שבת-חזק | אל מקורותיו של מנהג ישראל באמירת "חזק חזק ונתחזק"

שבת קודש זו, פרשת ויקהל-פקודי, נקראת בפי כל "שבת חזק". זאת על פי המנהג שנהגו בו ישראל מדורי דורות, שלאחר שהבעל קורא מסיים את קריאת הפרשה החותמת את חומש "שמות" - השני מחמשת חומשי התורה - עונים כל הקהל כאחד ואומרים "חזק".

מנהג קדום זה כבר נזכר בדברי הראשונים נשמתם עדן, ואף הובא לו סמך במדרש (בראשית רבה סוף פרשה ו). כמו כן, נתקבל המנהג להלכה, וכך פסק הרמ"א בשולחן ערוך (או"ח סימן קלט): "הקורא צריך לאחוז בספר תורה בשעת ברכה, הגה: וסמכו מנהג זה על מה שנאמר ביהושע (א, ח-ט) 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך חזק ואמץ', ומזה נהגו למחוק" פעם, בכל מקרה .

הבדלי המנהגים

מקור דברי הרמ"א נובע מדברי בעל "ארחות חיים" , רבנו אהרן הכהן מלוניל (הלכות שני וחמישי אות יט), אשר הובאו גם ב"בית יוסף". וזה לשונו: "צריך דבר הקורא האירא לאחוז כאילו קיבלה עכשיו מהר סיני, ובבראשית רבה נאמר 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך' – מלמד שהיה ספר תורה בידו של יהושע, שאין לומר 'הזה' אלא למי שתופס החפץ, וכשסיים אומרים לו 'חזק ואמץ'. מכאן יצא המנהג לומר למסיים לקרות התורה בכל פעם חזק", עכ"ל.

מדברי ה"ארחות חיים" עולה כי יש לאומרו בכל עלייה ולאו דווקא בסיום חומש. כך אכן נהגו בני ספרד, הנוהגים לברך כל עולה לתורה ב"חזק וברוך", כפי שמובא ב"כנסת הגדולה" וב"כף החיים" (ס"ק נו). אולם, בני אשכנז ופולין לא נהגו כן, אלא רק בסיום חומש עונים הקהל בקול רם "חזק" .

חיזוק בסיום הספר

טעם אמירת "חזק" בסיום ספר בתורה נידון על ידי רבים מהפוסקים, ונאמרו בו כמה טעמים. נביאם כאן בקצרה:

בשו"ת מהר"ם מינץ (סי' פה) כתב שני טעמים: "כמו שאומרים לאחר כל פרק או בסיום מסכת 'הדרן עלך', שמשמעותו היא: מאחר שסיימת את הפרק או המסכת, עליך לחזור ולשנות כדי שלא תשכח—'השמר לך פן תשכח את הדברים' (דברים ד, ט). וכן יש לפרש בדומה למנהג לברך את החזן ב'יישר כוחך', כלומר: גמרת מצוותך, יהי רצון שתזכה לקיים עוד מצוות. וכך גם כאן, באמירת 'חזק' אנו מחזקים את מי שסיים את החומש".

בעל "פרי חדש" (סוף סי' קלט) מוסיף טעם אחר: "משום שהתורה נקראת תושייה – שמתשת כוחו של אדם. ועוד, אמרו חכמים (ברכות לב:) כי ארבעה דברים צריכים חיזוק, ואלו הן: תורה, מעשים טובים, תפילה ודרך ארץ, שנאמר 'חזק ואמץ'—חזק בתורה ואמץ במעשים טובים".

בספר "תניא רבתי" (ענין יו"ט האחרון של חג, סי' פח) מובא הסבר נוסף: "שהקורא בתורה נדרש לעמוד באימה וביראה, מתוך תחושת יראה מפני הקב"ה וגם מתוך כבוד הציבור. לכן, כשמסיים את הקריאה, אומר לו החזן 'חזק', וגם הציבור מצטרף ואומר 'חזק' – לחזקו לאחר שעמד לפני הציבור בקריאת התורה", עכ"ל.

משמעות החיזוק – מעשה מהגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל

ובצוק העיתים כאן המקום לספר - הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל , נשיא "ועד הישיבות" , הוזמן בשנת תשכ"ח לוועדת שרים שדנה בדחיית גיוסם של בני הישיבות. הדיון שאלו אחד השרים: "האם חובת ההגנה על המדינה אינה קודמת לחובת ההגנה על התורה?"

נענה הגאון בזעקה: "דבר ה' אל יהושע – הכובש הראשון של הארץ – מוכיח היפוכו של דבר! על כיבוש הארץ נאמר (יהושע א, ו) 'חזק ואמץ', אך על שמירת התורה נאמר (שם, ז) 'רק חזק ואמץ מאוד'. התורה דורשת חיזוק גדול אף יותר מן הכיבוש ושמירה על ארץ הקודש!"