יישוב סכסוכים בדרך של משא ומתן או גישור, עשוי להיות הליך מורכב ביותר ובעל היבטים הלכתיים רבים. יישוב סכסוכים הלכה ומעשה הינה סדרת מאמרים הסוקרת בקצרה היבטים הלכתיים ומוסריים שונים הנוגעים להליכי המשא ומתן והגישור בדרך להשכנת השלום ויישוב הסכסוך.
א. מקור הדין
המשנה במסכת שקלים (פרק ג משנה ב) מתארת את האופן בו היו מוציאים מהלשכה (מקום שמירת השקלים שנאספו לצורך רכישת קורבנות הציבור) את השקלים לצורך רכישת הקורבנות. השקלים היו מוצאים מהלשכה וניתנים בתוך קופות מיוחדות.
"אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות, ולא במנעל, ולא בסנדל, ולא בתפילין, ולא בקמיע, שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר, לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל (במדבר לב כב) ואומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם (משלי ג ד)"
מדברי המשנה עולה כי מי שנכנס ללשכה היה עושה זאת כשהוא לבוש בבגד ללא כיסים או מכפלת תפורה או אף עם תפילין אשר יש בהם בית קיבול וניתן לפתוח את בית התפילין ולהניח בו מטבעות וכדו'.
הזהירות המיוחדת נובעת מהחשש כי התורם ייעני או ייעשר והבריות ירננו ויאמרו כי התורם העשיר מפני שלקח כספים מהלשכה או לחילופין כי התורם נעשה עני משום שנענש על גניבת כספי קורבנות הציבור.
החובה לנהוג באופן שאין בו כדי לעורר חשד בעיני הרואה נלמדת מהפסוק: "והייתם נקיים מה' ומישראל" וכן מהפסוק "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם." וביאורו המלאכת שלמה והתפארת ישראל (שקלים ג ב) כי המשנה למדה את החובה להסיר חשד משני פסוקים משום שהחובה להסרת חשד איננה מתייחסת רק לפעולות אקטיביות שיש בהם כדי לעורר חשד אלא אף להתנהגות נורמטיבית אשר בנסיבות מסוימות עשויה לעורר חשד.
הפסוק "והייתם נקיים..." מלמד כי יש לנקות חשד מפעולות אקטיביות וכגון בני גד ובני ראובן שנאמר להם " ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשובו והייתם נקיים מה' ומישראל..." וזאת כדי לנקות חשד כי בני גד ובני ראובן חוששים מהמלחמה עם הכנעניים.
ואילו הפסוק "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם" מלמד כי אף בסיטואציה שלכאורה היא נורמטיבית לחלוטין, וכגון התורם את הלשכה אשר לבוש כמו כל בני האדם עם מכנסיים אשר תפורות בהן כיסים וממילא אין סיבה מיוחדת לחשוד בו, בכל זאת בגלל הסיטואציה הייחודית יש על האדם לנקום ממנו חשד רחוק ולהיכנס אל הלשכה כשהוא לבוש במכנסיים ללא כיסים.
הגמרא ביבמות (כד ע"ב) לומדת מהפסוק "הסר ממך עקשות פה ולזות שפתיים הרחק ממך" (משלי ד כד) כי על האדם להרחיק ממנו אף חשדות פחות סבירים, וביאר המהרש"א כי זו כוונת הפסוק באומרו "עקשות" שמשמעותו דבר שהוא עקום ואיננו אמת (שהפה צריך להתעקש ולהתעקם כדי להוציאו) אף ממנו יש לנקוט זהירות.
ב. הסרת החשד אף כשלא נטען דבר כנגד העושה או בחשדות רחוקים
לאור האמור עולה, כי חובת הסרת החשד קמה אף בסיטואציות בהן אדם פועל בשגרת מעשיו אך הנסיבות העוטפות את המעשה עלולות להצית חשד או אמירות של לזות שפתיים.
להלכה פוסק הטור (חו"מ סי' יד סעי' ד) "ואם יראה לדיין שבעל הדין חושדו שנוטה הדין כנגדו צריך להודיעו מאיזה טעם דנו אפילו אם לא ישאל כדי שיהיה נקי מה' ומישראל" את דברי הטור הביא להלכה השו"ע (חו"מ סי' יד סעי' ד) וכתב שם הרמ"א "וכל שכן אם אומר כתבו לי מאיזה טעם דנתוני"
וביאר הסמ"ע (חו"מ יד ד) כי דברי הרמ"א נאמרו בלשון של כל שכן משום שדברי הטור שהביא השולחן ערוך מתייחסים למקרה בו הדיין עצמו הוא אשר העלה חשש בליבו שמא בעל הדין סבור כי פסק הדין הוטה כנגדו שלא על פי האמת, אבל דברי הרמ"א מתייחסים למקרה בו בעל הדין עצמו ביקש את נימוקי פסק הדין כדי לבדוק ולברר שהדין לא הוטה כנגדו, וממילא כל שכן שעל הדיין לצאת ידי שמיים ולכתוב לבעל הדין את נימוקי פסק הדין שניתן כנגדו.
בדומה לכך ובהתייחס לעבודת הקודש של גבאי הצדקה נפסקו להלכה כללי התנהגות המנחים את הדרך בה גבאי הצדקה נדרשים לאסוף ולחלק את כספי הצדקה, וזאת למרות שהגבאים לא נחשדו או הוטחה בהם כל ביקורת, אלא כאמור לעיל נסיבות פעילותם מחייבים כללי התנהגות מיוחדים:
גבאי צדקה אינם רשאים לפרוש זה מזה בשוק, אלא כדי (שיראו זה את זה (טור), כגון) שיהא זה פורש לשער וזה פורש לחנות, וגובים. מצא הגבאי מעות בשוק, לא יתנם לתוך כיסו, אלא לתוך ארנקי של צדקה, וכשיגיע לביתו יטלם. היה הגבאי נושה בחברו מנה ופרעו בשוק, לא יתנם לתוך כיסו, אלא לתוך ארנקי של צדקה, וכשיגיע לביתו יטלם. ולא ימנה מעות הקופה שנים שנים, אלא אחד אחד, מפני החשד, שנאמר: והייתם נקיים מה' ומישראל (במדבר לב כב)"
ג. מו"מ ליישוב סכסוכים והליכי גישור
פעמים רבות תוך כדי ניהול הליכי המו"מ או הגישור מתברר למגשר או למנהל המו"מ כי הסכסוך מבוסס על התנהגות או מעשה סתום שהעושה לא פירש לצד שכנגד את האינטרס או הסיבה האמתית למעשה, ובגין זאת ניתנה פרשנות לא נכונה למעשה או לכוונותיו של העושה.
מן האמור לעיל עולה כי פעמים קיימת חובה לחשוף את המניע או לגלות את האינטרס וזאת כדי שהצד שכנגד לא יחשוד כי נעשה דבר עבירה או קיימת מחשבה פסולה הקשורה למארג היחסים. והייתם נקיים...
לתגובות sternyd@gmail.com