הפתגם העממי שמקורו בדברי חכמינו גורס כי כל 'ההתחלות קשות'. בימים אלו בהם כולנו מייחלים לנחת ושגרה, אנו מוצאים עצמנו לפתע דווקא מתעמתים עמה.זהו הפחד של החזרה לשגרה. עם שוך ימי הפסח האביביים ותום תקופת 'בין הזמנים' אנו פוגשים את אותו קושי מוכר שחוזר על עצמו שוב ושוב לפי מקצבי לוח השנה של תקופת החזרה לשגרה.
שוב מתמלאים תחנות האוטובוסים בבחורי ישיבה סמוקי הלחיים הנגררים בהתרגשות לצד מזוודות גדולות מימדים ושקיות עמוסות במגדנות.
וכך כולנו אברכי כולל לצד עקרות בית בעלי מלאכה לצד תינוקות של בית רבן נדרשים לשוב אל הבסיס המונטוני של החיים. דבק הדורש ניהול של שגרת יום חדגונית ותובענית. השעונים המעוררים נעים אחורה לכיוון זריחת השמש. וכל אחד מאיתנו נערך למפגש חדש-ישן עם קוויה הנוקשים של המסגרת על שלל מחויבויותיה, איש איש בעניינו ובתפקידו. כל אחד מאיתנו השאיר מאחוריו חבילה של משימות , הספקים ויעדים וכעת הוא ניגש אליהם מחדש , מפשיל שרוולים ומנער את האבק מעליהם כדי להמשיך במסעו האישי.
אנשים שונים – תגובות שונות
לאחר רצף ארוך של הפסקה, המפגש המחודש עם מטלות היום יום עלול לערבב קשת שונה ומגוונת של רגשות. ציפייה מהולה בחשש ושמחה מהולה בעצב. החזרה לשגרה היא שינוי מבורך אך היא עלולה לטמון בחובה גם אתגרים רגשיים שונים.
התקדמות כרוכה בהכרח עם שינוי. שינוי הוא גורר עמו בהכרח יציאה מהמקום הבטוח ומהאיזון הטבעי שלנו.
ברגע בו המח קולט שאנו מתקרבים לסביבה חדשה ולא מוכרת הוא מנווט את כל המערכות מחדש כדי שיוכלו להסתגל לתנאים החדשים, החושים שלנו מתחדדים כתוצאה מכך ומפלס המתח בגוף עולה. כך נוכל לזהות סכנות חדשות ולהיות מסוגלים להתמודד עמם בצורה נאותה. זאת תגובה פיזיולוגית ונפשית טבעית ותקינה שרלוונטית כמובן גם לחזרה שלנו למסלולי השגרה שדורשת מאיתנו איפוס מערכות ויציאה מחודשת לדרך הישנה והמוכרת.
בנוסף למתח שנובע מהשינוי. יש גם רכיב של פרידה שנוכח בחוויה. אנשים, אירועים ומקומות שליוו אותנו במשך תקופה משמעותית חוזרים כל אחד למקומו ולענייניו.
אולם אצל חלקנו הסיפור נעשה מורכב עוד יותר. לא כולם השאירו אחריהם שגרה רציפה נעימה ובטוחה, רבים מאיתנו ציפו לתקופת בין הזמנים כאוויר לנשימה בעקבות לחצים ומשברים שהיו בלתי נפרדים מהשגרה היומיומית, כעת הם שוב נדרשים לפגוש את אותם אתגרים, לחזור ולהתמודד אתם מחדש. עבורם משקל המצוקה והמסה הקריטית של המתח יהיו גבוהים בהרבה מהממוצע.
מנגנון אלמנטרי
למעשה, השגרה היא מנגנון הטבוע בנו והכרחי לניהול חיים בריאים ושלווים. מחקרים מצביעים על כך שילד הגדל ללא מסגרת וסמכות המספקים בעבורו את מילוי צרכיו הרגשיים והפיזיים בצורה עקבית וסדירה, ניכרת אצלו פגיעה משמעותית בהתפתחות הנפשית והרגשית.
אז מה עושים?
השמש שוקעת ואתם צריכים לעלות על האוטובוס בדרך לישיבה ומצב רוח קודר נופל עליכם. דבר ראשון קחו אוויר, אתם לא לבד. הזכירו לעצמכם שמדובר בקושי טבעי ואנושי שכולנו חווים בווליום כזה או אחר. יש חשיבות גדולה בהבנה של מורכבות הרגש וממה הוא נובע, לשם כך תוכלו להשתמש בשורות של הקטע הקודם כדי לקבל כיוון ולנסות לגבש עם עצמכם הבנה אודות מה שעובר עליכם.
נקודה נוספת שיכולה לעזור ולהקל על מצב הרוח היא ההבנה שאנו לא יודעים להעריך נכון את השפעת האירועים על הרגשות שלנו. מחקרים רבים הראו מסקנה חד משמעית: אנשים שנדרשו לשער את מצב הרוח שיפקוד אותם בעקבות אירוע כלשהו שגו לטוב ולמוטב. המוח, הגוף והנפש מושתתים על מערכת איזון שנועדה להחזיר אותנו תמיד למצב הבסיס שלנו. גם זכיה בפיס לא הופכת אותנו למאושרים, ולהפך, גם אירועים קשים (שלא נמשכים לאורך זמן רב) נותנים את אותותיהם על החוויה הרגשית לזמן מוגבל.
מבחוץ כשאנו מנסים להעריך את החיבור שלנו לשגרה היא עלולה להיראות אפרורית, משעממת ועמוסה בקשיים. אך כשנמצאים בתוך החוויה הכל משתנה ומקבל פרספקטיבה עשירה ומגוונת יותר.
לבסוף חשוב להזכיר לעצמנו את הרעיון של 'אדם לעמל יולד'. הדרך שלנו לממש יעדים לפתח את עצמנו ולקיים את היעוד לשמו נשלחנו לעולם נסללת דווקא בשגרה. המסגרת והתבניות שחוזרות על עצמם יום אחרי יום הם הכלים אליהם אנו יכולים להוסיף שכבה על שכבה של התקדמות והצלחה. יום מתחבר ליום וחודש לחודש עד שאפשר להסתכל אחורה בסיפוק ועושר עצמי מכל מה שבנינו והספקנו.
סוד השזירה
היהדות דורשת מאיתנו לחבר את האור הגדול של ימי החגים עם הרצף הטבעי של חיי המעשה. זהו סודה של היהדות שאומנת על השזירה בין קודש וחול. החוכמה האמיתית היא לדעת לבנות את הגשר בין זמנים של רוממות והתקדשות לבין חיי החולין. שבתות וחגים נועדו להטעין אותנו בסחורה אותה נוכל לפרוק כשנחזור לחיי היום יום. כך אנו לא מדחיקים את הגעגוע לימים הגדולים אלא מביאים להם ייצוג בימי החולין.
מצוות ספירת העומר מדגימה את המודל האידיאלי למינוף נאות של ימי השגרה. אנו לא סופרים דברים שאינם ברי חשיבות עצומה עבורנו, התורה אומרת לנו כי כל יום הוא עולם מלא ולכן יש חובה לספור אותו, מעניין לשים לב כי ספירת העומר אינה נעשית במספרים סידורים (היום יום ארבעה עשר) אלא במספרים מצטברים (היום ארבעה עשר יום). טמון בכך סוד גדול, דוקא ימי שגרה עקביים שחוזרים על עצמם שוב ושוב הולכים ומצטברים ויכולים יחד לחבור למסה קריטית של בניה ושכלול. התורה מעבירה לנו מסר: המבוא לאירוע הגדול של מתן תורה אינו יכול להיעשות ישירות מהימים המרוממים של חג הפסח אלא הוא דורש את העבודה הפנימית שנעשית דווקא בימי החולין של ספירת העומר.