החתן והכלה הגיעו ל'שבע ברכות' באיחור ניכר. הפרצוף המדוכדך והנסער שלהם לא הותיר מקום לספק: הם לאחר מריבה סוערת וכעת הם 'ברוגז'. ההורים של החתן והכלה לא הופתעו - כבר לפני האירוסין הכלה רצתה לבטל את השידוך, אולם ההורים נועצו באיש מקצוע מכובד שהורה להם לא להיבהל.
למגזין המלא - הקליקו כאן
"היא בסך הכל מפחדת", הוא אמר להורים בחיוך מרגיע. "אחוז גבוה מאד מהמשודכים סובלים מ'חרדת נישואין' והם דורשים בתוקף לבטל את השידוך. הם מרגישים שהם לא אוהבים האחד את השני, או שהצד השני אינו נאה בעיניהם, אבל בסופו של דבר אחרי החתונה זה עובר, ואנחנו עוד נצחק על זה ביחד", הוא הבטיח להם בביטחון מופרז.
הדוד ה'מבין' שקלט את מבע פניו הכאוב של החתן החליט לשמח אותו: "כתוב בפרשה 'ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה' - קודם כל הוא נשא אותה לאישה ורק לאחר מכן הוא אהב אותה. האהבה מגיעה אחרי החתונה. זו היא דרך התורה, ולא כאותם אנשים מהרחוב שחושבים שאנשים צריכים להתחתן מתוך "אהבה" ואחר כך כפי שאנחנו יודעים זה מסתיים בגט", הוא נשף בבוז.
החתן הקשיב לדרשה וכל כך קיווה שהמילים האלו יתבררו כנכונות. מהרגע שהם התארסו הוא מרגיש דחוי, וההרגשה הזאת ממוטטת את הביטחון העצמי המפורסם שלו. כבר בשבת שאחרי האירוסין הוא קלט את מבט פניה המאוכזב של הכלה, והוא הרגיש נורא. הוא - הבחור החשוב שכל הישיבה תלתה בו עיניים מעריצות ועקבה אחרי כל תנועה שלו - נמצא בתפקיד "המאכזב" של אשתו הטרייה. מה יכול להיות יותר נורא מזה?!
גם בדרך לחופה, כשהוא ניגש לכסות את הכלה בהינומה הוא ראה שהיא משפילה את מבטה. הוא ניסה ללחוש באוזניה כמה מילים מרגשות, אבל המבט שלה שידר לו "עזוב אותך, זה לא יעבוד. בוא נשחק את המשחק, ואחרי החתונה נפתח את כל הקלפים".
אם הוא חשב שאחרי השבע ברכות הדברים יסתדרו - הוא טעה בגדול. אשתו שהייתה בעלת מידות טובות - אמרה לו שהיא מבינה שהוא לא אשם, ושהיא באמת מנסה לאהוב אותו, אבל זה לוקח לה זמן. הוא אמר לה באבירות שהוא מוכן לחכות כמה זמן שיידרש, אבל לדעתו כדאי שהם ייפנו לייעוץ או משהו. הוא הרגיש שמשהו לא תקין.
היא הציעה לו לפנות יחד אתו ליועץ הבכיר אליו הם פנו לפני החתונה, והיא שמחה לגלות שהיועץ לא נבהל מהמקרה שלהם. הוא אפילו חייך: "אתם באמת חושבים שאהבה נבנית ביום אחד? אהבה זה משהו שבונים במשך שנים ארוכות, כשיש כמה ילדים משותפים ולאחר שחלקתם חיים משותפים וחוויות משותפות. אם הייתם מגיעים אחרי כמה שנות נישואין ומספרים לי את הסיפור שאתם מספרים עכשיו הייתי נבהל. אתם אנשים נחמדים ואני בטוח שעוד תגיעו לאושר גדול", הוא הבטיח, אבל זה לא קרה. הדינמיקה ביניהם נותרה כשהייתה, ושום אושר גדול לא דפק על דלתם.
כשהם הגיעו אליו אחרי כמה שנות נישואין קשות, הם כבר רצו להתגרש - והוא כעס עליהם ממש: "אתם לא מתביישים לאמלל את הילדים שלכם? לא אכפת להם ששלושה ילדים יגדלו כמו יתומים, כולם ירחמו עליהם, והם ישנאו אתכם לכל החיים? מילא הייתם ללא ילדים, אבל עכשיו?!".
• • •
למרבה הכאב, הסיפור הזה מספר את סיפוריהם של כמה וכמה זוגות שהכרתי. שמעתי אותו אינספור פעמים בווריאציות שונות. בחורים צעירים שהבטיחו להם שהכל יהיה טוב אחרי החתונה - והכל לא היה טוב. אנשים שהמראה של הארוס/ה שלהם לא מצא חן בעיניהם, ואמרו להם ש"שקר החן והבל היופי", וש"היופי לא חשוב", ואחרי החתונה התברר להם שהם לא מסוגלים להתחבר למראה של בן/ת הזוג, כשחלק גדול מהמקרים הגיע עד כדי גירושין.
שאלתי יועץ נישואין וותיק אם הוא מכיר סיפורים כאלו, והוא אמר לי: "אתה לא יודע כמה סיפורים כאלו מגיעים אלי. אנשים שלא היו בטוחים בבחירה של בבן/ת הזוג והבטיחו להם ש'בסך הכל מדובר בפחד מהחתונה'. הבטיחו להם ש'אחרי החתונה הכל יעבור' - הם האמינו בכל מאודם, אך אחרי החתונה הדברים רק נהיו גרועים בהרבה".
• • •
סיפר לי פעם איש חינוך: "הבת שלי סגרה שידוך, ועוד לפני האירוסין היא התחרטה ולא הסכימה להגיע לאירוסין. התקשרתי לאחד היועצים שלאחר שיחה ארוכה ששוחחנו הוא אמר בביטחון ש'היא בסך הכל מפחדת מחתונה. הבחירה שהיא בחרה קודם הייתה בדעה צלולה, והעבודה שהיא רוצה לעזוב את השידוך זה רק בגלל שהיא מפחדת. רוצה או לא רוצה - שתגיע לאירוסין גם אם היא מגיעה עם דמעות בעיניים'".
לאחר תחנונים והסברים היא ניאותה להגיע לאירוסין, אולם גם לאחר האירוסין היא לא הפסיקה לבכות והתחננה שנבטל את השידוך. שוב האבא הדואג הרים טלפון לאותו יועץ ושוב אותו יועץ שמע את פרטי המקרה והורה: "השידוך שידוך מעולה, תמשיכו את השידוך הלאה גם אם הבחורה לא מפסיקה לבכות. אחרי החתונה הכל יהיה בסדר".
גם לחתונה הבחורה הגיעה בוכה. היא לא רצתה להתחתן, אולם בעצת אותו יועץ הם עברו גם את משוכת החתונה. "היום", סיפר לי אותו איש חינוך, "הבת שלי נשואה באושר, היא כבר לא מתלוננת ולדעתי היא מאד מרוצה מהשידוך שלה".
"אני במקומה גם לא הייתי אומר לך שאני לא מרוצה", אמרתי לו. "אם אבא שלי היה דוחף אותי להתחתן ולמרות הדמעות, הצער, חוסר הרצון הוא היה אומר לי להמשיך - הייתי מפסיק לשתף אותו בתחושות שלי".
"אבל אני באמת לא מצליח להבין אותך", אמרתי לו. "איזה מין אבא אכזרי אתה? נניח שאתה צודק, ושהיום היא מרוצה. אבל איך אתה מסוגל בתור בן אנוש, לדחוף את הבת שלך להתחתן בכח? איך אתה בתור אבא עם רגשות מסוגל לגרום לבת שלך להתחתן כשהיא לא שמחה עם השידוך שלה? נניח שהשידוך נכון לה, זה לא רלוונטי! היא לא רוצה אותו, ובכל פעם שבה תצוץ בעיה בחיי הנישואין שלך היא תאשים אותך ובצדק רב. אתה באמת מוכן להיות במשבצת הזאת?".
• • •
את אותו איש חינוך לצערי לא הצלחתי לשכנע. החלטתי לפנות למכרים ולשאול אותם מה דעתם בנושא. האם הם מאמינים שהאהבה מגיעה אחרי החתונה? האם הם מכירים מקרים של אנשים שהתגרשו בעקבות אהבה שלא הגיעה אחרי החתונה? והאם לדעתם להתחתן ולסמוך על כך שהאהבה תגיע זו דרך נאותה או לא...?
מירי, גרושה בת 30, שיתפה אותי בסיפור חייה: "מיד לאחר האירוסין התחרטתי. הייתי אצלו בשבת הראשונה וראיתי את ההתנהלות שלהם. ראיתי שהוא מכה את האחים שלו, ושהמשפחה שלו מתנהלת בצורה שלא מתאימה לי, אבל גם בלי זה - פשוט לא רציתי אותו. התארסתי אתו כי חשבתי שיש התאמה, והנראות החיצונית נראתה לי מרשימה, ואפילו את ההתנהגויות החריגות שלו פרשתי לטובה, אבל רציתי לעזוב את השידוך. המורה אמרה לי שאני עושה טעות, ושלמרות שאין לי שום רגש אליו ושאני מרגישה רע ביחס אליו, ושאין לי שום ריגוש אליו חוץ מהעובדה שהוא החתן שלי, האהבה תגיע עם הזמן, ושאני לא צריכה סתם להלחיץ את עצמי".
ואחרי החתונה ציפית שהאהבה תגיע?
"ציפיתי מאד שהיא תגיע, אבל בפועל שום דבר לא היה. באמצע השבע ברכות הרמתי אליה טלפון ושאלתי אותה: "איפה האהבה שהבטחת שתגיע אחרי החתונה?", והיא אמרה לי שזה יגיע במשך הזמן. אחרי חמש שנים ששום אהבה לא הגיעה התחלתי לחשוב שמשהו שם לא בסדר. רק אחרי הגירושין הבנתי את הסיטואציה, והיום כשאני מסתכלת על זה אני יודע שכל דבר שאתה רואה בו קושי בחיצוניות של בן הזוג - זה מצביע על קונפליקט בפנימיות שלו, והוא באמת לא התאים לי".
גם מוטי (44) מבני ברק, מספר סיפור דומה: "למדתי באחת הישיבות הליטאיות המובחרות, והתקרבתי לאט לאט לדמות רבנית שהייתה בסביבה שלי, והתרגלתי להתייעץ עם אותו אדם. באחד הימים נפגשתי עם בחורה כמה פגישות כמנהג הליטאים, ולא ידעתי מה לעשות: מבחינת נתונים היא התאימה לי מאד, אבל הלב שלי לא רצה אותה. התייעצתי עם אותו גורם רבני, והוא דווקא דחף אותי מאד להמשיך בשידוך, הוא טען שאחרי החתונה הכל ייראה אחרת".
וזה באמת נראה אחרת?
"כן, זה היה הרבה יותר גרוע... כבר במהלך השבע ברכות ידעתי שאני רוצה להתגרש, אך לא עשיתי את זה כי הייתי בטוח שיש לי איזושהי בעיה שאני חייב לטפל בה. 15 השנים הבאות בחיי היו גיהינום. עברתי ממטפל למטפל, והשקעתי סכומי כסף אדירים, לדעתי כמה מאות אלפי שקלים, בניסיון לייצר חיי נישואים תקינים".
והטיפולים עזרו?
"ללב יש שפה משלו. אי אפשר להכריח אותו לרצות דברים שהוא לא רוצה. בכאב עצום הבנתי שזה או שאני חי בשקר כל החיים כשחיי הנישואים שלי לא ראויים להיקרא חיי נישואים, או שאני מתגרש. בחרתי בחיים והתגרשתי. למרות שבמשך 15 שנה פקדתי כל מטפל אפשרי וכל שיטת טיפול מוכרת, שמעתי אינסוף הערות: 'אתה רוצח את הילדים שלך', אמר לי אחד, והשני דווקא שלח אותי לטיפול נוסף: 'יש לי מטפל תותח ש...'. היו אנשים מרושעים שדאגו לומר לי ש'אם היו לך מידות טובות לא היית מתגרש. הכל זה מידות', היו כאלו שרמזו שלמרות שאני נראה נחמד כלפי חוץ כנראה שאני מושחת מבפנים, ואת המשפטים הגרועים ממש אני אחסוך ממך".
• • •
המשכתי במסע, וניסיתי לחקור מהיכן הגיע המשפט הזה שאומר שהאהבה מגיעה אחרי החתונה, והאם יש מקרים שבהם הוא אכן מתממש?
יוסף, (35) חסיד בעלזא, נתן לי הסבר שהניח את דעתי:
"המשפט הזה נכון ביחס לחסידים, לא ביחס לליטאים", הוא אמר. "בחור שנפגש עם בחורה 5 פגישות והוא ראה שהיא לא מוצאת חן בעיניו, חבל על הזמן שלו ושלה. הוא יעשה עוול אם הוא יתחתן איתה. אין שום סיבה שבחורה שדחתה את הבחור לפני החתונה לא תדחה אותו גם אחרי החתונה. יש דברים שהם לא משתנים לנצח".
"למרות זאת, אתה צריך להבין שאצל החסידים זה עובד אחרת לגמרי", הוא ממשיך, "אצל החסידים כמעט לא מכירים את הכלה או החתן לפני האירוסין, ולכן זה הגיוני שלא יהיה ביניהם שום קשר רגשי. אצל החסידים אפשר לומר שהאהבה תגיע אחרי החתונה - כי יש סיכוי שהם פשוט לא הספיקו להכיר מספיק בכדי לאהוב".
אז האהבה בטוח תגיע אחרי החתונה, או שזה הימור?
"זה הימור. אני לא חושב שמותר לקחת הימור כזה, אבל בניגוד לחסידים שאצלם זה הימור, בחור ליטאי שנפגש עם בחורה והספיק להכיר אותה והיא עדיין לא מוצאת חן בעיניו, זה אפילו לא הימור - זה בוודאות לא יצליח. אין סיבה שמה שהוכח כלא עובד לפני החתונה יעבוד אחרי החתונה".
למרות הפסקנות של יוסף, מנחם (45) טוען שהוא התחתן ללא תחושה של אהבה, ולמרות הכל - היום הם חיים באהבה ובשלווה. "בהתחלה כמעט ולא היה בינינו קשר", הוא אומר. "בקושי הכרנו אחד את השניה, והקשר היה מוגבל מאד. רק במשך השנים האהבה צמחה, ולאט לאט הקשר נרקם והתהדק".
רצית להתחתן איתה?
"בוודאי. הייתי מאושר בחתונה".
אבל לא הכרת אותה?
"אז מה, אבל רציתי אותה מאד".
אז אתה מדבר על מקרה שבו הייתה ביניכם כימיה והיה רצון להתחתן, והרצון הזה הלך והתגבר...
"נכון, אני חושב שחיי הנישואין הם כמו מים שמשקים את מה שיש - אם יש ביניכם חיבור בסיסי מספק, אפילו שהוא קטן מאד הוא רק ילד ויגדל והאהבה בוא תבוא. לעומת זאת כשאין שום חיבור וכל אחד רוצה לברוח - האהבה לא תגיע גם בחלוף 30 שנה. אהבה לא מגיעה אם לא הייתה תשתית מספקת בתחילת חיי הנישואין".
• • •
האם אתם רוצים להתחתן מתוך אהבה? האם אתם רוצים לקיים את מאמר הפסוק "כמשוש חתן על כלה", או שאתם מוכנים להגיע לחתונה עם דמעות של חרטה בעיניים?
אם תהיו קשובים לתחושות שלכם, ואם תקפידו להבין את הרגשות שהלב שלכם מייצר, ולא לדחוק אותם כי "זה לא רלוונטי, בכל מקרה בעוד שבועיים החתונה", יש לכם סיכוי להגיע לחתונה עם לב פתוח יותר - שבאמת יכול להוסיף ולהרבות באהבה שתמשך לשנים ארוכות.
- (לפניות לכותב: israel@kikar.co.il)
הצגת כל התגובות