בשבת שירה, י"א לחודש שבט תרע"ז, זרחה שמשו של הרה"ק מסטריקוב. אביו, הרה"ק רבי יעקב יצחק דן זצוק"ל הי"ד מסטריקוב היה בנו של אדמו"ר הזקן, הראשון לשושלת בית סטריקוב, הרה"ק רבי אלימלך מנחם מנדל זצוק"ל, אשר אלפים רבים של חסידים ואנשי מעשה הסתופפו לאורו עד להסתלקותו בשנת תרצ"ו.
שנות ילדותו עברו עליו במחיצת זקינו הגדול, וכבר אז ניכר כיניק וחכים בעל כשרונות עילויים. שוקד היה על התורה ומסגל לעצמו דרכי וגינוני חסידות עד כי היה מפורסם ל'חידוש' ברחבי פולין של אותה העת.
בחור בישיבה
בהגיעו למצות כבר היה כלי גדוש בתורה ויראה, באותה עת נבחן על מאות דפי גמרא אצל הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל מלובלין ונתקבל כתלמיד מן המניין - צעיר התלמידים - בישיבת חכמי לובלין עם פתיחתה, שם עלה ונתעלה עד כי נחשב לחד מבחירי החבורה. כבר ב'זמן' הראשון שלו בישיבה הספיק ללמוד ולסיים את כל סדר קדשים בעיון, זאת לבד המסכתות שלמדו אז בסדרי הישיבה.
עם פרוץ מלחמת העולם נמלט לווילנא, בה שהה ימים אחדים במחיצתו של הגרי"ז הלוי סאלאוויציק מבריסק, עד כי בחסדי מרומים לאחר מסע רצוף שרשרת של נסים והשגחה פרטית דרכו רגליו בחודש ניסן תש"א בארץ-הקודש. בגפר הגיע, שריד מכל משפחת בית אביו הק'. לאחר נישואיו בשנת תש"ו לזוג' הצ' מצאצאי הרה"ק בעל החזי' הרי"ם זצללה"ה מגור עבר להתגורר בשכונת שערי חסד בשכנות להגאון זצוק"ל מטשעבין והיה לאחד מאנשי סודו הקרובים, כן משתתף היה בקביעות בשיעוריו של גאב"ד בריסק זצוק"ל אליו נקשר עוד בתקופת ווילנא.
ממשיך שושלתא דדהבא
זקני וחשובי חסידי סטריקוב, אשר לא מצאו נוחם לנפשם עם הגיע השמועה המרה על עלות הכורת על העדה בפולין. גמרו אומר פה אחד לראות בו כממשיך שושלת הזהב, והוא, למרות סירובו, נאלץ ליטול על עצמו את העטרה. את חצרו הקים בשנת תשי"א בתל אביב - שהיתה אז עיר מלאה חכמים וסופרים, חסידים ואנשי מעשה - ולמרות התרחקותו מגינוני הנהגה ופומביות לא עלה בידו להסתיר מעיני מעריציו את גדלותו הרוחנית וגאונותו בתורה. לקירבה מיוחדת זוכה היה אצל כל גדולי וצדיקי הדור, אך הוא עצמו נותר בשלו, צנוע, ענוותן ושפל ברך. גם למדנים מופלגים מוצאים היו את עצמם נדהמים לנוכח בקיאותו ובהירותו בכל חדרי ומכמני תורה.
רבים וטובים דבקו בו בעוז וראו בו את מורה דרכם בתורה ועבודת ה', גם פשוטי עם היו מגיעים לשאול בעצתו ולמצוא אוזן קשבת לכל מכאוביהם, והוא, בהיותו בעל מוח חריף ומחשבה בהירה, אכן היה להם לאב, מאזין היה להם, משתתף בכאבם וחובש לכל מזורם.
כפה פרשה לעני
נודע היה במידת החסד בה מפליג היה למאד, הן בעזר לנדכאים ונשברי לב, תמיכה כספית במשפחות נזקקות, אליהם מרבה היה לשגר בהחבא סכומי כסף הגונים בכל עת מצוא, והן בהכנסת אורחים ביד רחבה לכל מי שבא בצל קורתו, כשהוא עצמו טורח בגופו להנעים לאורח בכל המצטרך.
בשנת תשמ"ה נעתר להפצרות אנשי העדה ועבר להתגורר בבני ברק, בה התרכזו מרבית חסידיו ומעריציו, והקים בה את בית מדרשו אשר הפך עד מהרה לתל תלפיות לכל מבקש קרבת אלקים. בשנותיו האחרונות אף זכה לראות בפריחת ושגשוג העדה אשר שלחה ענפיה פארות.
נסתלק ביום ט"ז אלול תשס"א והוא בן פ"ה שנים. אלפים רבים מישראל ליווהו למנוחתו בחלקת הרבנים שבהר המנוחות.
(קובץ נזר התורה)
1.
בגמ': כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר וכו'. , דלמדים אנו מכאן. שאעפ"י שלכאורה פשטות עניין הז' מינים שנשתבחה בהם א"י הוא פירות גרידא וזה דבר גשמי, אמנם נרמז בגמ': שכל הז' מינים עניינם זה רוחניות, וכולם באו בשביל התורה וכדי ללמוד מהם את שיעורי התורה, וזה עניין הפירות שנשתבחה בהם
ארץ ישראל. וי"ל שלולי זה שהיו לומדים מפירות אלו דינים לשיעורי תורה לא היה שייך כלל שהם יהיו הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, והיינו שכל שבח א"י שייך דווקא בזה שמפירות אלו לומדים תורה ואת שיעורי התורה.
2.
נודעת הגמרא (סוכה מה:) אמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי, יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין. וכבר דשו המפרשים במאמר זה, למה דווקא רשב"י יכול לפטור את העולם כולו מן הדין. כי הנה עיקר כוחו של רשב"י היה בעניינה של פנימיות התורה, ועל ידי זה שמתבוננים בפנימיות, שייך לראות שהחטא אינו חטא כלל ועיקר, כי עניין סודות התורה הוא הבירור בעומק עד שמגיעים לשורש הדבר, שהרי רב עומקה של התורה, וכל כמה שיורדים יותר לעומקה בכדי לברר ולהבין את הדברים בשורשם -ואזי מגלים שלא הביט עוון ביעקב.
3.
פעם סיפר הרבי זצ"ל בשם רבו מרן הגרי"ז מבריסק זי"ע שפ"א אצלו בעל־מלאכה היה וכשסיים עבודתו, ביקש בבית, הגרי"ז לשלם לו שכרו, ואותו אדם לא הסכים לקבל בשום אופן באמרו, 'אני אקח מהרב מבריסק'. אולם הגרי"ז עמד בתקיפות על דעתו לשלם לו עד הפרוטה האחרונה, וכשהלך אותו בעל־מלאכה, אמר הגרי"ז למקורביו: "הדבר הכי קל לשלם, זה בכסף".
4.
עובדה הווה ובשנים שהתגורר בת"א ניגש אחד מהמתפללים ובדרך ארץ אמר לרבי כי התפילות בר"ה מתארכות זמן רב מידי. השיב לו הרבי: "מה נשאר לי מאז שנהייתי לרבי? לפחות להתפלל כמו שצריך".