שחרור. מילה פשוטה אך רבת משמעות. כולנו שואפים להיות בני חורין ולחוש את טעמו המרפא של החופש.
גם אם אנו לא שמים לב לכך אנו עסוקים לאורך היום בפעולות אוטומטיות שמסייעות לנו לחוות את החיים באופן טבעי ומשוחרר. כל כאב תבוסה או תסכול מפעילים אצלנו בנפש מנגנוני הגנה שמנסים להשקיט את הרגשות הקשים ולאזן אותם.
כך למשל מבלי שאנו יוזמים פעולה אקטיבית, ניתן לראות כיצד לאט לאט בלא משים לב אנו חוזרים לשגרה לאחר מאורעות השביעי באוקטובר. באותו הזמן בעת חווית הכאב היה ברור לכולנו שמה שהיה כבר לא יהיה, הכאב אז היה כה חריף שאיש לא היה מסוגל לעלות בדעתו כי החיים יכולים לחזור למסלולם פחות או יותר. אך לנפש דרכים משלה להוביל את החוויה שלנו למחוזות הנוחים המוכרים לנו.
"גזרה על המת שנשתכח מהלב" – זאת חוקיות הטבע הנפשי. גם כאב כה גדול כמו הצער על המת נחלש עם הזמן ומפנה את מקומו להמשך החיים. זהו כוחם של החיים וזאת כוחה של השגרה.
במחנות ההשמדה בשואה הארורה בלטה תופעה זאת באופן מובהק. גם בתהומות היגון והכאב ניתן היה להבחין בשגרה מסיומת אשר אפפה את תהומות הכאב. היטיב לתאר זאת ניצול מחנות ההשמדה הסופר היהודי אימרה קרטס:"אפילו שם על יד הארובות היה ברווחי הזמן שבין הייסורים משהו שהיה דומה לאושר".
האטום והנפש
כרופא שצמח בין מדעני וינה תיאר זיגמונד פרויד – אבי הפסיכולוגיה המודרנית – את נפש האדם במונחים מעולם הפיזיקה. תיאוריית היחסות שפרסם אלברט איינשטיין באותה תקופה הצביעה על ההתנהגות של האטום כחומר שמנסה לפרוק אנרגיה ומתח ללא הרף. פרויד הבין שכמו בעולם החומר גם הנפש האנושית מונעת מדחף בסיסי וטבעי לפרוק את המתח שצף בה כתוצאה מעצם הקיום.
מהו שחרור?
כדי להבין את הדרך המיטבית לחיות חיים חופשיים ומשוחררים, ראשית עלינו לקבל את ההבנה שהחירות והחופש אינם נתונים אובייקטיבים (למעט מציאות חיים שקשה באופן קיצוני ובלתי נסבל כמו שכול או עוני מכפיר). למרות ההשפעה המסוימת שיש לגורמים האובייקטיבים על החוויה הנפשית שלנו, המפתח העיקרי טמון דווקא בתוך ההויה הנפשית שלנו עצמנו.
יתרה מכך, לא רק שהשפעת המציאות האובייקטיבית על תחושת החירות שלנו היא שולית, אלא עוד זאת שהמבוא לחיים של חירות תלויים בכך שהאדם בוחר להפחית את הריכוז במאפיינים החיצוניים של החוויה ובמקומם הוא מרכז את המבט לחוויה שלו עצמו כפי שהיא ללא תלות באף גורם נוסף.
סריקות מוחיות מראות כיצד די בפעולה הפשוטה ביותר של סגירת העיניים כדי שהמוח יחל בפעילות שקטה ונינוחה יותר.
באופן עמוק ומושקע יותר -טכניקות של מדיטציה ומיינדפולנס מזמינות את האדם לבצע באופן יזום פעולות למען שחרור של 'תודעת החוץ' לטובת 'תודעת הפנים'.
אמנים לדוגמא מתאפיינים בתודעת פנים מוגברת. הם חווים את הגירויים בווליום מוגבר ומעניקים שימת לב והתמסרות לכל תחושה ומחשבה שעולה בהם. הם שואלים את עצמם ללא הרף מה הסיטואציה הזאת מעוררת בי ומדוע? מפרקים כל רגש לגורמים ומפתחים מיומנות רגשית עדינה ומורכבת. זאת תודעתים.
מנגד מודעות החוץ היא היכולת לייצר מצב בו אנו קשובים לחוויה שלנו את המציאות ללא שיפוט רגשי וניתוח של המציאות ללא הרף. המחשבה שלנו היא המתווכת בין הנפש עצמה והמציאות החיצונית, כאשר אנו מצליחים להפחית את הווליום של המחשבה ופוגשים את המציאות כפי שהיא, אנו למעשה פותחים פתח למפגש עם האני האותנטי והעצמי. שם בין המחשבות שמעסיקות אותנו ללא הרף נמצא האני העצמי שלנו ושם נמצאים החופש והחירות הפנימיים.
שיעבוד נפשי
מתמודדי נפש בעלי קשיים רגשיים יחוו כשל בפעולת השחרור והמעבר מתודעת הפנים לתודעת החוץ. כאשר תרים על הפרעות הנפש השונות, מגלים שההפרעה שהכי מאפיינת דפוס של שיעבוד היא ההפרעה המכונית O.C.D – הפרעה טורדנית כפייתית.
אדם המאובחן בהפרעה זו יסבול ממחשבות פולשניות המלוות אותו לאורך היום. בדרך כלל הפרעה זו תתלווה בטקס כפייתי שנועד להפחית את המתח. הפרעה זו מקשה מאוד על ניהול אורח חיים תקין ומי שלוקה בה נעשה למעשה עבד למחשבותיו.
חשוב להבחין בין שתי תופעות שונות: 'מחשבות פולשניות' מול 'הפרעה טורדנית כפייתית'.
מחשבות פולשניות- יהיו בדרך כלל מחשבות אגרסיביות שפורצות אלינו לתודעה ללא שאנו חפצים בכך. בדרך כלל אלו מחשבות שמנסות להתריס כנגד המוסכמות החברתיות שעוטפות אותנו.
זאת תופעה שהיא נחלת הכלל. רבים מדווחים על מחשבות 'בלתי ראויות' אשר פוקדות אותם לעיתים ולכל אחד יש את ארסנל הפחדים שמלווה אותו לאורך חייו ומאיים לצוף אל התודעה. מחשבות פולשניות יופיעו לרוב לצד קושי רגשי כמו דיכאון וחרדה.
מחשבות אלו הינן ביטוי לחרדות הקיימות באדם והגורמים להימשכותן יהיו תודעת פנים מוגברת נבירה עצמית גבוהה וכשל קוגניטיבי.
מנגד הפרעה טורדנית כפייתית- יכולה להופיע בכל הקשר ומושפעת רבות גם מחוסר איזון כימי של מוליכים עצביים במח. לכן מצב זה דורש טיפול המשלב גם של תרופות מייצבות וגם טיפול קליני או קוגניטיבי.
חשוב לציין שהמחשבה אינה מצביעה על מהות האדם, ומחשבות רעות אינן מלמדות על כך שהאדם הוא בעל יסודות נפשיים הרסניים. אדרבה, צריך לראות במחשבות אלו דרך של הנפש להזמין אותנו לשים לב למצוקה שלה ולענות על הצרכים שלה.
טיפול במחשבות פולשניות מטרתו לעזור לאדם לבצע את פעולות השחרור מן המחשבות באופן אוטומטי וטבעי ולאזן בין תודעת הפנים לתודעת החוץ של האדם.
הטיפול מתחיל בניסיון להביא את האדם להפסיק לנסות לדחוק את המחשבה הלא רצויה. שכן הדחקה רק גורמת להתעצמות הבעיה, כיוון שהיא תגרום לנפש רק להגביר את הקריאה שלה לעזרה. לאחר מכן מנסים המטפל והמטופל להקשיב למחשבות ולהבין את שורשי המצוקה שהצמיחו אותה. עצם הניסיון לתת למצוקה מקום ולנסות לפתור אותה כבר אמור לעזור להפחתת המחשבות.
נשמותינו לא ניתנו בגלות
אם הפסיכולוגיה מזמינה אותנו לפגוש את האני הפנימי שלנו כדי לייצר חוויה של חירות. כיהודים אנו מכוונים לקומה נוספת, שכן מעבר לקומת הנפש הטבעית, ההוויה היהודית מוגדרת גם בקומה רוחנית ואלוקית. אם כך אנו מגיעים למסקנה הפשוטה: אם כדי להיות אדם מאושר עליך לפגוש את הנפש הטבעית שלך, כדי להיות יהודי מאושר עליך לפגוש את הנשמה האלוקית שלך.
היהדות דוגלת ברעיון זה שהחירות של האדם אינה תלויה במימד החיצוני של המציאות. שכן מאז יציאת מצרים אנו מוגדרים כבני חורין גם באושוויץ או במרתפי האינקוויזיציה. זאת בשל היכולת שלנו בכל רגע נתון לייצר קשר עם המימד הרוחני שבתוכנו. היטיב להגדיר זאת אחד מגדולי ישראל שסבל רבות מרדיפת הקומוניסטים: "רק גופותינו ניתנו בגלות, אך לא נשמותנו, עליהם אין בעלות לאף אחד".