רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל נולד בי"ח בניסן ה'תרפ"ד, בעיירה שומיאץ הסמוכה לסמולנסק, שהייתה אז חלק מברית המועצות. אביו היה הרב צבי יהודה אדלשטיין, רב העיר, ואמו מרים, בת הרב מרדכי שלמה מובשוביץ.
בצעירותו, למד תורה בסתר תחת הרב זלמן לייב אסטולין ובהמשך אצל הרב מרדכי אליהו שניאור. בשנת ה'תרצ"ד, עלה עם משפחתו לארץ ישראל והתיישב ברמת השרון.
לאחר מכן למד בישיבת לומז'ה ובישיבת פוניבז', שם היה בין ששת התלמידים הראשונים. בתקופה זו, יצר קשר הדוק עם החזון איש.
בשנת ה'תשי"א, לאחר פטירת אביו, התמנה לרבה של רמת השרון, תפקיד בו כיהן קרוב ל-70 שנה. במקביל, שימש כדיין בכיר בבית הדין של הרב נסים קרליץ בבני ברק. כמו כן, כיהן כרב שכונת "נאות יוסף" בבני ברק ועמד בראשות ישיבת השרון, ישיבת "כתר ישראל"-רוז'ין ועוד.
הרב אדלשטיין עסק רבות בתורה, הלכה, גמרא, אגדה, קבלה, תנ"ך ומוסר. הוא חיבר ספרים רבים, ביניהם "בעקבי התלמוד", "בעקבי נזיקין", "בעקבי מנחת חינוך" ו"בעקבי המגילות".
הרב אדלשטיין נפטר בכ"ז בשבט ה'תשע"ז, בבית החולים לניאדו בנתניה. הוא נקבר בבית העלמין הישן ברמת השרון זכותו תגן עלינו.
רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל - עובדות והנהגות
א.
הגמרא (סוטה יא ע"א) מספרת: "שלשה [יועצים] היו באותה עצה [של "הבה נתחכמה לו"]: בלעם, ואיוב, ויתרו. בלעם שיעץ -נהרג. איוב ששתק - נידון בייסורים. יתרו שברח - זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית".
רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל אמר על כך ווארט נפלא: אם היו שואלים אותנו מי מהשלושה הצליח יותר בחיים? היינו לבטח משיבים: בלעם! הוא הרי היה נביאם של כל אומות העולם. היה לו עושר רב וכבוד עצום...הוא היה המבוקש מספר אחד בעולם: סיחון קרא לו לקלל את עמון ומואב, בלק קרא לו לקלל את ישראל. אבל אם נתבונן מה קרה לו בסוף? הוא מת בביזיון, בחרב, ומדינה שלמה, מדין, נמחקה מן העולם. שנים על גבי שנים נראה שהוא הצליח, אבל כל זה הסתיים בכשלון מהדהד.
איוב סבל שבעים שנה של ייסורים. חיים קשים בהחלט. ומה קרה בסוף? הוא קיבל כנגד זה מאה וארבעים שנה של חיים טובים.
המסכן ביותר נראה היה יתרו, שנאלץ לברוח. ומה קרה בסוף? הוא זכה שמשה רבנו יהיה חתנו ואלעזר הכהן הגדול יהיה נכדו. זכה שפרשה שלמה בתורה נקראת על שמו, וגם זכה שמבני בניו ישבו בלשכת הגזית.
והמסקנה הנובעת מן הדברים היא, שהצלחה או כישלון אינם נמדדים בטווח הקצר אלא בטווח הארוך.
ב.
סיפר פעם בוגר ישיבת 'תפארת משה', שהיה בחופה שרבנו סידר קידושין, הלה הבחין שהמשקפיים של רבנו מלוכלכים ומוכתמים, וביקש ממנו להסיר אותם כדי שהוא, הבחור, ינקה אותם. רבנו ניאות והסיר את משקפיו, הבחור ניקה אותם היטב והחזירם. רבנו מיד הודה על כך, אך הנה הבחור רואה, שרבנו תופס את המשקפיים, ועובר עם האצבעות שוב ושוב על זגוגיות המשקפיים עד שהן הועמו... "אז הבנתי שהלכלוך היה בכוונת מכוון"... סיים המספר.
ג.
מרגלא בפומיה, שכאשר מישהו אומר על צדיק או גדול ש"היתה לו נשמה גבוהה", הוא מתכוון להשקיט את מצפונו המציק בשאלה "למה אני לא כזה"... היה אומר זאת בשם מרן הרב מבריסק זיע"א, שלאחר הלווית מרן ה'חזון איש' זיע"א, כשאמרו שהיתה לו נשמה גבוהה, הוא הגיב: "מי שאמר את זה מתכוון להצדיק את עצמו למה הוא לא 'חזון איש’.