אינני יודע אם הקוראים היקרים זוכרים את הויכוח שהתעורר לפני כעשרים שנה, בין הרב שך זצ"ל לבין הרב וולבה זצ"ל. בימים ההם היה הרב וולבה משגיח בישיבת באר יעקב. הרב וולבה הביע את דעתו, שאין זה מן הראוי ללמד ילדים בכיתה א' את פרשת בראשית, שעל פרשיותיה כתב: "שמרוב עומקן אנו מתקשים להבין אפילו את הפשט הפשוט של הפסוקים". הוא טען, שאותה תפיסה ילדותית שהילדים מקבלים בה את סיפורי הבריאה, נשארת בהם לאורך ימים ושנים. וגם בגיל מבוגר, כאשר היה מן הראוי להביט על סיפורים עמוקים אלו במבט חדש ועמוק יותר, קשה מאוד להשתחרר מאותו מבט ילדותי ופשטני.
אך הרב שך, ששלל כידוע כל שינוי מהמקובל בידינו, וסבר ש"חדש אסור מן התורה" (כמליצת החתם-סופר), התנגד לשינוי בתכני הלימוד של ילדי התתי"ם. אולם מעניין, שגם הרב שך לא חלק על עצם הקביעה של הרב וולבה.
האם באמת נתפס סיפור הבריאה אצל רובינו בצורה ילדותית?
מובן שאי אפשר במסגרת זו להקיף את ששת ימי המעשה עם ביאורי הפרשנים העמוקים. במקום זה אנו מבקשים רק להצביע על חמש שאלות פשוטות, המתעוררות בקריאת פסוקי הבריאה כשלעצמם, בלי עיון במפרשים. כשנעמוד ונשאל את עצמינו, איך לא הבחנו בשאלות הללו עד היום, נבין כמה צדקה אבחנתו של הרב וולבה.
א. בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. מסופר כאן שה' ברא את השמים. אבל רק ביום שני ברא ה' את הרקיע, והבדיל בין המים אשר מעל לרקיע ובין המים אשר מתחת לרקיע, כלומר חצץ בין השמים (שם-מים) ליבשה (שאז היתה עדיין ים). אם כן, מהם ה"שמים" שנבראו כבר ביום הראשון, ומהו ה"רקיע" שנברא ביום השני?
ב. אחרי בריאת השמים והארץ היתה הארץ תוהו ובוהו, (ונניח שמושגים אלו ברורים לנו), ורוח אלוקים מרחפת על פני המים. אבל מנין הגיעו המים? הרי עדיין לא מסופר בכלל על בריאת המים!
ג. כיצד נברא אור ביום שני, בעוד שבריאת השמש לא היתה אלא ביום רביעי? היתכן אור ללא מקור שממנו יוצא האור?
ד. אחרי בריאת האור, ראה אלוקים את האור כי טוב, והבדיל בין האור ובין החושך. והאם קודם לכן היו האור והחושך מעורבים זה בזה? כיצד יתכן אור מעורב בתוך חושך? הרי בכל מקום שיש אור – אין חושך, ובמקום שיש חושך, כנראה שאין אור.
ה. ביום רביעי ברא אלוקים את המאורות, להבדיל בין היום ובין הלילה. והרי כבר ביום שני נבראו האור והחושך, האור נקרא יום והחושך נקרא לילה?! כבר היתה אם כן הבדלה בין היום ללילה, ולמה צריכים הבדלה נוספת?
כאמור, כל אלו הם דוגמאות לשאלות פשוטות, שכל מי שמעיין בפסוקים הראשונים של התורה בשימת-לב אמור לשאול אותן. לא הבאנו אותן אלא כדי לעורר לעיון. אם אכן לא שאלנו את עצמינו שאלות אלו מעולם, הרי שלא למדנו מעולם ברצינות ובעיון את שלשים וארבעת פסוקי הבריאה.
הצגת כל התגובות