'נוי מצוה' הוא אחד מהמונחים היותר אהובים ומוכרים בספרות ההלכה המסועפת, בנוגע למצוות רבות אך בעיקר בהקשר לחג הסוכות, ובגרסה המדויקת יותר: נוי סוכה. "זה אלי ואנוהו" נאמר בחומש שמות (טו, ב), וכבר דרשו חכמינו ז"ל במסכת שבת (קלג:) "התנאה לפניו במצוות - עשֵה לפניו סוכה נאה, לולב נאה, שופר נאה, ציצית נאה וספר תורה נאה שכורכו בשיראין (-פרוכת ואבנט) נאין".
חז"ל, כפי ששמתם לב, פותחים בסוכה כדוגמה ראשונה לנוי הנדרש לקישוטה. לא זו בלבד, אלא שלדעת המהר"י וייל (בתשובות) וכמה פוסקים דין ה'זה אלי ואנוהו' הוא מדאורייתא, בפרט בסוכה שנאמר בה (מסכת סוכה, כח:) "'תשבו' כעין תדורו", ויש מהם שאף גורסים את זה לתנאי הכרחי בהכשר המצווה, שבלעדיו לא יוצאים ידי חובתה.
בקהילות אשכנז נהגו ליישם זאת בנתינת כלים נאים על גבי יריעה שתולים בסוכה, והמנהג בירושלים מקדמת דנא הוא להניח בסוכה גפנים ורימונים בתוך כלי זכוכית מיוחדים (פעלעשיל) ולעתים גם קמח סולת ומיני שמנים כפי שמובא בספר מנהגי ארץ ישראל (להרב יעקב גליס ז"ל).
אמנם בחסידות בעלזא לא נהגו לתלות אף קישוט למעט פירות ופריסת מפה מעוטרת על גבי השולחן, וכפי שמפורסם בשם האדמו"ר הרה"ק רבי אהרן זי"ע שהסכים רק לכיתוב נאה של המלים "לכבוד חג הסוכות שיבוא עלינו ועל כל ישראל לכל משאלות ליבנו לטובה", גם משום החשש שימשכו הילדים את הקישוטים בשבת ויקרעו, ובחב"ד כלל לא מקשטים את הסוכה, כי רוחניותה לא זקוקה לקישוטים גשמיים - אך הסוכות הנפוצות ברוב קהילות עם קודש כן זורחות באורות מתחלפים ובעיטורים משתלשלים ומבריקים.
ואכן, כידוע, ילדי ישראל עסוקים כל שנה, כמה שבועות קודם התקדש החג, בהכנת יצירות נוי מגוונות ויפהפיות כיד ה' הטובה עליהם - או על מוריהם. עד כאן הכל טוב ויפה, ואף ראוי ומשובח ומשובב עין ונפש.
אלא שבהתבוננות נוספת, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי רוב הקישוטים - אלו הנמכרים גם בקרנות הרחוב ותחת כל גרם מדרגות - מופיעים בתקופות מסוימות בשנה בכל רחבי העולם, ולא בהקשר יהודי למהדרין. רמז: כריסמס.
באותם קישוטים בדיוק לצד נורות צבעוניות זהות, מתקשטים לקראת סוף השנה הגרגוריאנית המקובלת היום, כחלק מהפנינג וקרנבל סדרתי הבאים לציין את יום אידם הנחשב ליום הולדתו של אותו האיש שר"י, מייסד הנצרות.
וכאן עולה השאלה וגם ניצבה: האם אין בכך לפחות טעם לפגם בהתהדרותנו בסוכותינו המנצנצות באור יקרות צבעוני ומרהיב, כשמאחורי המנצנצים השונים או על אריזותיהם ישנה את תווית היצרן ששולח כמה שבועות אחר כך את חלקו השני של פס ייצור הקישוטים שלו לבתי עבודה זרה ולמשפחות העמים?
אז נכון שלמרבה השמחה רוב קהל שלומי ישראל לא מודע לכך, ועסוק בליטול את היופי התמים שבדבר ולהתרפק עליו בערגה, כפי שגם דמות דיוקנו של איש עם זקן לבן יזוהה מיידית כ"אליהו הנביא" ולא כ... - ובכל זאת, מסתבר שהיה זה ענין של זמן עד שהתעשייתיות שהשתלטה על כל חיינו, תניח את כף ידה המגושמת אף על פינת יקרת זו, כך שההתמקדות בציניות המסחרית מאחורי תעשיית הקישוטים המלאכותיים הבינלאומית שמספקת את עיקר תוצרתה למחוזות הטומאה, כבר בלתי נמנעת.
רק לי נראה שלא רחוק היום בו נזדקק לרכוש את הנוצץ ודומיו רק עם הכיתוב "יוצר לשם שמים" לצד הכשרי בד"צים למיניהם?
הצגת כל התגובות