רבי יוסף חיים זוננפלד (ו' בכסלו תר"ט) זצ"ל, היה הרב הראשון של העדה החרדית בירושלים. דמותו העצומה השפיעה רבות על יהדות ירושלים ועל העולם החרדי כולו.
רבי חיים (שמו יוסף נוסף לו בעת מחלתו על פי הוראת הגרי"ל דיסקין) נולד ביום ו' בכסלו שנת תר"ט, בעיירה ורבו שבהונגריה. כבר בגיל צעיר החל בלימוד תורה אצל גדולי ישראל, ביניהם הרב יהודה לייב לעפלער, הרב חיים צבי מנהיימר, ובפרט אצל הכתב סופר בישיבתו בפרשבורג. לאחר נישואיו למד אצל רבו המובהק, הרב אברהם שאג-צוובנר.
בשנת תרל"ג עלה רבי יוסף חיים לארץ ישראל יחד עם רבו, הרב אברהם שאג. הוא התיישב בעיר העתיקה בירושלים והתקרב לגדולי הדור, ובראשם הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין. יחד עם הרב דיסקין הקים בשנת תרל"ח את "בית הדין של החוגים היראים" ואיחד עמו את כוללי ורשה והונגריה. הרב דיסקין מינהו לגבאי בית היתומים שהקים. לאחר פטירת רבו הרב שאג, שימש רבי יוסף חיים גם כממונה על כולל שומרי החומות וכגבאי ראשי של החברה קדישא הכללי בירושלים.
ארץ ישראל צריכה חיזוק
רבי יוסף חיים פעל רבות לחיזוק היישוב היהודי בירושלים. הוא עודד את הרחבת השכונות ואף הצטרף למועצת "ועד כל הכוללים" שעסקה בגאולת קרקעות. חלק מהקרקעות נרכשו על שמו כנתין אוסטרי, דבר שהקל על הרכישה תחת השלטון העות'מאני. הוא היה גבאי ראשי בחברת "גמילות חסדים הכללי שערי חסד" והיה שותף בהקמת שכונת שערי חסד. כמו כן, הוא שיכנע את יצחק צבי רצרסדורפר לרכוש קרקעות לבניית מאות בתים לעניי העיר, שעליהן הוקמה שכונת בתי אונגרין ("נחלת צבי").
הייתה לרבי יוסף חיים חיבה עזה לארץ ישראל. הוא לא יצא ממנה אלא פעם אחת לפגישה עם מלך ירדן, ולפני כן עשה התרת נדרים.
רבי יוסף חיים התנגד לציונות ול"ייפוי הכוח שהציונים לוקחים על עצמם כבאי כוח לכל ישראל". הוא קיים קשר עם יעקב ישראל דה האן ופעל עמו כנגד הציונות. כמו כן, נלחם נגד הנהגת השפה העברית כשפת הוראה במוסדות החינוך..
בשנת תר"פ (1920) עמד בראש מייסדי "ועד העיר האשכנזי" ונבחר להיות רבו הראשון, כאלטרנטיבה לרבנות הראשית. הוא נאבק בסמכויות הרבנות הראשית בראשות הרב קוק, אך למרות חילוקי הדעות נמנע מלתקוף אישית את הרב קוק ואף היו ביניהם קשרי ידידות.
רבי יוסף חיים זוננפלד נפטר ביום י"ט באדר ב' שנת תרצ"ב, ונטמן בבית הקברות היהודי בהר הזיתים. זכותו תגן עלינו ועל ישראל אמן.