הרב ג'ייקובסון מרעיד את הלב: "הקב"ה דופק בלב שלך"

"יש רגע שבו יהודי מרגיש שהוא כבר לא שייך. שהוא התרחק מדי, שהוא הסיר את ה'כתונת' היהודית שלו", זעק המגיד הנודע הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון. "אבל דווקא אז, כשמגיעה זעקת 'איככה אלבשנה', מתגלה משהו מדהים".

במהלך נאומו המרטיט, שתיעוד הוידאו ממנו התפרסם, שולבו קטעי וידאו בהם נשמע קולו הבוכה של הרבי מליובאוויטש זי"ע שהרב ג'ייקובסון חזר על דבריו, נחשף הסוד העמוק שמסתתר מאחורי הפסוק "קול דודי דופק". "גם כשהמלאכים מתנגדים, גם כשמידת הדין זועקת 'רחצתי את רגלי איככה אטנפם' - הקב"ה בעצמו חותר חתירה מתחת לכיסא הכבוד", נשמע קולו הרועד של הרבי מליובאוויטש עצמו בהקלטה נדירה שנחשפה.

"זה לא שאתה צריך לפתוח את הדלת", הסביר הרב ג'ייקובסון. "דווקא כשאתה מרגיש הכי אבוד, דווקא כשאתה חושב שאין דרך חזרה - הקב"ה בעצמו פותח את הדלת מבפנים. כי אהבתו אליך חזקה יותר מכל המחסומים".

הנאום המלא, נישא בפני אלפים במסגרת אירועי 'צמאה' בבנייני האומה בי"ט כסלו האחרון.

הנה תמליל מעיקרי הדברים:

"היה פעם ילד בר מצווה", פותח הרב ג'ייקובסון בסיפור מרתק. "ולפני הבר מצווה הוא מגיע לאמא ואומר 'אמא, אני רוצה לדבר נאום בבר מצווה על המוצא של המשפחה שלנו, מאיפה אנחנו מגיעים'.

"אמא מספרת לו על הורים וסבא וסבתא, סבא רבא. הוא אומר 'לא, לא, אני רוצה לדבר על ההתחלה, מאיפה הכל התחיל'. היא אומרת 'אה, בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, ביום השישי ברא אדם וחווה, מהם נולדו כל הצאצאים בכל העולם. אחר כך הגיע אברהם שרה יצחק רבקה יעקב רחל ולאה, והנה אנחנו כאן'.

"הולך הילד לאבא - אבא לא למד בישיבה, אבא למד באוניברסיטת קולומביה והיה מושפע מתיאוריית ההתפתחות של דרווין. אומר לו 'אבא, אני רוצה לדבר בבר מצווה על מוצא המשפחה'. אבא מספר על היחוס. 'לא, ההתחלה, מאיפה מגיעים'. אבא אומר 'אה, לאחרי מיליוני שנים התפתחנו מקופים'.

"'והקופים, מאיפה הם הגיעו?'. 'הם הגיעו מחיות ובהמות, לקח מיליארד מיליארד שנים'. 'ואיך זה התחיל?' אבא אומר: 'זה התחיל עם פיצוץ גז, חיידקים, וכך התפתח'

"לגמרי מבולבל, הוא מגיע לאמא ואומר 'אמא, אני לא יודע מה להגיד בבר המצווה על מוצא המשפחה שלנו. את אומרת לי המוצא זה הקדוש ברוך הוא, אדם חווה, אברהם שרה, אבא אומר לי היחוס שלנו זה קופים, חיות, בהמות, גז, חיידקים - מה אני אמור להגיד בבר מצווה?' אמא מסתכלת על הילד היקר ואומרת 'בני יקירי, זה ממש לא סתירה. אבא שלך מדבר על הצד שלו במשפחה, אני דיברתי על הצד שלי במשפחה'.

"ידידים יקרים, מוריי ורבותיי", ממשיך הרב ג'ייקובסון בקול נרגש. "אחד מהמתנות הכי יקרות, יקרות מפז, שהעניקו לנו ענקי החסידות - הבעל שם טוב, המגיד ממזריטש, ובעל הגאולה אדמו"ר הזקן בעל התניא ותלמידיו זכותם יגן עלינו - זה היה הידיעה וההכרה וההרגשה מי הוא האני האמיתי. כי תמיד יש שני צדדים במשפחה, וכשאני מסתכל בראי אפשר בקל להתבלבל בין אני חיצוני, אני רדוד, אני שטוח, אני מזויף - או אני פנימי, מהותי, עצמותי, אותנטי.

"והנה ברגע המרטיט הזה, בחגיגת חג הגאולה, המוח שלי נזכר והלב שלי נזכרים במאמר חסידות שהשמיע הרבי מליובביץ' בפורים שנת תש"כ, שהתחיל בפסוק במגילה 'בלילה ההוא נדדה שנת המלך'. אומר במדרש - מלכו של עולם. והוא הסביר את הדברים האלה לפי תורתו של בעל הגאולה בעל התניא בפסוקי שיר השירים פרק ה', שכנסת ישראל זועקת 'אני ישנה וליבי ער'.

"'אם אני ישנה הרי כל כולי ישנה?' אומר: לא. 'אני ישנה' - האני החיצוני, האני שבקל אני יכול להגדיר את עצמי שזה הצד שלי במשפחה, האני המבולבל, האני החשוך, אני שלפעמים נמצא בבועות של מודעות עצמית קשה מסובכת לנטיות, האני שלפעמים סובל מדיכאון או עצלות או עצבות או התמכרות או אי ביטחון עצמי או טיוח עצמי או שינה עצמית - האני הזה אני ישנה, אני לא מרגיש את הזרם האלוקי הפנימי.

"אבל 'וליבי ער' - אומר המדרש: ליבן של ישראל הוא הקדוש ברוך הוא, 'צור לבבי וחלקי אלוקים לעולם'. ופה מגיע הרגע הגדול של 'קול דודי דופק - פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי, שראשי נמלא טל וקווצותי רסיסי לילה'. 'קול דודי' - דוד מלשון ידידות, אהבה, חיבה עצמית, חיבה פנימית - דופק על הדלת באמצע הלילה כשאני ישנה.

"ומתחנן: 'פתחי לי' - בבקשה תסיר את המחסומים, תסיר את הקליפות והסתרות. 'פתחי לי' - תעשה איזה נקב, איזה חור במחסום הרגשי והנפשי, איזה פתח. 'פתחי לי כחודה של מחט - אחותי רעייתי יונתי תמתי'. ומבאר רבי: 'אחותי' מלשון איחוי, כמו אח ואחות - אנחנו מאוחדים בצורה אורגנית וטבעית, אי אפשר להיות פירוד בינינו. הרי כל רגע שאתה נושם, כל רגע של חמצן של חיות - זה זרם של אלוקות שזורם בתוך כל תא, בתוך כל נוירון, בתוך כל אטום, בתוך כל אחד מאבריך וגידיך. זה זרם של חיים, של אלוקות ברגע זה. אין פירוד, אין ניתוק, אין דבר כזה - הרי זרם החיים שלך זה אלוקי.

"'רעייתי' - זה לא רק אחותי, זה גם רעייתי, כמו איש ואישה שמתגלים בקשר ביניהם הכוחות הכי פנימיים. אתה מוציא מעצמי את הכוחות הכי פנימיים, לכן נתתי לך את התורה. 'יונתי' - הנאמנות של יונים זה לזה, אומר במדרש, אין דוגמתה. נאמנות עד אינסופית, 'ועיניך יונים'. יונים יכולים להסתכל זה על זה לשעות ארוכות, להסתכל - אני רוצה רק, אני רוצה יחס רק איתך. 'תמתי' - אתה משלים אותי, אתה עושה אותי תם ונשלם. יהודי שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית לתקן את כל העולם ביחד, אתה מתמם ומשלים אותי. 'שראשי נמלא טל וקווצותי רסיסי לילה' - אני כבר לא יכול להישאר בחוץ בלילה והגלות.

"'פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי' - והנה אומרת כנסת ישראל 'פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה'. מה הפירוש? למה היא לא יכולה להלביש כתונת? אומר במדרש אמר רבי חנן: כשציווה הקב"ה לעם ישראל לתקן לבוש במלכות שהן המצוות - 'פשטתי את כותנתי'. כנסת ישראל אומרת: הגיע דור חדש של מיליוני יהודים שאמרו 'פשטנו את הכתונת'. כל יהודי ידע שזה הלבוש שלו, תורה ומצוות זה הלבוש הטבעי שלו. 'פשטתי את כותנתי' - כבר הורגלתי לחיים אחרים לגמרי. 'איככה אלבשנה' - אני כבר לגמרי לא שייך לכך.

"הרי זו זעקה הפנימית של מיליוני יהודים, דווקא בשנה זו לאחרי שמחת תורה תשפ"ד. מרגישים משהו - הרי צריך להיות מטורף כדי לא להרגיש את קול דודי דופק. אבל כל אחד בסגנונו אומר 'פשטתי את כותנתי, איככה אלבשנה'. ועד היום כשאני מקשיב להקלטה של אותו מאמר נפלא של הרבי, ואני שומע את קולו המרגש כשמדבר על 'פשטתי', אני עצמי מתרגש בעומק נפשי.

[בשלב זה נשמע בהקלטה קולו הבוכה של הרבי]

"ואחר כך המשיך: 'רחצתי את רגלי איככה אטנפם'. מה פירוש הדברים? היא מגיעה מידת הדין - מה הם הרגליים של השם? הרי כתוב 'השמיים כסאי והארץ הדום רגלי'. כביכול הארץ זה הדום רגליו. מבקשת מגביה את הרגליים - 'רחצתי את רגלי'.

"'איככה אטנפם' - איך ההתגלות של השכינה בארץ? זה הרגלי השכינה - 'הארץ הדום רגלי'. אבל 'רחצתי את רגלי' - כשראיתי שאתם פשטתם את הכותונת, אני סילקתי את עצמי. כתוב בזוהר 'קדשיך סולקו לעילא ולעילא'. 'רחצתי את רגלי איככה אטנפם' - איך אפשר לקחת הסיכון שוב לרדת לחזרה למקום של טינוף? 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' - אני רוצה לשכון בתוך הלב, בתוך הארציות, בתוך היקום, בתוך הגשמיות שלכם, בתוך הגוף, בתוך העצבים. אבל מידת הדין זועקת: אסור לך לחזור! 'רחצתי את רגלי'. כל כך קשה לשכוח את בכי קורע הלב של הרבי כשהוא הזדהה...

"אבל פה מגיע החידוש הגדול בפסוק שאחרי זה: 'דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו'. כנסת ישראל אמרה 'אני ישנה', 'קול דודי דופק פתחי', 'פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה', 'רחצתי את רגלי איככה אטנפם' - אבל דודי לא יכול לסבול את הניתוק, את ההתנתקות, את הריחוק. 'שלח ידו מן החור' - הוא שולח את ידו ויוצר חור, הוא יוצר את הנקב, הוא יוצר את הפתח.

"איך אומרת הגמרא בסנהדרין? המלאכים לא רצו להניח למנשה לעשות תשובה - חתר הקדוש ברוך הוא חתירה תחת כיסא הכבוד שיוכל לעבור. הוא יוצר את החור! ולא רק זה - 'שלח ידו מן החור' לפתוח את הדלת מבפנים, לפתוח את הפתח של חוט. 'אני לא יכול יותר להיות נפרד מבני האהובים ונחמדים לעד ולנצח נצחים, כי אהבתי אתכם אמר השם'.

"ונפש יהודי הומייה, שוכבת במיטתה ופתאום היא מרגישה - 'הו מעי, המו עליו', הבני מעיים מתחילים להתנענע בצורה עמוקה, מרגיש את פעימת הלב. ובני מעיים - למה מעיים? כי הגמרא אומרת בחולין שמעיים מתחילים בלב ומסתיימים במעי התחתון, ששמה מפריד את האוכל - מה שייך לי, מה לא שייך לי. 'מעי המו עליו' - היהודי לא רק מרגיש אלא גם מחליט בבני מעיים: זה שייך אלי, זה לא שייך אלי, זה כן נכנס לי, זה לא נכנס אלי, זה כן חלק מהחיים שלי, ודברים האלה הם לא חלק מהחיים שלי.

"מצד האהבה שהיא אבסולוטית ונצחית ולא שייכת לשינוי ולא להשמדה ואפילו לא להכחשה, אומרת שיר השירים: דודי שולח ידו. והנה הפסגה הנפלאה - למרות 'אני ישנה', למרות 'פשטתי', למרות 'רחצתי את רגלי' - לא מתחשב בזה. זה מצב של 'דודי שלח ידו מן החור'.

"כשהעולם זועק ומרגישים את הכל - 'דודי דופק, פתחי אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי, שראשי נמלא טל וקווצותי רסיסי לילה'. שאפילו במקום זה שהיהודי זועק ובוכה ומתייאש 'פשטתי את כותנתי', 'דודי שלח ידו מן החור'. ומעי המו עליו, ופותחים את הדלת, ופותחים את הלב, ומתחבקים ומתנשקים לעד ולעולמי עולמים.

"זהו המסר העמוק של הרבי", מסכם הרב ג'ייקובסון בקול נרגש. "גם כשאתה מרגיש הכי רחוק, גם כשאתה בטוח שאין דרך חזרה - דווקא אז הקב"ה בעצמו חותר מתחת לכיסא הכבוד. כי אהבתו אליך לא תלויה במעשיך, היא לא תלויה במצבך. היא אהבה עצמית, אבסולוטית, נצחית.

"ואולי זה בדיוק המסר שאנחנו צריכים לשמוע היום", הוא מסיים. "כשלפעמים מרגישים רחוקים, כשלפעמים מרגישים אבודים - לדעת שהקב"ה לא מחכה שנפתח את הדלת. הוא בעצמו פותח אותה מבפנים, יוצר את החור, חותר את החתירה. כי הוא לא יכול, פשוט לא יכול להיות רחוק מאיתנו".