נהגו ישראל קדושים, בשבת שירה, לתת חיטים לפני הציפורים. תחילה נביא כמה טעמים מעניינים למנהג זה, ואחר כך נדון בהיבטים ההלכתים שלו.
טעם א': הציפורים אמרו שירה
בספר ערוך השולחן ועוד ספרים, כתבו הטעם מפני שמורגל בפי ההמון שהעופות אמרו שירה על הים, ולכן אנו מחזיקים להם טובה ונותנים לפניהם חיטים בשבת שירה. ובספר הזכרונות לריי"צ מליובאביטש כתב, שהצפורים היו מזמרים ומרקדים בשעה שישראל אמרו שירה והילדים הקטנים קטפו פירות מהאילנות שבים ונתנו להם לאכול, וזכר לזה נוהגים ליתן לציפורים חיטים בשבת שירה.
טעם ב': אכלו את המן ששמו דתן ואבירם
בספרים הביאו בשם הרה"ק רבי מנדל מרימנוב ובשם החוזה מלובלין שהטעם הוא, כיון שדתן ואבירם רצו ברשעתם להכחיש נבואתו של משה, שאמר שלא ירד מן ביום שבת, וקמו בלילה ופזרו מהמן שהיה להם כדי שיוכלו להראות לפני העם שירד מן בליל שבת קודש והקב"ה זימן ציפורים שיאכלו את כל מה שפיזרו קודם אור היום, וכאשר רצו דתן ואבירם להכחיש נבואתו של משה לא מצאו מאומה וחזרו בבושת פנים. על כן בשבת שירה שקוראים, פרשת המן נותנים לציפורים שכרם לזכר הנס.
טעם ג': לזכור שהקב"ה נותן לחם לכל חי
בספר אור פני משה לרה"ק רבי משה מפשעווארסק כתב שהטעם הוא כמו שנאמר בפסוק: "למען יראו את הלחם". היינו שיראו הדורות את צלוחית המן ויבטחו בהשם יתברך, שהוא ממציא מזון לכל חי כאשר המציא לעם ישראל במדבר. ונודע מרבותינו ז"ל שעם ישראל נמשלו לציפור ועכשיו שנגנזה צלוחית המן זורקים חיטים לציפורים, לרמז לעם ישראל שיפנו מעסקיהם ויעסקו בתורה ובמצוות, אז ימציא להם השם יתברך מזונות בלי עמל ויגיעה וירד להם שפע מלמעלה, כאשר הציפורים מוצאים מזונותיהם נזרקים למעלה על גגותיהם, וכן כתב בספר ישמח ישראל מאלכסנדר, סוף פרשת בשלח.
טעם ד': הציפורים והאדם שרים
כתב הרה"ק רבי פנחס מקוריץ, בספרו אמרי פנחס, כיון שאין בכל הברואים ששרים רק האדם והציפורים כיון שהציפורים שולטים באויר והזמר בא מהאויר וגם כלי זמר מזמרים מכח האויר, כגון חליל, ולכן השירה כתובה אריח על גבי לבנה היינו אויר ואדם שיש לו ריאה גדולה יודע לזמר, כי הריאה מלאה אויר ולכן בשבת שירה דייקא נותנים לציפורים חיטים שיש להם כח השירה כמו האדם.
מותר לתת חיטים לציפורים בשבת?
ועתה נדון בצד ההלכתי שבדבר. ידוע מה שכתב השלחן ערוך בהלכות שבת (סימן שכ"ד), שבהמה וחיה שאין מזונותיהם עליך [היינו שאינם רכושו הפרטי של האדם], אסור לתת להם אוכל בשבת. ולפי זה כתב המג"א לבטל את מנהג נתינת החיטים בשבת שירה, כיון שאין מזון הציפורים עליך. והביאו המשנ"ב שם, וגם הגאון יעב"ץ בסידורו שערי שמים כתב, שהוא מנהג שטות, וכן אסרו בשו"ע הרב ובחיי אדם ובקיצור שולחן ערוך ועוד אחרונים.
אמנם הרבה אחרונים כתבו לקיים את המנהג, בהם העולת שבת, החוות יאיר בספרו מקור חיים, התוספת שבת, המרש"ם בדעת תורה, האורחות חיים ספינקא, המנחת שבת, הכף החיים, הערוך השולחן, האשל אברהם מבוטשאטש, הציץ אליעזר (חלק י"ד סימן כ"ח).ואחרון חביב מרן פוסק הדור הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, בספרו לוית חן (אות ע"ו), העלה להקל בזה.
והרוצה להחמיר, ישים מערב שבת חיטים בתוך צלחת, ועל גבה ישים עוד צלחת ובבוקר יום השבת יסיר את הצלחת העליונה, או שיתן החיטים על ידי קטן, שהרבה מקילים בזה.
עוד מנהגים בשבת שירה
עוד נהגו בשבת זו, לאכול חיטים. ומנהג זה הובא בחיד"א בספרו נחל קדומים והביא רמז לזה, שראשי תיבות "ויהי בשלח", הוא - ו'נהגו י'שראל ה'שם י'שמרם ב'שבת ש'ירה ל'אכול ח'יטים. והטעם לזה כיון שהמן היה כגרגירי חיטים.
עוד נהגו בשבת זו לומר שירת הים בניגון מיוחד, כדי לפרסם את נס קריעת ים סוף. וכבר נודע מה שכתב מרן החיד"א, שמי שאומר שירת הים בכוונה גדולה וחושב כאילו עכשיו הוא עובר בתוך הים ואומר את את השירה מתוך שמחה, מוחלין לו כל עוונותיו.