תכונה בבית, שמחה מעורבת בלחץ, היום נוסעים לחגוג למוישל'ה את "טקס החלאקה" במירון – בהילולת רבי שמעון בר יוחאי!
האוכל ארוז, התיקים מוכנים, הציוד כבר ברכב. זהו, סוף סוף הגיע הרגע המיוחל – יוצאים לדרך!
התנועה זורמת על מי מנוחות, הטמפרטורה די סבירה [הודות לנדיבותו של המזגן], ואז זה קרה.. שאלה שלא יכלנו לעמוד נגדה נזרקה לחלל הרכב – מה מהות ומקור מנהג החלאקה, שעבורו אנו טורחים כל כך?
מקור מנהג החלאקה
מבחינה היסטורית, המנהג חדש יחסית, והוא מובא לראשונה לפני כ-450 שנה, בשו"ת הרדב"ז [בחלק ב' סימן תר"ח] שכתב שהיו שנהגו לנדור לגלח את הבן בקבר שמואל הנביא ולתת משקל השיער לצורכי המקום, להדלקת נרות וכדומה. אומנם לא הזכיר מקור לדבר, וגם לא גיל מסויים לתגלחת זו.
הרב חיים ויטאל [שער הכוונות לענין ל"ג לעומר בדרוש י"ב בעמוד קכ"ז ד"ה "ענין וכו'", וכן בפרי עץ חיים בשער ספירת העומר פרק ז' בד"ה "מע"ח"] מעיד שהאר"י ז"ל היה משתתף בהילולת ל"ג בעומר במירון וכתב ש"הרב רבי יונתן שאגי"ש העיד לי שבשנה האחרונה קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מורי ז"ל [האר"י], שהוליך את בנו הקטן לשם עם כל אנשי ביתו, ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע, ועשה שם יום משתה ושמחה כו' וכתבתי כל זה להורות כי יש שורש במנהג הזה".
ישנה דעה שהמנהג לערוך חלאקה במירון מקורו במנהג לעלות לקבר שמואל הנביא ביום פטירתו [כ"ח אייר], ולגלח שם את ראשם של הקטנים ולתת כסף כנגד משקל השערות לצורך תחזוקת המקום או לעניים. בעקבות מניעת השלטונות העות'מאניים (בשנת ה'ש"ל) להגיע למקום, העבירו את המנהג צפונה, להר מירון, ושם המשיכו את הטקס בל"ג בעומר על קברו של הרשב"י.
חלאקה, מנהג מוסלמי?
טענה נוספת, מקורו של המנהג הוא בכלל מהמוסלמים שהיו עולים לקברי קדושיהם ולגזוז שם את שערות הילדים, ומכאן אף הגיע שמו [חלק בערבית פירושו גילוח], והועתק בימי הביניים על ידי יהודי ארץ ישראל. אכן, היו שהתנגדו למנהג זה מחמת שהוא מ"חוקות הגויים", או מפני שאינו ראוי על פי הקבלה.
בפועל, המנהג היה נפוץ בקרב הספרדים בארץ ישראל, ואילו האשכנזים לא נהגו בכך עד שהחסידים בארץ ישראל [שנת ת"ר בערך] החלו לנהוג בכך. מאוחר יותר התפשט המנהג גם לקהילות הקודש בתפוצות.
מנהגים שונים מצאנו בדבר גיל הילד בזמן מעמד החלאקה: תשעה חודשים [מרוקו], שנתיים [גור, סקווירא ועוד], ארבע שנים [מנהג א"י כמובא בכתר שם טוב ועוד], חמש ויותר [מנהג הספרדים בירושלים כמובא בשלחן גבוה ועוד], שש או שבע [המנהג במירון בשנת תרכ"ז כפי שהעיד החכם אברהם רוזאנס].
בכדי להעניק למנהג זה משמעות רוחנית, הדגישו תלמידי האר"י את השארת פאות הראש לקטן, כפי שנראה מתוך התפילה הנקראת במעמד החלאקה "ובזכות מצות פאת הראש, שציויתנו בתורתך לא תקיפו פאת ראשכם וכו'".
משמעות זו מתקיימת בתספורת הראשונה של הילד, ולאו דוקא בגיל שלוש. וכן כתב השערי תשובה [או"ח, תקל"א, ס"ק ב'] בשם גינת ורדים [קונטרס גן המלך סי' ס"ב]: "מותר להשהות שמחת התגלחת שעושין לקטן כדי להגדיל השמחה במועד ומצוה נמי איכא בכך [ומגלחין על ידי ספר ישראל] וכו' ע"ש. והענין של שמחה הוא מנהג ארץ ישראל גם כן שעושין שמחה בתגלחת הראשונה של קטן שמחנכין אותו במצוה להיות לו פיאות הראש". ומציין גם לדברי רבי חיים ויטאל הנ"ל.
נתנו טעם לגיל שלוש: רק מגיל זה הילד בשל ללימוד תורה [כמו שמצאנו באילנות שנחשבים ערלה בשלוש השנים הראשונות].
כמו כן, בשנותיו הראשונות מרוכז התינוק בצורכי גופו בלבד, ורק מגיל שלוש מתפתחת תודעתו הסביבתית. גידול השיער מסמל את הגנת האדם מפני השפעות חיצוניות, וגזיזת השיער מבטאת את היציאה מתוך האני האנוכי והתחברות עם העולם הסובב.
על פי זה, דווקא גזיזת השערות והפיכת הילד מאיש שעיר (עשו) לאיש חלק (יעקב), יש בה כדי לסמל את כניסתו של הילד לעולם התורה - עולמו של יעקב. כך יש בידנו מקור נוסף למושג "חלאקה" - מלשון המקרא "ואנוכי איש חלק".
מנהגים ותפילות רבים נקשרו ונוספו במהלך הדורות למעמד החלאקה. יש שנהגו לתת צדקה בו ביום, ויש שנהגו לתת כמשקל השערות בזהב או בכסף, ואחר כך מברכים על מזונות וכדומה ושרים ומהללים לבורא עולם.
כמו כן, יש המלבישים את הילד בציצית חדשה, ומברכים אותו ורק אחר כך מכבדים תלמיד חכם לגזור ראשון משערות הילד, ולאחר מכן מכבדים את קרובי המשפחה בכך.
יהי רצון שיזכו כל הילדים לעלות במעלות התורה והיראה, ולעשות נחת רוח להוריהם ולאביהם שבשמיים.
הצגת כל התגובות