תנועת החסידות תחילתה לא הייתה סוגה בשושנים, להיפך, ההתנגדות לדבר המתחדש הייתה עזה ונטולת פשרות. השמועות הרבות (חלקם אף בגדר השמצות פרועות) אודות מנהגיהם השונים והמשונים עוררו פחד בקרב ראשי הקהילות, שתכף יצאו להילחם בתנועה החדשה בכל תוקף.
- כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה | מדוע אנו מתנענעים בשעת התפילה והלימוד?
- "וירא העם וינועו" | המנהג להתנועע בשעת התפילה והלימוד
- וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה | מנהג ישראל להתנועע בשעת הלימוד והתפילה - פרק ג'
- וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה | על התנועות בשעת התפילה בחצרות החסידים
- "גזרתינהו לשוקיה בגזרא דפרזלא" | המתנגדים "לתנועה" החסידית בשעת התפילה
אך נדמה שהמנהג שבלט יותר מכול, הוא השינוי המהותי של החסידיות בנושא התפילה, כידוע את ערך התפילה העתיקה החסידות למרכז חייו של אדם, היא בנתה נדבך חדש וחשוב בעבודת ה' אותו יש לעשות אך ורק מתוך התעוררות והתרגשות פנימית עמוקה.
וכבר דרשו שהפסוק מנבא ואומר תהילתו - בקהל חסידים.
סלטות בתפילה?
ראשוני מתנגדי החסידות לחמו נמרצות בשינויים שהנהיגו החסידים בתפילה, ושפכו את זעמם ביתר שאת על תופעה זו. במיוחד דיברו בלעג נגד התנועות בתפילה החסידיתשנעשית בצורה מוזרה מאוד. לדוגמה, הנוהג של ה"קוז'עלקעס", או כפי שקראו לזה "איבערקייקלען זיך" ראשהם למטה ורגליהם למעלה".
אותו מנהג קוז'עלקעס (סלטות ע"ג הקרקע) היה נפוץ אצל חסידים בעתות שמחה או בשבתות
כפי שמובא בספר אמרי אמת ליקוטים (גור)
בשם החי' הרי"מ ז"ל חסידים הראשונים היו מרקדים ועושים "קוזליקעס" בשבת מרוב שמחה, אח"כ ביטלו זאת הצדיקים כדי שלא להיות "צי היימיש" עם השבת, וצריכים לבא להמצוה עם בושה ויראה, ויהיה שמחה בלבו מהמצוה כמ"ש ישמחו במלכותך שומרי שבת, ואי' יכולה היא שתרחם, הרבי ר' בונם ז"ל אמר בתמיה: למחלליה מות יומת יהיה לי שייכות, ולושמרתם את השבת לא יהיה לי שייכות.
דור תהפוכות
הרב המגיד ר' דוד ממאקוב (ה'ת"ק - יום כיפור ה'תקע"ה - לערך) היה מהמתנגדים החריפים לתנועת החסידות, וחיבר שני חיבורים כנגד החסידים. המגיד רבי דוד עשה תהליך הפוך כלומר תחילה היה לחסיד נאמן של רבי מ"מ מויטבסק זצ"ל ואח"כ הצטרף לתלמידי הגר"א נודע כת"ח ובר אוריין התגורר במאקוב שבפלך לומז'ה שם ישב עד פטירתו.
בין כתביו הוא מדבר בשצף קצף על אודות מנהג ה'קוזליקעס' וכך כותב - ה"פוחזים בתפילתם כאחד הריקים, כי דור תהפוכות המה לפני ארון ברית ה' כמהפיכת זרים ונכרים, ראשיהם למטה ורגליהם למעלה".
צועקים בקול תרועה ושברים
בין כתביו הרבים נגד חסידים ומנהגיהם הוא גם לא חוסך את דעתו על תנועותיהם של החסידים בשעת התפילה -
"שואגים בתפילה שאגת אריה וקול שחל, כאילני סרק וערבי נחל. כמשק גבים שוקק, כגפן בוקק, חמור נוער וסוס דוהר. מקול שאונם נחר גרונם, שינוי נוסחאות התפילה להסיג גבול עולם ותיבקע הארץ לקולם. - - ויתעם כשיכור - - - עוצם עיניו וקורץ בשפתיו, -ובקרבו ישים ארבו ורעותיו. יעלו שמים ירדו תהומות, וכיוני הגאיות כולם הומות... כילק סמר וכיין חמר. יחוגו וינועו כשיכורים" וכו' וכו'.
במקום אחר הוא כותב: "הלכתי לבית המדרש ומנין שלהם, וראיתי בתוכו חסידים עדרים עדרים, צועקים בקול תרועה ושברים, ובתוכם חבל נביאים, רוקדים כאילים, אשפתם בקבר פתוח, וינועו כנוע עצי היער מפני הרוח".
דברים זרים באמצע שמו"ע
בכתבי החרם שהכריזו מתנגדי החסידים, במקומות שונים ובזמנים שונים, נגד החסידים ומנהגיהם, נזכרות גם שם אותם תנועות שנהגו החסידים לעשות בעת התפילה.
בנוסח החרם נגד החסידים אשר הוכרז בקהילת וילנה ביום ד' מנחם אב תקמ"א (1781) "בצירוף כבוד הרב הגאון אב"ד יצ"ו רבי שמואל ראב"ד בוילנה. ובצירוף כבוד הרב הגאון החסיד הגר"א, וז"ל: 'באמצע התפילה מתחילים (החסידים) לצעוק צעקות רבות וגדולות עם דברים זרים באמצע ש"ע (שמונה־עשרה) עד לב השמים, לרוב עם תנועות והכאות אצילי הידים על גופו וארכבותיו דא לדא נקשין'".
בנוסח החרם נגד החסידים אשר הוכרז בקהילת קראקא בשנת תקמ"ו (1786) כתוב בין השאר :
"וגזרו בחרם חמור כחרם הגדול ובחרם יב"ן (יהושע בן נון) לבל ירים איש את ידו מבני קהילותנו לעשות לו מנין בפ"ע (בפני עצמו) כדי להתפלל בתנועות שונות, בקריצת שפתים, או להכות כף אל כף ולנוע ראשיהם כשיכור - - - ואם הימצא יימצא אחד מבני קהילתנו שימלא את לבו מכאן ולהבא לעשות להם מנין בפ"ע כדי להתפלל באחד מהתנועות הללו, או שישנו נוסח התפילה, יהיה מוחרם ומנודה בשני העולמות בעוה"ז ובעוה"ב ויהי מובדל ומופרש מכל קדושת ישראל, פתו פת כותי וכו', קבורת חמור ייקבר" וכו' וכו'.
דברים זהי אנו מוצאים בתוך חרם קהל וילנה, הושענא רבה תקנ"ח (1797): "יצאו אנשים מקרב המחנה ופרצו גדר עולם, משנים ממטבע שטבעו חכמים בברכות ובתפילות, מרימים קול בתפילה ושאר התנהגות משונים מכל עם ישראל ומכנים עצמם בשם חסידים".
חסידים ואנשי מעשה - היו מרקדין
וכידוע שבין החסידים ענו ואמרו על דרך הצחות- שכל השאלה היא רק 'כיצד' מרקדין, ולא 'האם', 'מתי', 'כמה' ו'מדוע', זאת משום שהצורך והמעלה הנפלאה בעבודת הריקוד ברורים לעובדי ה', השאלה היא רק 'כיצד' - 'איך'?