הפסיכולוגיה של ההשמנה / יוסי רוט ומנחם אליטוב

את הקובלנה הזאת סופגים אנשים בעלי משקל עודף, פעם אחר פעם.

הניסיון למצוא פתרון לעודף משקל הוביל לתעשיות שמגלגלות מיליארדים ולפיתוח גישות שונות ומגוונות: דיאטות ניתוחים כדורים וזריקות.

העיסוק בנושא של אכילה והשמנה הוא רגיש ומורכב. על פניו מדובר בסך הכל בהתנהגות פונקציונלית שנועדה לשרת את הצורך הקיומי שלנו לשרוד. אולם האמת היא שמדובר בעסק מורכב וסבוך.

יעידו על כך הפרקים הנכבדים שהוקדשו בספר הD.S.M (ספר האבחנות להפרעות נפש של אגודת הפסיכיאטרים האמריקאית) לנושא של הפרעות אכילה.

אם תעיינו בספר הD.S.M, תגלו תיאורים של מצוקות קשות הנוגעות בהפרעות אכילה, כמו אנורקסיה ובולימיה על סוגיהן השונות. מחלות אלו משתלטות על כל הקיום של האדם שכן הן חורגות מתחום הנפש אל הבריאות הגופנית של האדם. הסבל הרב של הלוקים בפתולוגיות השייכות לאשכול זה מודגם היטב על ידי אחוזי התמותה הגבוהים שקיימים אצל הסובלים מאנורקסיה ביחס לשאר האוכלוסיה.

אולם גם אם תדפדפו הלוך ושוב בין דפי הDSM, לא תמצאו הפרעה מסוג 'השמנת יתר'. זאת למרות שאחוז הסובלים ממנה גבוה במיוחד והיא גוררת אחריה מצוקות רבות פסיכולוגיות ובריאותיות כאחד, כולסטרול ולחץ דם גבוהים, מחלות לבביות וסרטן.

בשורות הבאות ננסה להיחשף מעט לרכיב הפסיכולוגי שקשור בהשמנת יתר. מדוע אנשים בעלי משקל עודף כל כך מתקשים בשינוי הרגלים, ומהן המצוקות הפסיכולוגיות והחברתיות מהם הם סובלים.

הרכיב החברתי

בשונה ממה שהיה נהוג לחשוב בעבר, כיום אנו יודעים שלצד הגזענות הגלויה קיימת גם גזענות סמויה. גם אם אנו לא אומרים לאחרים או לעצמנו שאנו מחזיקים בעמדות שליליות כלפי קבוצה מסוימת. מחקרים חדשניים הצליחו לאתר סלידה וגזענות מקבוצות מסוימות שהם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו למרות שאיננו מעיזים להודות בכך. אחת הקבוצות שהתגלתה כסובלת מגזענות סמויה הם אנשים בעלי משקל עודף.

אנשים מחזיקים בעמדות סטריאוטיפיות שמקשרות עודף משקל לתכונות מסוימות. 'שמנים הם מצחיקים' 'שמנים הם עצלנים' וכן הלאה.

המוסכמות החברתיות המערביות מגדירות את האדם האידיאלי כאדם עם משקל תקין. אלו החורגים מהמוסכמה הזאת מלבד זאת שהם עלולים להרגיש שונים וחריגים בנוף. הם סובלים מיחס שונה מהסביבה שמזהה אותם כנורות אזהרה שחורגות מגבולות הגזרה המוסכמות.

מבחינה פסיכולוגית, ניתן לומר שכאשר אנשים מזהים אדם בעל מידות חריגות הדבר מעורר בהם אי נוחות ומצוקה קלה. אולי בגלל זה הם מרשים לעצמם להשמיע הערות לא לגיטימיות ועצות לא מחכימות לאדם העומד מולם שנותר חסר אונים.

הדינמיקה החברתית שנוצרת כאן היא בעייתית מאוד, שכן הסובל מעודף משקל נתקל במצוקה שמפעילה אצלו לחץ להיפטר מהמשקל העודף. הלחץ הזה יכול להוביל אותו לשני מצבים: במצב אחד הוא ינסה לפצות את עצמו על המצוקה הרגשית על ידי אכילה נוספת. בכך הוא למעשה מחמיר את מצבו. במצב אחר, הוא עלול להימנע מאכילה בצורה קיצונית כדי לפתור את המצוקה, אולם בסוף הוא נכנע וחוזר להרגלי האכילה הישנים שלו.

באופן פרדוקסלי אותה חברה מערבית שמקדשת כל כך את הרזון, היא גם זאת שיצרה את הטרנדים הלא מבורכים של הג'אנק פוד וחבר מרעיו. אדם מערבי פוגש בשגרת יומו הרבה יותר הזדמנויות מפתות לשבור את הרגלי הבריאות שלו ולקנות בזול מזון שפוגע בבריאותו וגורר אחריו עודף משקל משמעותי. לעומת זאת דווקא מזון בריא ומוקפד אינו זמין די הצורך בוודאי לא במחירים שווים לכל כיס.

הרכיב האישי

הבעיה היא שהעמדות שהסביבה מחזיקה בהם אינן נותרות כעמדות הסובבים אותנו בלבד, אלא אנו עלולים להפנים אותם. אם החברה חושבת שלא לגיטימי להחזיק במשקל עודף - האדם עלול לחשוב לעצמו - זה אומר שאני לא בסדר. מלבד זאת עצם הניסיון החוזר ונשנה להוריד במשקל עלול לייצר רגשות קשים של תסכול אכזבה ופגיעה בדימוי העצמי שלנו.

מורכבות נוספת קשורה במערכת התגמול שלנו. ניסוי מעניין שנערך על חולדות חשף ממצא מעניין: כאשר יצרו גירוי שמעורר תגובת עקה (סטרס) נוצר מצב בו החולדות העדיפו לבחור במזון עתיר שומנים וסוכר לעומת המזון השגרתי שלהם. הסוכר הוא פחמימה שמספקת לגוף אנרגיה מהירה וקלה, ולכן במצבי לחץ היא מקבלת עדיפות על אבות מזון אחרים, זאת הסיבה שמאכלים מהסוג הזה כל כך מפתה - המוח מזהה את אותו אוכל כפתרון זול ומהיר ולכן רוצה לפצות אותנו כדי שנצרוך אותו בכמויות גבוהות. הוא לא לוקח בחשבון את ההשלכות המזיקות שלו לטווח הארוך. אם כן עולה ההבנה שתסכול רגשי ומצבי לחץ אינם רק תוצאה של אכילת יתר אלא הם גם חלק מהדחפים שמובילים אליה, התחושה הנעימה שעולה בנו בכל פעם שאנו אוכלים עלולה ללמד אותנו לאורך זמן שאכילה היא פתרון טוב למצוקה רגשית שכן היא קצת מקהה את הסבל בשל הנעימות שהיא מעוררת.

מה אפשר לעשות

ניסינו בקצרה לסקור בפניכם את מכבש הלחצים רב העוצמה שמופעל כנגד מי שמנסה לרדת במשקל. לחצים חברתיים ביולוגים ופסיכולוגים כולם מושכים את האדם לכיוון הפוך בדיוק מהמקום בו הוא רוצה להיות.

אם כך, אדם שמעוניין לחולל שינוי בהרגלי האכילה שלו אינו יכול לתת דעתו רק על הרגלי האכילה הטכניים שלו. יש כאן צורך חיוני לבחון את הרקע הרגשי שמלווה את המצב, לנסות לרתום את החברה שסביבו למען המטרה ולבסוף למצוא את הדרך הנכונה לרכוש הרגלי חיים בריאים.

אם אתם או מי מכריכם סובלים מעודף משקל נקודת הבסיס שחייבת להתקיים היא שאתם מקבלים ואוהבים את עצמכם כמו שאתם ללא שום תנאי. אל תתנו לרעשי הרקע שנוצרים מהסביבה לשבש את הנחת היסוד הקריטית הזאת.

לאחר מכן יש מקום לחשבון נפש כנה כיצד אתם רוצים שחייכם יראו ולאן אתם רוצים להוביל אותם. רק ממקום כזה של בחירה חופשית, שאינה נובעת מלחצי הסביבה וייסורים עצמיים, ניתן לחולל שינוי אמיתי ויציב באורח החיים. יש מקום להשקיע בעצמנו ובגוף שנתן לנו הבורא. אך לא מיסודות של פגיעה ברווחה הנפשית שלנו.

בנוסף, מערכת המצוקה שאתם מרגישים נמצאת היום ולא בטוח שתפגשו אותה מחר. לכן לא משתלם לסמוך על האנרגיה שהיא מספק לנו. לעומת זאת כאשר המוטיבציה נשענת על יסוד של תבונה ורצון אותנטי לחולל שיפור באורח החיים שלנו, היא נשארת יציבה ורלוונטית לאורך זמן.

לבסוף, הרגלים - זה כל הסיפור. מכל הדיאטות שנבדקו, השיטות שהוכיחו את עצמן לאורך זמן היו אלה שהובילו שינוי איטי ויסודי של הרגלים קטנים. אחד אחרי השני בהדרגה ובנחישות, לאורך זמן הרגל קטן מצטרף לחברו ויוצר שינוי רוחבי ויסודי שהופך להיות חלק מאורח החיים שלנו.

הסביבה

הפתגם גורס כי רחוק מהעיניים רחוק מן הלב. הסביבה המערבית עתירת פיתויים וגירויים - תחבולה טובה כדי לייעל את ההתמודדות היא לבחור ולנהל את הסביבה, אם תדאגו מראש לסביבה נקיה יותר מגירויים תמצאו את עצמכם בפחות התמודדויות וממילא עם פחות נפילות.

לצפות למרחקים

כשל פסיכולוגי מפורסם נוגע בקושי שלנו להעריך רגשות לטווח ארוך. חשוב להזכיר לעצמנו שהקושי להתמודד עם הפיתויים בשבוע הראשון לא יהיה זהה לקושי בשבוע השני. המוח הוא מכונה משוכללת של למידה והסתגלות. בזמן קצר יחסית הוא לומד שהגירויים הסוכרתיים על מיניהם השונים אינם רלוונטים לו והוא מאותת לנו פחות דחפים כדי שנחטוף אותו. מן הצד השני היכולת לומר לעצמנו לא , הולכת ומתחזקת לאורך הזמן כמו שריר שהולך ומתחזק ועם הזמן הפעלתו נעשית פשוטה ויעילה יותר.

יהדות

התגמול הגדול ביותר שהאדם מקבל כתוצאה משינוי הרגלי האכילה הוא תחושת החופש והחירות. ההרגשה שהוא מנהל את חייו ולא הגירויים שסביבו גוררים אותו לאן שהם חפצים. השליטה על הרגלי האכילה מוכרת לנו היטב כיהודים. בשר וחלב. טריפות וחמץ בפסח, הם רק חלק מהאיסורים הרבים שנוגעים בהרגלי האכילה של האדם. ההימנעות מאכילת חלק מהמאכלים ביהדות מוגדרת כהנהגה של 'קדושה' - שכן עצם היכולת של האדם לומר לעצמו עד כאן, ולא להסתער על כל גירוי שמופיע בפניו היא מעדנת ומחזקת את העוצמה האלוקית שבאדם.

בהלכות דעות מזכיר לנו הרמב"ם שהיות הגוף בריא ושלם הוא רכיב משמעותי כחלק מעבודת ה' של האדם. הוא הולך ופורט שם את הרגלי האכילה הנאותים והראויים לאדם כשהמוטיב ששזור בהלכות אלו הוא להפסיק להסתכל על האוכל כפינוק אלא כצורך.

ככל שהאדם משכיל להשתמש בצריכת המזון שלו כפונקציה שמשרתת את קיום הגוף וחדוות הנפש ולא כהיענות לתאוות המזדמנות שלו היא היא שמגדירה את האדם כבעל דעה שיכול להיות שייך וראוי להיות כלי קודש.