקנה שלא דאגת העם והאזרח הקטן מונחת בפני מקבלי ההחלטות אלא רצון וצורך לשרוד פוליטית עד הגל הבא
הרפורמה המשפטית אינה ברורה וחסרת תוחלת, כמו גם המציאות שבה השר בן גביר ממנה מפכ"ל כלבבו בצלמו ודמותו ואנשיו מחלקים נשק לפי אמות מידה מעוותות, מובילה למסקנה שכל העסק בקריסה, ועוד לא דיברנו על פרשת קטאר גייט שם יועציו של ראש הממשלה עצמו מסובכים עד מעל הראש בחשדות חמורים.
הישראלי התמים
מה זאת? - קשה עד בלתי אפשרי להבין לאן צועדת הממשלה והאם היא רעה או טובה, מצד אחד חיזוק הקשר עם ארה"ב מוביל לסיוע ענק בסדר גודל ביטחוני וכלכלי ומצד שני מחויבות מוזרה לאינטרסים האמריקנים וכניעה לגחמות של הנשיא דונלד טראמפ בנושא איראן ורצועת עזה.
מצד אחד הצהרות לוחמניות על שערי הגיהנום ולחץ צבאי כבד על חמאס ומצד שני קיפאון במגעים לעסקה.
מצד אחד דיבורים על משילות ועל ריבונות לאומית ואחריות ממשלתית, ומצד שני, חוסר יכולת או רצון להדיח באמת את ראש השב"כ ולהציב לו מחליף רציני וראוי, כמו גם אתגר לא ברור מול היועצת המשפטית לממשלה שאינה מוחלפת למרות כל הפיצוצים והמריבות עם השרים.
מצד אחד, העברת תקציב ענק, הגדול ביותר שהיה, עם הבטחות והתחייבויות לעזור לחלש ולנזקק ומצד שני יוקר מחיה שמטפס ומטפס ללא הגבלה.
הישראלי - שאינו יודע לבחור
את פתח לו… - אין לו באמת מושג מה עושה הממשלה, הרי כל הפוליטיקאים דואגים לעצמם, צריך להחליף את כולם, אבל אין באמת אלטרנטיבה שלטונית, הכל מנוהל על ידי אינטרסים של ארה"ב או דיפ סטייט, או מערכת המשפט או בעלי ההון והשלטון.
אין במי לתמוך באמת, הרי ראש הממשלה עצמו לא חשב מחוץ לקופסה ואפילו היה שבוי בקונספציה של לפני המלחמה, ומצד שני הוא הכי טוב שמתקדם לניצחון על ארגוני הטרור. לא יודע מה לחשוב.
אי אפשר לדעת מה באמת היה בפרשת קטאר וכמה יועצי ראש הממשלה מעורבים, ואולי בכלל האמת היא איפשהו באמצע?
• • •
ארבעת האזרחים הם בעצם ארבעת הבנים מהם מורכבת ההגדה הנוכחית.
אותם ארבעה בנים שהתאחדו אל שולחן סדר אחד מהווים נקודת מפנה מול המחלוקת והפילוג הפוליטי שאינו נגמר כבר אלפי שנים בעם היהודי.
כתיבת ההגדה לפני מאות רבות בשנים עם אותו נוסח כמעט מדויק המצוי בידינו היום מהווים הוכחה לאותה התלבטות מוסרית, ערכית ותרבותית שמלווה את העם היהודי מאז היותו לעם.
המציאות לפיה אנו מתייחסים לטיעוניו של הרשע כמו אל החכם גם אם בקשיחות, מהווה את התקווה לכך שניתן לאחד את כל שכבות העם המפולג היושב במדינה הכי לא רגועה בעולם - ארץ ישראל.
הכלת הבנים כסימן לחירות חינוכית
חג הפסח מסמל במהותו את החירות, היציאה לחופש ואור מהחושך והקיבעון - ומכאן גם עולה התשובה, מה עניין ארבעת הבנים להגדה, ולפי דברינו ההסבר הוא נעים לאוזן החינוכית - מטרתנו להכיל בתוך השיח של ההגדה ויציאת מצרים, את מגוון הדעות והגישות בתוכנו.
כאשר אנו מבינים שיש מקרים בהם, למרות חילוקי הדעות והצורך להקהות את שיני הצד הנגדי, יש עדיין מקום להזכיר את הבן הפחות חכם - שוב ושוב מדי שנה, משמע אנו בוחרים בחירות מחשבתית, ביכולת הכלה והקשבה - גם אם היא קשה.
ארבעה בנים המסמלים את הבדלי הגישות, מתכנסים אל שולחן אחד ומהווים את הקונפליקט לצד ההקשבה והיכולת לשנות את החברה
רק גישה כזאת שיודעת להכיל - תוביל בעזרת השם לחירות אמיתית וגאולה של הרוח היהודית.
התקווה - לשנה הבאה בירושלים
בסיום אמירת ההגדה, לא די לנו בזה שהדהדנו סיפור וסיקרנו את הנס שהיה בימים ההם בזמן הזה, לצד ההבחנה בין בן לבן עלינו לאחוז בתקווה ולהאמין בברכה של "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" כי הרי העבדות, השעבוד לפוליטיקה ולריצוי החברתי - לא נעלמו ביציאה ממצרים, אולי אפילו להיפך, הם מתגברים ככל שהשיח הנוקב מחריף ומתחזק.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
רק אם נכיר בכך - נוכל להאמין ביתר שאת ולקוות לגאולה אמיתית ושלימה. במהרה בימינו.
חג כשר ושמח.