אחד הדברים הראשונים שכל תינוק עושה לאחר הלידה הוא לשאול ולחקור. בהתחלה החקירה נעשית אף בלי מילים, מתוך תנועות גוף, מישוש ידיים ודרך העיניים. ככל שהתינוק גדל ולומד לדבר הוא מתחיל לשאול שאלות, תחילה באופן ישיר ופשוט כשעם השנים השאלות נעשות מורכבות יותר ויותר.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
האפשרות לשאול ולחקור היא אבן יסוד בחינוך, מי לא מכיר את החלק שאולי הוא המפורסם ביותר מההגדה של פסח, 'כנגד ארבעה בנים דברה תורה', קטע שכל כולו עוסק בצורה שבא עלינו לענות על שאלות ולעורר עניין אצל הילדים. ביהדות יש ספרים לרוב, כבר מתקופות מוקדמות ביותר, שכל תכליתם היא 'שאלות ותשובות', בין אם זה יחידים ובין קהילות, כולם באים וקושייתם בפיהם. גם בתלמוד בבלי מבני הסוגיות הוא כשאלה ותשובה. אין דבר שמחדד טוב יותר את ההבנה של התשובה כמו ניסוח ברור של שאלה, זו צורת הלמידה שהוכיחה עצמה והעמידה דורות על גבי דורות של יהודים שהיו חכמים משכילים ונבונים, יודעי ספר ויראי אלוקים. כל שאלה זוכה לייחס, גם שאלות קשות נידונו ונמצא להן מענה ראוי.
לאחר שנשאלת השאלה, דבר נוסף הוא היכולת להעביר את הידע הנדרש, בין בתשובה בעל פה או בכתב. לפעמים, גם כשהתשובה ידועה לאדם שנשאל, אם אין ביכולתו כלים להביע את מה שהוא חושב אזי המידע לא יוכל לעבור הלאה, תנאי חשוב מאוד בכל למידה הוא יכולת ההסבר. בשם ר' חיים מבריסק אומרים שתנאי נוסף להסבר רהוט הוא הבנה מעמיקה ואם ראית אדם שלא יודע להתבטא בצורה ברורה תדע שלא הבין את הדברים לעומק.
השבוע שוחחתי עם הפרופסור דן אריאלי, מהחוקרים המובילים בעולם בתחום הכלכלה ההתנהגותית והפסיכולוגיה החברתית, דן משמש כפרופסור באוניברסיטת דיוק וכפרופסור אורח במוסדות אקדמיים מובילים נוספים. ספריו, שתורגמו ליותר מ-45 שפות, הפכו לרבי מכר בינלאומיים, כשהבולט שבהם "לא רציונלי ולא במקרה" נמכר במיליוני עותקים. אריאלי ייסד מספר חברות סטארט-אפ והוא מהחוקרים המצוטטים ביותר בתחומו. מחקריו פורצי הדרך על קבלת החלטות והתנהגות אנושית זיכו אותו בפרסים רבים, והוא נחשב למי שהצליח להנגיש את המחקר האקדמי המורכב לקהל הרחב. הרצאת ה-TED שלו זכתה למיליוני צפיות, והוא נחשב לאחד המרצים המבוקשים בעולם בתחומו. כיום, לצד עבודתו האקדמית, אריאלי מייעץ לממשלות וארגונים ברחבי העולם בנושאי התנהגות וקבלת החלטות. בקשתי לשמוע ממנו כיצד החל את דרכו בתחום, איך מחקר יכול להיות רלוונטי לאדם מן השורה שלא היה מעולם במעבדה, ומה התובנות שעלו אצלו עם השנים.
"כל מחקר הוא כמו פיענוח של חידה"
אשמח בהתחלה לשמוע איך הגעת לתחומים אותם אתה חוקר?
"הכל התחיל מאירוע דרמטי בחיי, כשהייתי בתיכון באחד מהמפגשים של תנועת הנוער בה הייתי חבר נפצעתי באורח קשה מפצצת תאורה שהשלכנו למדורה, כתוצאה מכך חומר כימי שהיה בתוכה התפוצץ לידי ונכוותי בכשבעים אחוז מהגוף, לאחר מכן אושפזתי לכמעט שלוש שנים בבית חולים. כתוצאה מכך איבדתי את היכולת להשתמש בידיים, ביד אחת מאוד וביד השניה פחות אבל גם כן בצורה שפגעה ביכולת להשתמש בה.
"היום בעקבות מה שקרה לא צומח לי זקן בחצי מהפנים, הסיבה לכך היא שבחצי מהפנים שלי יש צלקות מהכוויות ולא צומח שם שיער. בהתחלה הייתי מתגלח וזה לא היה ניכר, אך לאחר שהלכתי חודש בשביל ישראל ולא התגלחתי צמח לי הזקן בחצי הפנים, אני חשבתי לגלח אותו כפי שהייתי רגיל אבל היו אנשים רבים שהודו לי על כך שאני מגדל חצי זקן, אלו אנשים בעלי פציעות שבמשך שנים הסתירו אותם ככל שיכלו וכשהם ראו שאני לא מתבייש בחצי הזקן שלי זה חיזק אותם לעשות אותו הדבר בעצמם ולהשלים עם המצב אליו הם נקלעו. סיבה נוספת היא שגיליתי לאחר כמה חודשים שהגידול של הזקן שלי עזר לי הרבה לקבלה עצמית, בכל פעם שהייתי מתגלח זה היה למעשה 'להחביא את הפגמים', להסתיר את חוסר הסימטריה שיש לי, וכשגידלתי זקן היה זה אקט של השלמה וקבלה עצמית שהיה תהליך בריא עבורי.
"בעקבות הפציעה העדפתי ללמוד פיזיקה ומתמטיקה כשאני חושב לעצמי שבתחומי הידע האלו לא אצטרך להשתמש בידיים שלי אבל גיליתי שזה לא נכון. בהתחלה היה מישהו שעזר לי לכתוב בלימודים אבל עדיין הצורה הזו הייתה קשה לי ולא נוחה, בשנה השנייה ללימודי בקשתי שירשמו אותי לתחום אחר, אני רציתי פילוסופיה ובסופו של דבר רשמו אותי ללימודי פילוסופיה ופסיכולוגיה, שם קיוויתי שאכן אוכל לא להשתמש בידיים יותר מידי".
אתה מתכוון לשימוש בידיים בכתיבה בעיקר, נכון?
"נכון, אבל יש לי קושי גם בדברים נוספים, כל פעולה מוטורית עדינה קשה לי, זה בא לידי ביטוי גם בקיפול כביסה ששם נדרשת פעולה עם האצבעות. גם פעולות שמפעילות לחץ על היד קשות לי, כמו לשאת משהו כבד. יש גם כאבים שמושפעים מקור וחום, כשבחוץ יש טמפרטורות גבוהות או נמוכות זה קשה לעור, בגלל שבחלקים עם הכוויות אין לי את היכולת להזיע וזה גורם לרגישות גבוהה בעור".
במשך השנים פרסמת ספרים רבים, איך היה תהליך הכתיבה שלהם לאור הכאבים שתארת?
"אני משתמש בכמה טכניקות שונות, לפעמים אני מקריא חלק למזכירה שלי והיא מקלידה, לפעמים אני משתמש בתוכנות שמתמללות את מה שאני אומר ולפעמים אני גם מקליד בעצמי".
ולמה לא רק לעבוד עם תוכנות תמלול?
"זאת דרך לא קלה, זה מאוד שונה. למשל קשה מאוד לערוך ככה את החומר, גם בנוסף קורה שצריך לחשוב לעומק לפני שכותבים משהו ובתמלול זה לא נוח, לכן אני מעדיף להשתמש בדרכים נוספות.
"יש גם משהו מיוחד בכתיבה שלא קיים בדיבור, הקצב שונה, וכאמור אפשרי לעשות שינויים בקלות רבה יותר".
ואיך קצב הכתיבה שלך? אתה כותב על בסיס יומיומי?
"קודם כל, באופן כללי העולם היום מצריך הרבה יותר כתיבה מבעבר, התקשורת נעשית דרך כתיבה. כל האפשרויות תקשורת כמו אימיילים וכדומה זה דבר מטורף, אתה יכול ליצור קשר עם כל אדם מכל מקום בקלות שלא היתה כמוה.
"דבר שני, העולם התמלא בבירוקרטיה, כל הליך דורש טפסים רבים, בוודאי בתחום המחקר. הייתה עלייה בבירוקרטיה בעקבות מגפת הקורונה כשדברים רבים החלו להיעשות מרחוק.
"דבר נוסף שגרם לזה הוא חוק הפרטיות. אתן לך דוגמה לזה, אני עובד גם כן באוניברסיטת דיוק ועשינו שם מחקר על בנק קטן בשמורה אינדיאנית, באותו המקום הייתה אבטלה קשה, היא עמדה על למעלה מ-90%. הסיבות הן שהם רחוקים מאה עשרים ק"מ מהעיר הכי קרובה, עד שהם יסעו ויחזרו למקומות עבודה יקח זמן רב ואין תחבורה ציבורית והעלות של נסיעה ברכב גבוהה, הכל ממש לא פשוט עבורם ולא תמיד רווחי להתאמץ ולמצוא עבודה.
"גם עבור הבתים שהם בונים הם לא יכולים לקבל משכנתאות, הקרקעות של השמורה שייכות למדינה והן אצלם בחכירה ומשכנתא אפשר לקחת שם רק כשהקרקע בבעלותך. ניסינו לעשות פרוייקט שיעזור להם לחסוך כסף עבור חומרי בנייה שאיתם יוכלו לבנות בתים, בסיום הפרוייקט הבנק שמולו עבדנו שלח לנו את הנתונים, במסמכים מחקו את מספרי תעודת הזהות ואת שמות המשפחה אבל השאירו את השמות הפרטיים. זה בעצם הפר את חוק הפרטיות שכן אסור לנו לדעת את השמות הפרטיים של הנחקרים, בעקבות כך מחקנו את המסמך והודענו על כך לבנק ולאוניברסיטה. האוניברסיטה כל כך דאגה מהסיפור וחששה מתביעות אפשריות וביקשה כתנאי להמשך המחקר שהבנק יבטח את המחקר בביטוח מתביעות, עורכי דין רבים היו שמחים לתבוע את האוניברסיטה המפורסמת על הפרת החוק. כל הדברים האלה מקשים מאוד ודורשים הרבה בירוקרטיה שלא היתה נדרשת בעבר".
ומה הביא אותך להתחיל לעסוק במחקר בתחום אותו למדת?
"היה לי מרצה, שנפטר לצערי לפני כמה שנים, בשם חנן פרנק. חנן היה בן להורים ניצולי שואה שעלה לארץ מהולנד, לאחר שעלה התנדב לצבא ושם באחת הפעולות עלה על מוקש וכתוצאה מכך איבד את רגליו, רגל אחת מעל הברך ואחת מתחת. לאחר המקרה הוא סבל מכאבי פנטום קשים, תחושות כאב עצביות באותו חלק שעבר קטיעה, אפילו שהוא כבר אינו קיים, יש כאלה שזה עובר להם אבל אצלו זה נמשך שנים וגרם לו לכאבים לא פשוטים. הוא לקח את העניין האישי שלו בכאב והפך אותו למקצוע, הוא היה חוקר כאב חשוב.
"את הניסוי הראשון שלי עשיתי איתו בבית הלוחם. שאלנו את עצמנו את השאלה האם לאנשים שנפצעו קשה, כמונו, יש סף כאב גבוה יותר ממי שלא עברו פציעות קשות, ומצאנו שהתשובה היא כן. מי שנפצע ועבר חוויה כואבת באופן חריג הוא למעשה 'מתרגל לכאב', זה לא שהוא לא חש את הכאב, אלא שהכאב פחות משפיע, האדם כבר יודע מניסיון העבר שיוכל להתמודד עם הכאב והחלק האמוציונלי שבכאב פחות מפריע לו. אנחנו הרגשנו את זה על עצמנו, למשל בזה שבטיפולי שיניים לא נזקקתי למשככי כאבים. את זה יצאנו לבדוק ולאשש בבית הלוחם עם אנשים נוספים שעברו פציעות קשות ומצאנו שזה אכן כך.
"מחקר נוסף מתחילת דרכי עסק בשאלה איך כדאי להסיר תחבושות מעל גבי כוויות, האם לאט לאט או מהר ובפעם אחת. שם לאחר המחקר מצאתי שעדיף תמיד להסיר את החבישה לאט ולא בפעם אחת.
"כך שלמעשה מחנן למדתי שיש לנו בחיינו חידות רבות ומחקר הוא דרך טובה לפצח אותן. אתה שואל שאלה על החיים ועונה משהו אינטואיטיבי לעצמך ולאחר מכן בודק האם צדקת או לא צדקת, למשל האחיות בבית החולים שטופלתי חשבו שעדיף להסיר את התחבושת בפעם אחת ואני חשבתי שלאט לאט ולאחר המחקר גיליתי שמה שחשבתי היה נכון, המידע הזה שימושי ויכול לעזור להקל על הכאב של המטופלים שיבואו אחרי. אותו הדבר בהחלטות כלכליות, בריאותיות ועוד.
"נקודה שנייה שמצאתי במחקר היא 'תיקון עולם', כשאתה מגיע למסקנות שיכולות להועיל לאנשים אחרים אתה משפר את העולם כולו. לדעתי זה גם מתחבר ליהדות, יש דגש רב על 'ואהבת לרעך כמוך' וחשיבות לשמירה על עולם מתוקן. פעמים רבות יוצא לי לחשוב שבעולם דברים רבים שהומצאו, כמו טכנולוגיה מתקדמת ומערכות חברתיות כחינוך ובריאות, יכולים להיות טובים יותר".
יש מי שלא יסכים איתך בנקודה הזו? נראה שכולם מסכימים שאפשרי לעשות כל דבר יותר טוב מאיך שהוא נעשה כיום...
"הגישה הכלכלית הרווחת מאמינה בכוחות השוק, ישנה תחרות ועליך לאו דווקא לשפר את הדברים אלא לחזק את התחרות והיא זאת שגורמת לדברים להתרחש בצורה האידיאלית. אני חושב שזה לא תמיד הדבר הנכון, לפעמים צריך להבין את המניעים מאחורי המעשיים.
"אתן לזה דוגמה, לאחרונה בקשו ממני במשרד ממשלתי כלשהו למצוא להם פתרון לכך שבבחינה שעורך המשרד ישנן העתקות רבות ואנשים לא באמת מגיעים מוכנים. הם הציעו שנחמיר את תנאי הענישה על העתקה וניצור הרתעה. אמרתי להם שלא תמיד הרתעה בעזרת ענישה מועילה, תוכל לראות את זה בקנס שמוטל על שימוש בפלאפון בנסיעה, הוא לא הביא לתוצאות שחשבו שהוא יביא ועדיין רבים עושים שימוש בפלאפון בנהיגה. ודבר נוסף, צריך לבדוק למה אנשים שניגשים לבחינה בכלל מנסים לרמות מלכתחילה, הרי אם החומר היה מעניין ומוגש בצורה טובה יתכן שהם באמת היו לומדים אותו ולא מנסים לעקוף את הלמידה בצרות שונות ומשונות. יתכן גם שמדובר באנשים עסוקים, בעלי משפחות ועבודה, ולכן אין להם פנאי ללמידה. כשאתה יורד לשורש ומבין מהו הקושי אתה יכול למצוא פתרונות טובים יותר.
"יש מחקר שחקר את המצב הנקרא 'תודעת מחסור', לשם המחקר לקחו איכרים מהודו שעוסקים בגידול קני סוכר, שם היתה תופעה מעניינת, בתקופות הקציר תמיד יש להם כסף והוא הולך ואוזל עד לשישה שבועות קודם לקציר, בדקו את האינטליגנציה שלהם וראו שבזמן שהם קוטפים את קני הסוכר האינטליגנציה שלהם גבוהה יותר מאשר בתקופה של ששת השבועות שקודם לקציר. לאחר שחקרו מצאו שההסבר לתופעה הזאת הוא שכשהם היו מוטרדים, כמו בתקופה שקדמה לקציר שבה לא היה להם כסף והם דאגו יותר על הפרנסה, זה פגע ביכולות שלהם להתרכז, ואילו לאחר הקציר כשכבר לא היו להם דאגות הם הראו ביצועים טובים יותר. כך ששורש הדבר סיפק הסבר לתופעה".
נשמע שזה יכול הרבה פעמים לסייע להתמקד בבעיה האמיתית שמאחורי וויכוחים ארוכים שיש סביבנו...
"ממש כך, יש ספר שפרסמתי לאחרונה בשם 'אמונות שווא' ושם התעסקתי בזה הרבה, איך יכול להיות שאנחנו מסתכלים על אותה המציאות וכל אחד עושה זאת בצורה אחרת לחלוטין. כשאתה מבין את זה אתה יכול לפתור קונפליקטים מורכבים וממושכים".
יש אנשים שפנו אליך בעקבות הספרים וסיפרו לך שזה הועיל להם? אתה מקבל פניות כאלו?
"קורה לי הרבה שאנשים פונים אלי ומודים לי על דברים שלמדו מהספרים. באחת הטיסות שלי ישבה לידי אישה, היא הציגה את עצמה ואמרה שהיא חולת סכרת, היא ניצבה לפני דילמה רפואית באיזה סוג טיפול לבחור ובגלל שקראה דברים שכתבתי והתחברה אליהם היא החליטה לנהל דיון בינה לבין עצמה על פי העקרונות שהצגתי כשהיא מדמיינת את זה כשיחה איתי וחושבת מה אני הייתי אומר על כך, מאוד התרגשתי לשמוע את הסיפור וביקשתי ממנה לספר לי את קו המחשבה שהיה לה, היא הציגה אותו ואכן המסקנה שהיא הגיעה אליה הייתה המסקנה שגם אני חשבתי שהיא נכונה.
"באחד הימים קבלתי שיחת טלפון מאדם שסיפר שהוא הקים סטארט אפ ונתקע באחד השלבים, הוא זכר שכתבתי משהו על הבעיה להחליט לבדוק את זה, הוא הגיע לקטע הרלוונטי ופעל לפיו, העצה הייתה מועילה ובאותו היום הם הנפיקו את החברה והיה חשוב לו להתקשר כדי לומר תודה. זה היה דבר מאוד יפה מצידו, יום של הנפקת חברה הוא יום עמוס וזה שהוא ראה לנכון להתקשר במן הזה היה דבר מאוד יפה.
"והיו גם רבנים וראשי קהילות שאיתם שוחחתי, אחד האנשים המיוחדים שזכיתי להכיר בעקבות הספרים שלי היה הרב יהונתן זקס, מי שהיה רבה הראשי של בריטניה, אדם משכיל ומלומד מאוד שנעים היה לשוחח איתו בכל פעם. הוא יצר איתי קשר לאחר שקרא את אחד הספרים שלי וביקש להיפגש. נפגשנו בביתו ושוחחנו על דילמות חברתיות שונות.
"אחת השאלות ששאלתי אותו היתה באם ישנו אדם שאנו רוצים לדבר איתו על מצוות, על איזו מצווה כדאי לדבר איתו בהתחלה, מה לפי דעתו חשוב להציג ליהודי כדבר ראשון. הוא ענה לי שלדעתו צריך לדבר על שבת, הנימוק שלו היה שיש מצוות רבות שאפשר להגיע אליהן בצורה שכלית אבל שבת היא דבר שאינו מובן מאליו, לעצור יום אחד את מרוץ החיים ולהתמקד בחיים רוחניים זה דבר שיש להתחנך אליו והוא לא קורה לבד.
"לימים את אותה השאלה שאלתי את מי שמכהן כיום כרבה הראשי של דרום אפריקה, הרב זאב גולדשטיין, גם הוא ענה לי תשובה זהה לתשובתו של הרב זקס. יום למחרת בשעה שש בבוקר הוא התקשר אלי ואמר לי שהוא רוצה להוציא את זה לפועל ולעזור ליהודים בדרום אפריקה לשמור שבת, כך התחלנו לקדם את הרעיון שהוליד לימים את 'פרויקט השבת' שנעשה לימים עולמי. בהתחלה הוא חשב לעשות זאת באופן קבוע בכל שבת, אני אמרתי לו שמהניסיון שלי קשה יהיה לגרום לאדם לעשות שינוי משמעותי בבת אחת, הצעתי לו להגדיר מטרה אפשרית, כמו קיום שבת אחת. דבר שני, חשוב היה לקיים את השבת הזו במתכונת קבוצתית, שאנשים ישמרו אותה יחד והחוויה תהיה 'קהילתית'. ודבר שלישי, להכין מראש חומר כתוב על שבת כך שגם מי שלא שמר שבת עד אותו הזמן יוכל ללמוד איך לעשות זאת נכון. הרב גולדשטיין אימץ את הדברים ואף הכין חוברת כזו על שבת שהועילה הרבה למי שלקח חלק בפרויקט.
"דבר נוסף שהסתפקנו בו בזמנו היה האם יש לדרוש ממי שישתתף בפרויקט לקיים שבת כהלכתה בצורה מלאה או שאפשרי גם רק באופן חלקי. פה ההכרעה הייתה דווקא שלא לעשות זאת בהדרגה, הרב גולדשטיין אמר ששמירת שבת זה לא רק הרגל אלא חוויה, וחוויה משבת שאינה כהלכתה היא לא מספקת דוגמה טובה.
"בסוף השבת ביקשנו מכל מי שהשתתף שימלא משוב כתוב על החוויה שהייתה לו בשבת, הסיבה לכך הייתה לא רק לאסוף מידע אלא בעיקר לעלות למודעות של האדם את החוויה שהייתה לו בשבת, אם מישהו עשה דבר שהוא נהנה ממנו אבל לא חשב על זה הוא לא יזכור אותו ולא יקשר אצלו את החוויה של השבת לשלווה שהייתה לו למשל, אבל כשאתה שואל ומעורר את האדם לחשוב אתה מחזק אצלו את החוויה החיובית".
כמה אנשים השתתפו בשבת הזאת?
"בשנה הראשונה היתה ממש מהפכה, הרב גולדשטיין אמר שבאותה שבת היו יותר אנשים בבית הכנסת מאשר באו ביום כיפור. עם השנים השבת התרחבה למדינות נוספות והשתתפו בפרויקט עד היום למעלה ממיליון איש".
דברנו כבר על הספרים עצמם, אבל אשמח לשמוע מה הביא אותך לכתוב מלכתחילה ומה לדעתך חשוב למי שכותב לדעת?
"בהתחלה הייתי כותב כתיבה אקדמאית, כתיבה שהיא מאוד מובנת ויש לה נוסחה קבועה שלא ניתן לשנות. עם השנים פנו אלי ארגונים וחברות שונות ובקשו ממני להרצות בפני העובדים על הנושאים אותם חקרתי וכך בעצם יצאתי מהמעבדה אל 'הרחוב' וראיתי שזה מאוד מעניין אנשים, הרגשתי שיהיה לי נחמד לכתוב את הדברים ובפרט כשזה יכול להביא תועלת וכך החלטתי להתחיל בכתיבה לקהל הרחב. פניתי לסוכן והתחלנו לבנות יחד את סגנון הכתיבה המתאים לי, לקח לנו חצי שנה עד שהגענו לתוצאה משביעת רצון. אם תשים לב תראה שבכתיבה אני כותב כמו שאני מדבר.
"דבר חשוב נוסף, אני משתדל לספר גם על החלקים האישים שלי, אני מספר על חוויות פרטיות ומשתף דוגמאות מהחיים. כמו כן הפכתי את המחקר ל'גיבור הסיפור', אם עד היום בדרך כלל לא נתנו מקום לצורה בה נערך המחקר, לתהליך עצמו, אני דווקא נהנה לספר ולהרחיב עליו ועל התנאים בהם הוא נעשה.
"יש גם דבר נוסף, ישנו אפקט שנקרא 'אפקט הקורבן המזוהה', פירוש הדבר שכשאנחנו שומעים על מצוקה של רעב באפריקה שנוגעת למיליוני אנשים זה לא מעורר אצלנו אכפתיות כל כך, אבל כשאנחנו שומעים על ילד ספציפי ורואים תמונה שלו זה כבר מצליח לגעת בנו הרבה יותר, הסיפור מקבל באותו הרגע הקשר אישי. לדעתי זה גם מה שעומד מאחורי הכלל 'כל המקיים נפש אחת מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא' (סנהדרין פרק ד משנה ה), פירוש הדבר הוא שלעזור לאדם אחד יכול להיות חשוב מאוד, זה מעורר את האדם לפעול לשינוי ויביא אותו למעשים כאלו במקרים נוספים, זה לא יגמר באדם אחד".
יש ספר שראית שאנשים התחברו אליו במיוחד?
"הספר הראשון שלי (לא רציונלי ולא במקרה. א"ל) תפס מאוד בגלל שהוא היה די ראשוני מסוגו, לא פורסמו הרבה ספרים על מדעי החברה שפנו לקהל הרחב, היו קצת כאלה אבל הם לא נכתבו תמיד על ידי אדם שהגיע מהאקדמיה אלא על ידי עיתונאים וסופרים ללא רקע אקדמי מהתחום, ולכן הייתה לספר השפעה ותפוצה רחבה.
"לאחרונה לקחתי על עצמי אתגר חדש, פנו אלי מהוצאה שנקראת 'למה' שמוציאה ספרי ילדים וביקשו ממני לכתוב ספר שיוכל להנגיש את הנושאים בהם אני עוסק גם לילדים, אני אוהב אתגרים ולקחתי את זה על עצמי".
מה ההבדל בין כתיבה למבוגרים לכתיבה לילדים?
"כתיבה היא כמו שיחה, כשאתה כותב אתה חושב בדרך כלל על מי שבסופו של דבר יקרא את הספר. כשאני כותב ספר מדע למבוגרים אני בעצם פונה לאנשים שהם אינטליגנטים וחושבים על החיים, רק שהם לא יודעים את כל מה שאני יודע ואני רוצה להציג את הידע שלי בפניהם. אצל ילדים זה אחרת, אתה צריך לספר בצורה שונה, דרך החשיבה שלו היא לא אותו הדבר כמו אצל מבוגר. דבר נוסף, בספר הילדים שפרסמתי יש מאייר מאוד מוכשר בשם עומר הופמן והשילוב של האיורים שלו בכתיבה מעניק ערך מוסף לכתיבה.
"בספר מסופר על ילד בשם אריאל שהכינוי שלו הוא 'פרופסור א'', והנושא הוא דחיינות. במהלך הספר הילד למעשה מנסה להבין מה הגורם לדחיינות שלו תוך כדי שהוא חוקר את הנושא ומחפש לראות אם הוא קיים אצל אנשים נוספים כמו ההורים שלו למשל, בכל התהליך הוא קצת מצליח וקצת לא - כמו כולנו, וכך, בצורה הזאת, אני מנסה להעביר את המסר של מחקר לילדים. הסיבה שבגללה בחרתי בדחיינות היא הסיבה שבגללה אני אוהב את מדעי החברה בכלל, אנחנו יכולים בעזרת המחקר ללמוד כיצד לשנות את ההתנהגות שלנו, להשפיע על החיים עצמם והכל בזכות הלמידה.
"אם חושבים על זה אנחנו יכולים לשפר כמעט כל תחום בחיינו בעזרת למידה והתבוננות, ההבנה שהחיים יכולים להיות יותר טובים ממה שהם והכל מתוך שינויים שהם לא בהכרח גדולים וקשים ליישום".
אשמח לשמוע ממך תובנה שעלתה לך במהלך השנים, משהו שלדעתך חשוב לכל אחד לדעת
"אני חושב שבתור התחלה כדאי לכל אחד לא להסתכל על מה שהוא עושה כמשהו 'אידיאלי' אלא כדבר שניתן להשתפר בו ולהבין שאולי אפשר לעשות את הדברים בצורה טובה יותר. זה נכון לכל תחום. נכון, קו חשיבה כזה דורש המון אומץ ולא קל בכלל אבל הוא מביא איתו תמורה אדירה בדמות שיפור החיים. כשנהיה מוכנים לקבל את הרעיון שמה שקיים הוא לא בהכרח האידיאלי אז אפשר להתחיל לחשוב על דרכים אחרות לעשות אותו, דרכים טובות יותר. למשל מי שרגיל לישון מאוחר ינסה להבין שאולי זה לא טוב עבורו ויתחיל לחשוב איך לעשות את זה אחרת, כשללא המחשבה הזאת הוא יכול להמשיך בשינה מאוחרת במשך שנים.
"דבר נוסף, בעולם המודרני ישנו מכשול מרכזי, הרגשות שלנו. הרגש גורם לנו לפעול בצורה שטובה לטווח הקצר אבל ממש לא טובה לטווח הארוך. למשל אדם שרואה סוכר או מאכל שמן, מיד ירגיש שהוא רוצה לאכול את זה, הרגש הזה הוא כמובן לא יהיה לו טוב לטווח ארוך. השוק היום עושה בזה שימוש רב, זה נמצא בצורה שבה הוא משווק לנו דברים, במקום לנסות לשכנע אותנו לרכוש משהו בדרך שכלית הוא פשוט מפעיל את הרגש, מראה לנו דברים שמושכים אותנו והרגש עושה את השאר וככה אנחנו מוצאים את עצמנו עם המוצר בקופה".
איך אדם יכול להתמודד מול זה? יש לזה כלים?
"דבר ראשון יש את החוקים, אם זה חוקים של המדינה, כמו האיסור להשתמש בפלאפון בנהיגה או הסימון של מוצרים כבעלי סוכר בכמות גבוהה או נתרן וכדומה. לאדם הדתי יש גם את התורה והמצוות שמציבים לו גבולות, למשל בשבת יש דברים רבים שאסורים על האדם ולכן כנגדם הרגש לא יוכל להשפיע.
"ישנם גם החוקים האישיים, אני למשל יש לי חוק אישי, בכל בוקר אני חושב מה הדבר שבו אני רוצה לראות היום התקדמות יותר משאר הדברים ועליו אני יושב בהתחלה, לפני שאני פונה ליתר העיסוקים היומיים. כדי לעשות את זה יותר נחמד הוספתי לזמן הזה גם כוס אספרסו... וכך אני מצליח להשיג את המטרות שאני מציב לעצמי.
"דבר נוסף שחשוב זה להתאים את הסביבה שלנו למטרות, מי שיש לו על השיש במטבח קערת עוגיות, יאכל יותר עוגיות. ומי שיש לו על השיש קערת פירות, יאכל פירות. תוכל לראות בעצמך שאם תשאל אנשים אם הם אוהבים תפוחים והם יאמרו לך שכן, למרות זאת כשיהיו על השולחן תפוחים שלמים הם לא יאכלו אותם ואם תחתוך את התפוחים ותניח באותו המקום תראה שאנשים יאכלו הכל, כשהדברים קלים לעשייה אנשים פשוט עושים אותם, צריך רק לעשות אותם קלים וכבר תראה שינוי, כמה שזה נשמע הגיוני ופשוט עדיין חשוב לשים לב לזה ולעשות פעולות שיקלו עלינו את מה שאנחנו רוצים לעשות.
"דוגמה שיכולה להיות רלוונטית לאדם דתי היא שאם אתה מעוניין ללמוד גמרא - תכין לך את הגמרא על השולחן מבעוד מועד, כך שכשיגיע הזמן אותו אתה רוצה להקדיש ללימוד תוכל בקלות יותר להתחיל ללמוד, בלי הכנות מקדימות.
"בכלל, ביהדות יש דברים רבים שקשורים לזיכרון, כמו בציצית שנאמר עליה 'למען תזכרו', זה בעצם כלי שמסייע לנו לעשות דברים אחרים, כשתתבונן בציצית תוכל לזכור את שאר המצוות והזיכרון הזמין הזה בראש יקל עליך את המעשה כשיבוא לידך, תהיה מוכן אליו".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
סיימתי את השיחה המחכימה עם פרופ' דן כשאני מהרהר בכך שדברים רבים שאנחנו עושים והם מובנים לנו מאליהם יתכן ואפשר לעשות אותם יותר טוב. נדרשים רק האומץ והכנות לשאול את עצמנו האם אנחנו עושים אותם נכון? האם זאת הדרך הטובה ביותר? לפעמים בעזרת שאלות פשוטות אפשר ליצור שינויים שלטווח ארוך יהיו משנה חיים ממש, תחשבו כמה פעמים רצינו ללמוד מסכת מסויימת או לעמוד ביעד בריאותי כלשהו שהצבנו לעצמנו, יתכן ואם רק נאמר לעצמנו שפרק זמן מסויים ביום יוקדש ללמידה באופן קבוע, גם אם הוא קצר, ונקל עלינו את הלמידה ביצירת סביבה מתאימה ושקטה ובהתרחקות ממפריעים, או אם לקנה לעצמנו דברים בריאים יותר לאכול או נקדיש זמן קבוע לפעילות גופנית, אז נוכל להשיג את המטרות שאחריהן אנחנו רודפים כבר שנים, ללא הצלחה. המפתח הוא פשוט לעצור לרגע, לחשוב, ולא לקחת את הדבר כמובן מאליו.