"ל"ג בעומר" רבו מנהגיו והנהגותיו ובמשך הדורות נוספו עליהם כהנה וכהנה. אחד מן המנהגים המזוהים עם ל"ג בעומר הוא השימוש בחץ וקשת. מנהג זה נפוץ אומנם יותר אצל בני חו"ל שבל"ג בעומר נוהגים הם 'כיומא דפגרא' ויוצאים אל היערות ומרחבי העמקים ושם יורים הם בחץ וקשת אל עבר המדורה ומרקדים כל אותו הלילה.
מנהג החץ והקשת מוזכר בעיקר בספרי חסידות מתלמידי תלמידיו של הבעש"ט. את המנהג ככתבו אנו מוצאים בספר 'בני יששכר' שם הוא מכנה אותו 'מנהג ישראל' ומטעים זאת בכך שרשב"י הוא היה אומר: 'יכול אני לפטור את כל העולם מן הדין' ומשמש כמגן על הדור כולו.
רבי מנחם מנדל מרימינוב כותב – כי בימי הרשב"י לא נראתה הקשת, והנה ביום עלותו למרום עושים הסימן הזה.
בדומה לזה מביא רבי נתן מברסלב בליקוטי הלכות שלו: 'כי רשב"י הוא קשת הברית', שבשביל זה לא נראתה הקשת בימיו, כי הוא עצמו היה בבחינת קשת, שבשביל זה נוהגים לדרוך הקשת בל"ג בעומר.
ואף הוסיפו בספרי ברסלב שמנהג זה 'סגולה לבנים' וראיה מן הפסוק בדברי הימים: וַיִּהְיוּ בְנֵי אוּלָם אֲנָשִׁים גִּבֹּרֵי חַיִל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת וּמַרְבִּים בָּנִים וּבְנֵי בָנִים
אדמו"רים חסידים רבים נהגו תוך כדי עריכת 'הטיש' (שולחנות) בל"ג בעומר לירות בחץ וקשת וכאן המקום לציין אגדה חסידית שהביא בספר 'מסע מירון':
מסורת שחסידים ואנשי מעשה היו מספרים אותה מפה לאוזן - מעשה ברבי יהודה צבי מסטרטין תלמידו המובהק של רבי אורי השרף מסטרליסק שיצא עם תלמידיו בל"ג בעומר ליער בקשת וחיצים, והנה דרך קשתו לארבע רוחות השמים וכיוון חץ אחד לוינה הבירה... נקלע החץ לארמון המלך ופלח ליבו של צורר היהודים יורש העצר האוסטרי ואותו יום נתבטלה גזירה קשה שאיימה לפגוע בישראל.
אדמו"רים נוספים נהגו לכוון את חיצם כנגד אויבי ישראל וכך גם היה מנהגו של בעל 'האמרי -חיים' מוויז'ניץ זצ"ל וכפי שתואר בכתבי החסידים (בית וויזני'ץ אייר תשנ"ו)
לאחר השולחן הטהור ביום ל"ג בעומר, היה האדמו"ר בעל "אמרי חיים" מוויז'ניץ, נוסע לירות בקשת, לרוב בחורשת עצים, וירה ג' יריות. בעת היריות שמעוהו אומר הפסוק: "וכל קרני רשעים אגדע, תרוממנה קרנות צדיק".
כן יאבדו כל אויבך ה'.